חיים בסרט
מה לא אמרו וכתבו עלינו, הנשים? הרי אנחנו לא באמת זקוקות ליום האישה הבינלאומי, כדי לדעת שאנחנו במרכז העניינים - לטוב ולרע. אלא שיום זה הוא סיבה מספיק טובה להוכחה, שהעולם לא יכול בלעדינו, ואנחנו מרגישות בו נוח, בעיקר כשאנחנו מנהלות אותו ואת עצמנו בתוכו
החלטנו להציג בפניכם - שש דוגמאות לסרטים בלתי נשכחים, במרכזם דמות האישה, ומספר ביטויים של פילוסופים וסופרים, שמוכיחים כמה אנחנו נחוצות, מעניינות ובעיקר בלתי מפוענחות. וטוב שכך!
מועדון האקסיות, 1996
קומדיה שיצאה ב-1996 ועדיין לא נס ליחה וכנראה לא ינוס. במרכז: שלוש נשים גרושות ולא צעירות, השחקניות המדהימות: גולדי הון, בט מידלר ודיאן קיטון, שהיו חברות טובות בקולג' וכעת שונאות ומתחרות אחת בשנייה. אלא שהתאבדות ידידה משותפת גורמת להן להתאחד מחדש, כשהמטרה המשותפת היא להרוס את חייהם של בעליהן לשעבר ושל נשותיהם הצעירות והיפות.
מה שיפה הוא היכולת לצחוק ולהשתעשע, כשבמציאות כמו בסרט: יש לא מעט גברים שבוחרים להזיז הצידה את אשת נעוריהן ולפנות את הדרך לצעירות ויפות. כואב? נכון. מה עושות? לא מוותרות ומראות בצחוק מריר כמה שהנקמה יכולה להיות מתוקה. שיר הנושא של הסרט: You Don't Own Me מחזק את המסר ומוציא אותנו, הנשים, מפוקחות ומחייכות.
איך להיפטר מבחור בעשרה ימים
בקומדיה האמריקנית, שיצאה ב-2003, מככבת קייט הדסון, שיכולה להעביר את המסרים הכי אמיתיים וכואבים בחיוך. אנדי אנדרסון (הדסון) היא עיתונאית, שעושה מחקר עבור כתבה שהיא הולכת לפרסם: "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים", וצריכה לחשוף בפני הקוראות הנשיות את הטעויות עליהן הן חוזרות כשהן יוצאות עם בחור ובעקבותיהן נזרקות.
היא מוצאת לעצמה את הבחור עליו תנסה את כל אותן שגיאות, כדי שיזרוק אותה. במקביל ובלי ידיעתה, אותו בחור: בנג'מין בארי (מת'יו מקונוהיי ההורס!!!), מתערב עם הבוס שלו וחבריו, שהוא יכול לגרום לכל בחורה להתאהב בו, כדי להוכיח את יכולתו העסקית למכור כל מוצר לאישה.
השניים נפגשים ומנסים למלא את משימותיהם אחד על השני. הסצנות קורעות מצחוק, אבל בסופו של דבר מעוררות חשיבה. הסוף? צפוי. תרמית לחוד ואהבה לחוד. עוד הוכחה שהחיים מהתלים בנו: נתכנן כמה שנרצה, אבל מישהו מלמעלה מכוון את המציאות לגמרי אחרת. ובינינו - למציאות שכזו - מי מאיתנו הייתה מסרבת?
מיליון דולר בייבי
סרט דרמה זוכה פרס האוסקר מ-2004 שבויים בידי קלינט איסטווד (שזה כבר משהו עבורנו - הנשים. שתקום מי שאיסטווד לא מרגש אותה בנוכחותו...). במרכז הסרט מגי - מתאגרפת חובבנית, הלא היא הילרי סוונק, ששואפת להפוך למקצוענית.
