חטא היוהרה של ריאל מדריד / טור
הקפטן ראמוס הצטלם ביציע לסרט דוקומנטרי בזמן שהקבוצה שלו התפרקה על הדשא, השחקנים של סולארי נראו כמו בשכונה, בלי כיוון או דרך, אבל החטא הגדול ביותר הוא של הנשיא פרס, שלא דאג להחליף את רונאלדו. אורי קופר על עוד זווית של נישול הבלאנקוס מכתר ליגת האלופות
סרחיו ראמוס ישב בכסא הכבוד שלו בסנטיאגו ברנבאו. החולצה הייתה אמנם לבנה, כראוי לשחקן ריאל מדריד, אבל מכופתרת. סביב הבלם נפרשו מצלמות כיוון שהוא לא סתם ישב בחוץ, אלא הביא איתו לאצטדיון את צוות הצילום האחראי על סרט דוקומנטרי שנעשה עליו. האמת? אפשר במקביל לעשות סרט קצר על מקרה ראמוס ואייאקס. הכותרת "חטא היוהרה" תתאים לו מצוין.
איאקס הדהימה בברנבאו והעיפה את ריאל מדריד
התקשרת הספרדית קוטלת את הבלאנקוס
ראמוס, למי ששכח, הודה אחרי המשחק בהולנד שקיבל בכוונה כרטיס צהוב שימנע ממנו לשחק בגומלין, וזאת במטרה לא להיות מורחק בטעות מהמשחק הבא. אלא שהמשחק הבא, כך התברר אמש (שלישי) יהיה רק בעונה הבאה ולא רבע הגמר העונה. הבלם, כאחד שראה דבר או שניים בליגת האלופות, היה צריך להפנים שריאל מדריד הנוכחית היא לא זו שהתרגל אליה משנים קודמות. היא שבירה, חסרת רעננות ובעיקר כבר לא ווינרית.
את חטא היוהרה אפשר וצריך להדביק גם לנשיא ריאל פלורנטינו פרס. חטא גדול יותר משל ראמוס. כן, ריאל שלו זכתה בגביע אירופה אחרי גביע אירופה, אי אפשר לקחת לו את זה, אבל מה הוא חשב לעצמו כשלא החליף את כריסטיאנו רונאלדו? לא מדובר במקרה בו מנהל צריך לזהות בעיה לפני כולם אלא שכולם צועקים שיש בעיה והוא אינו עושה דבר.
ההודעה על מעברו של רונאלדו ליובנטוס יצאה רגע לפני חצי גמר המונדיאל בקיץ. בחדר התקשורת ברוסיה מעטים התעסקו במשחק המתקרב ומאות העיתונאים עסקו בשאלה "האם יגיע כוכב אחר להחליף את רונאלדו או שניים". היה נדמה שהפיתרון הטוב ביותר כדי למלא את החלל יצוץ עם החתמה כפולה, של חלוץ מרכזי סקורר בסגנון קבאני או איקארדי ולידו שחקן התקפה שיודע ליצור באמצעות כדרור. בפועל, מה שקרה הוא רק הגדלת הקרדיט לקרים בנזמה, שהיה אמור לעשות גם וגם, ויותר. התוצאה לפניכם.
השבוע האחרון היה אחד הנוראיים ביותר בהיסטוריה המפוארת של ריאל מדריד. ביום רביעי היא הודחה מהגביע. בשבת הפער מהמקום הראשון הפך בלתי אפשרי למחיקה עם עוד הפסד בקלאסיקו. בשלישי - ביי ביי לליגת האלופות. השבוע הגרוע מכל לעונה הכי גרועה מזה זמן רב. אנחנו רק בחודש מרץ, ולקבוצה שרגילה להיות על קצות האצבעות עד סוף מאי כבר אין על מה לשחק.
לגומלין הגביע מול ברצלונה היא הגיעה ביתרון מסוים – תיקו עם שער חוץ. אתמול ריאל התחילה את הערב עם יתרון של כמה צעדים לפני איאקס, עם ניצחון חוץ. רק שריאל הנוכחית איבדה את מנהיגיה, על הקווים ובתוך המגרש. היא מתרסקת בקלות. זו הפעם השישית העונה שריאל מפסידה משחק בהפרש שלושה שערים או יותר, כלומר מובסת. שוב: פעם שישית. ב-117 שנות קיומה זה קרה לה רק בעונה אחת נוספת, אי-שם בתחילת שנות החמישים.
את ההתרסקויות החוזרות סנטיאגו סולארי לא מצליח לעצור והאמת היא שהוא עצמו לאו דווקא האשם, אלא שוב פרס, שנתן דווקא לו את המשימה להחלף אגדה כמו זינדין זידאן (אם נשים בצד את האפיזודה הקצרה והאומללה של ז'ולן לופטגי). סמלי שהמהלך הגדול ביותר במשחק ההדחה, הזכור ביותר, הוא אותו סיבוב של דושאן טאדיץ' על הכדור בדרך לבישול השער השני, סיבוב שמזוהה קודם כל עם זידאן.
סולארי, יש להניח, יפנה את מקומו. אתמול ריאל נראתה כמו קבוצה ללא מאמן, שכונתית. דני קרבחאל בילה יותר מדי במרכז המגרש במקום באגף ימין, לוקה מודריץ' עשה יותר משימות של בלם אחורי מאשר של קשר מרכזי. אף אחד לא בעמדה, אין תבנית מסודרת. טוני קרוס, סמל ליעילות גרמנית שמסדרת כל קבוצה, רק מבלבל את עצמו ואת האחרים.
מבין כל השחקנים הגדולים, יכול להיות שדווקא תמונתו של זה שלא היה שם קודם, של ויניסיוס ג'וניור, תיזכר יותר מאחרות: תמונת הילד הברזילאי ממרר בבכי בגלל פציעה. לא זו צריכה להיות התמונה אלא דווקא אלו של השמות הגדולים, אלה שהביאו תואר אחר תואר, והם כבר לא חלק אמיתי מריאל מדריד. איסקו לא נספר לרגע, גארת' בייל יעזוב, מרסלו נדחק ולא יישאר, רונאלדו וזידאן כבר לא נמצאים. הקישור זקוק לריענון, גם ההתקפה כמובן.
גם הקבוצות הגדולות ביותר זקוקות להתחדשות. מאז הקמת ליגת האלופות לא הייתה אפילו קבוצה אחת שהניפה את הגביע פעמיים ברצף, ואז הגיעה ריאל ועשה זאת שלוש פעמים – הישג נדיר שספק אם ישוחזר. מדובר בדומיננטיות אירופית נדירה, יכולת מפלצתית לעמוד איתן בנוק-אאוט אחר נוק-אאוט. ריאל נפלה בסוף, ועכשיו היא זקוקה לשיקום. זה יגיע רק עם רכישת כמה שמות גדולים במיוחד, דבר שבריאל מדריד יודעים לעשות מצוין.
לפנייה לכתב/ת 
