המוזיקאי זהר לוי הלך לעולמו
המוזיקאי והמלחין, מחלוצי הרוק הישראלי ומנהיג להקת אחרית הימים, הלך לעולמו בגיל 76 בעקבות דלקת ריאות. "הוא היה מוכשר ברמות שאי אפשר להבין", אמר עליו דורי בן זאב
המוזיקאי והמלחין זהר לוי הלך לעולמו היום (ד') בגיל 76 מסיבוך של דלקת ריאות. לוי היה מחלוצי הרוק הישראלי בסוף שנות ה-60 וה-70 ובין הכוחות המהפכניים ששינו את המוזיקה הישראלית. לוי לקה בשבץ והתקף לב לפני כעשור, שריתקו אותו לכיסא גלגלים. "הוא היה אדם נהדר, בחור מדהים ואיש משפחה", אמרה עליו אחותו נינה יוגב.
לוי התחיל את דרכו כמתופף ונחשף כאשר ניגן באלבום "החלונות הגבוהים" של אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ. מכאן עבר לנגן עם בכירי המוזיקאים של התקופה, לרבות חווה אלברשטיין, יוסי בנאי, אריק איינשטיין ואחרים וכן במופעי תיאטרון. כך, לוי הלחין ועיבד את המוזיקה למחזה "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין, עימו המשיך לשתף פעולה גם אחרי כן. באותה תקופה הקים את להקתו הראשונה "זהר השביעי".
בשנת 1970, לוי הקים את להקתו השנייה כיף התקווה הטובה עם ג'וזי כץ, חנן יובל, אלי מגן ושלמה מזרחי - הלהקה שהייתה הבטחה גדולה הקליטה כמה שירים בהם הלהיט "בלדה לעוזב קיבוץ", אולם התפרקה בטרם הקליטה אלבום מלא.
שנה לאחר מכן, לוי הקים את אחת הלהקות החשובות ברוק הישראלי, אחרית הימים. עם גבי שושן, אלי מגן, יצחק קלפטר ומירי אלוני. לוי הלחין את כל שירי האלבום שכלל קלאסיקות כמו "העץ הוא גבוה", "אין מקום לשניים על עמוד חשמל" ו"פתחי לי את הדלת". מרבית השירים היו של משוררים בין היתר חיים חפר, דליה רביקוביץ', חנוך לוין ועמוס קינן. על העיבודים הייתה אמונה הלהקה כולה. אולם החבורה התפרקה לפני שהאלבום שהקליטו יצא לאור. אחרית הימים יצרה בארץ רוק מתקדם ושונה מכל מה שנעשה כאן לפני כן, על אף הזמן הקצר שפעלה, היא השפיעה על דורות של מוזיקאים.
לוי המשיך לקחת חלק ביצירה של מוזיקה ישראלית פורצת דרך, לדוגמה באלבום "ארבע-עשרה אוקטבות" של יוני רכטר ואבנר קנר. בין היתר הלחין גם לתיאטרון ולקולנוע, כמו בסרט "צלילה חוזרת", אבל בהדרגה צמצם את פעילותו במוזיקה הישראלית.
בשנת 2012, לאחר שסבל משבץ והתקף לב ונקלע לקשיים כלכליים, אמנים רבים בהם חברי אחרית הימים, שלום חנוך, דני סנדרסון, ישראל גוריון ואחרים, התאספו והופיעו בערב התרמה למענו שארגן חברו דורי בן זאב.
"לפני חודש פגשתי אותו, דיברנו כל הזמן ונזכרנו בדברים כדי להוציא אותו ממר גורלו", אמר בן זאב, "הגוף שלו סבל מיסורים אבל המוח שלו והעיניים שלו היו צלולות. ברגעים האלה צריך לזכור איזה יוצר ענק הוא היה וכמה אציל ואיזה חבר, ואיזה מוכשר. הוא היה מוכשר ברמות שאי אפשר להבין. כל החיים שלו היו אמנות".