לעזרתה מגיע מאמן אגרוף מזדקן - שמגולם בידי איסטווד, שבתחילה מנסה לשכנע אותה, שגילה, 31, הוא מבוגר מדי מכדי לעסוק באגרוף מקצועני. כמובן שמגי מצליחה לשכנע אותו, בין שניהם נרקם קשר אמיץ של אב ובת. סוף הסרט טראגי ועצוב: מגי נפצעת בקרב המכריע ובסיום הסרט אינה עוד בחיים. אבל הסרט מתאר מהי נחישות, אילו מחירים מוכנה אישה לשלם עבור השגת המטרה שלה בחיים, ומוכיחה שמוטיבציה היא ערך הכרחי.
השטן לובשת פראדה
קומדיה אמריקנית מ-2006 בבימויו של דוד פרנקל, ובכיכובן של זוכת האוסקר מריל סטריפ ושל השחקנית אן האת'וויי. הסרט מבוסס על דמותה של אנה וינטור, עורכת מגזין "ווג" העולמי, ומגולל את סיפורה האמיתי של לורן וייסברגר, סופרת אמריקנית ומחברת הספר "השטן לובשת פראדה", שלפיו נוצר הסרט.
אנדריאה סאקס (האת'וויי) היא עיתונאית צעירה שסיימה את לימודיה באוניברסיטה ומנסה לפרוץ לעולם התקשורת. היא מתקבלת לעבודה במגזין אופנה יוקרתי ונחשב בניו-יורק תחת פיקודה של עורכת אנוכית ומרשעת - מירנדה (סטריפ).
אנדי מתחילה להשתנות, מתמכרת לעבודה וכך מתחילה להפסיד את בן זוגה ואת חייה האמיתיים, עד שהיא מבינה את המחירים ומחליטה להיות אמיתית עם עצמה. ולמה זה מדבר אלינו? כי בכל אחת מאיתנו נמצאת מצד אחד אישה שרוצה להצליח, ומצד שני מודעת למחירים להצלחה. לכאורה סרט על עולם האופנה, למעשה - מראה לחיים האמיתיים ולשאלה שמחברת את כולנו - הנשים: קריירה או משפחה? האם אפשר לאחד בין השתיים או לא?
לאכול, להתפלל, לאהוב
איך אפשר לא לראות שוב ושוב את הדרמה האמריקאית משנת 2010 בכיכובם של ג'וליה רוברטס וחאווייר ברדם, מבוססת הספר שכתבה אליזבת גילברט? עם יד על הלב: אין כמעט מי שלא תתחבר למהות שלו.
במרכז הסרט ליז גילברט (רוברטס), שלכאורה יש לה חיים מושלמים: היא סופרת מוצלחת ונשואה לסטיבן (בילי קרודופ), שמאוהב בה ומוכן להגשים את כל משאלותיה. ובכל זאת, משהו לא שלם בה ולא מספק אותה, והיא מחליטה להתגרש ויוצאת לטיול מסביב לעולם, כדי להגשים את חלומותיה, ובעיקר כדי לגלות את עצמה. את המסע היא מתחילה באיטליה - שם היא נהנית מהאוכל האיטלקי, בהודו - היא מתפללת ומוצאת איזון נפשי, ובבאלי שבאינדונזיה היא מוצאת אהבה.
הסרט מבהיר לנו את המהות שלנו כנשים: מותר לנו לעיתים להיות אגואיסטיות, לבעוט במה שאחרים חושבים שעושה לנו טוב, ולזרוק הכל ולהתחיל מחדש - בכל גיל. בסוף - כל אחת יכולה לגלות את עצמה מחדש באמצעות מסע פנימי, ומבינה גם שיש מקום לאהבת אמת בחייה.
הולכת רחוק
הסרט, דרמה ביוגרפית אמריקנית משנת 2014 מבוסס על הספר Wild שכתבה שריל סטרייד ב־2012, בו היא מספרת על מסע אישי במהלך טרק שלה. הסיפור מתחיל עם החלטתה לטייל יותר מאלף מיילים לבד, כדי לרפא את עצמה לאחר גירושיה, מותה של אמה, ושנים של התנהגות פזיזה והרסנית. הסרט מעורר השראה, כי הוא מוכיח שיש מקום לכל אחת, שמרגישה את הקושי בחייה, לא לוותר, ולצאת למסע מאתגר פיזית ומנטלית רק בשביל עצמה.
לפנייה לכתב/ת 
