זמנך ה-VAR: צריך לשנות את חוקת הכדורגל
"הכדור חוזר לקופר": היומיים האחרונים בליגת האלופות היו מלאים בהחלטות ששינו גורלות והפכו תוצאות, אבל הבעיה היא לא בשופטי הווידאו, אלא בחוקים המקובעים של הענף. שימוש ב-VAR הוא מצוין ונכון, אבל החוקה מונעת ממנו למצות את מלוא הפוטנציאל
נגיעת היד של פרסנל קימפמבה(צילום: AFP)
בין משחקי היומיים האחרונים בליגת האלופות קיים קו עלילה ברור למדי. קשר ישיר. לאו דווקא הדרמה, לא רק המהפכים, אפילו לא תחושת שנות התשעים המתקבלת מאיאקס המלהטטת, כותרות על דילן מבוורלי הילס וניצחון של מנצ'סטר יונייטד בתוספת הזמן. אלה לפחות לא הגורמים היחידים. החיבור האוטומטי מגיע קודם כל מה-VAR.
בזכות ה-VAR: מנצ'סטר יונייטד הדיחה את פ.ס.ז' בתוספת הזמן
אוי פלורנצי: פורטו הדיחה את רומא בזכות פנדל בחסות ה-VAR
שופטי הווידאו רק נכנסו לליגת האלופות והם כבר סיפור משמעותי, כזה שמעלה כמה תהיות רציניות. לא בנוגע למהות השימוש בווידאו – VAR זה דבר מבורך וכבר הבנו זאת מהליגה האיטלקית, הספרדית וכמובן מהמונדיאל – אלא במה שהוא חושף בפנינו. בביצוע ובחידוד לגבי המשחק. וכיוון שהעתיד יהיה מלא עוד יותר באירועי VAR מעניינים, חשוב להיכנס לראש השופטים ולנסות להבין מה קרה מאחורי הקלעים – במדריד, בפריז, בפורטו.
קימפמבה שבור. יש בעיה עם החוקה המיושנת(צילום: רויטרס)
רבים חשבו שבדיקת הווידאו אחרי השער של דושאן טאדיץ' שלשום לקחה זמן כי לא היה ברור כמה אחורה צריך ללכת לפני שפוסלים או מאשרים שער. לא כך הדבר. השופטים ניסו לקבוע האם יש וודאות של 100 אחוזים שהכדור עבר את קו החוץ במלוא היקפו ובסופו של דבר החליטו שלא. בואו נעשה את ההפרדה: לא נקבע שהכדור *לא* עבר לגמרי אלא ש"אי אפשר לומר בוודאות שכן עבר". יש הבדל. החוק אומר שתמיד הולכים עם ההחלטה המקורית של השופט אלא אם יש ודאות מוחלטת להפוך. ההחלטה המקורית הייתה שער של טאדיץ'.
ועדיין, האירוע העלה שאלה רצינית – כמה זמן אחורה הולכים? אין פרק זמן קבוע, משהו שתחום בשניות או בדקות בספר החוקים. בגדול, אם הכדור היה במשחק במשך כל הזמן, כפי שראינו בברנבאו, אז בהחלט הולכים אחורה. כבר ראינו מקרים שקבוצה קיבלה פנדל באמצעות VAR אחרי שבמקור לא הייתה שריקה ובינתיים היריבה הצליחה להבקיע בעצמה. השער שלה נפסל כמובן.
הספק שיחק לטובתו. דושאן טאדיץ'(גטי אימג'ס)
אם כן, ה-VAR לא חף מבעיות, אבל ברוב המקרים בהחלט עושה יותר צדק. מי שלא עושה צדק עם השחקנים, עם האוהדים, עם כולם, זו חוקת הכדורגל המיושנת והבעייתית. לא השופטים אלא החוקים. וכאן אנחנו מגיעים לפנדל בפריז.
סן ז'רמן, עם הלוזריות הקבועה והאנמיות מול ההרכב החסר של מנצ'סטר יונייטד, חפרה לעצמה את הבור, אבל כמחצית משופטי הכדורגל בעולם עדיין היו מעלים אותה לרבע הגמר. גם פה הלך השופט דאמיר סקומינה למסך. הוא ראה בבירור את הכדור פוגע בידו של קימפמבה ומבחינתו אין ספק ויש פנדל. שוב – אם לסקומינה היה ספק לגבי ההחלטה הוא לא אמור לבטל את אי-שריקתו המקורית כך שיהיה ברור שהוא ראה וקבע נחרצות שהעונש על האירוע הוא בעיטה מ-11 מטר. זה לא אותו סיפור של היום הקודם, האם יש ספק, אלא מבחינת השופט אין ספק.
פה טמונה הבעיה הגדולה של המשחק. אלה לא שופטי הווידאו, אלא החוקים. בסקר עליו ענו אלפי אנשים בטוויטר אתמול בלילה קבעו כ-55 אחוזים מאוהדי הכדורגל שהיה צריך להיות פנדל מול 45 אחוזים שטוענים שלא היה. כולם ראו אותו דבר. תשאלו שני שופטים אקראיים, כאלה שעברו את אותה הכשרה, ואחד יגיד פנדל והשני לא. "אני אוהד גדול של VAR, ועדיין כזה", אמר אחרי המשחק מאמן פריז תומאס טוכל. "זו החלטה סופר-קשה כי יש יותר מדי פקטורים שמכריעים – תנועה טבעית, מרחק מהגוף וכו'. אני חושב שזה חמישים-חמישים. זאת הבעיה עם נגיעות יד. עבור בעיטה שהייתה הולכת 50 מטר מעל המשקוף מקבלים פנדל מ-11 מטר. אין שום היגיון בזה".
יונייטד חוגגת, פריז שבורה. ה-VAR טעון שיפור(צילום: רויטרס)
טוכל צודק. ללא VAR היה אפשר לומר "השופט לא ראה" או "לא יכול לנתח בצורה מושכלת בשבריר שניה". השימוש בווידאו פשוט מוכיח כמה החוקה בעייתית, איך עדיין יש חוסר אחידות. לכן הגיע הזמן שעל אירועים כאלה, כמו נגיעת יד לא מכוונת ברחבה, כזו שלשחקן היה כמעט בלתי אפשר למנוע, יהיה עונש אחר. אולי בעיטה לא ישירה מתוך הרחבה, אולי משהו אחר. עונש רציני, אבל לא כמו פנדל.
VAR שם מולנו מראה, ומה שרואים בה זה חוסר בהירות וחיים בשקר. נלך למקרה האחרון, שריקה לפנדל שהעלתה את פורטו לרבע הגמר על חשבון רומא. פה יש תמימות דעים שההחלטה נכונה, הרי יש משיכה בחולצה, אבל תחשבו כמה פעמים במשחק, בטח איפה שעדיין אין שימוש בווידאו, לא נשרקים פנדלים כאלה למרות שהם מתרחשים. איך תוצאות משחקים מהעבר היו נראות.
פלורנצי לא מאמין. מה הוא חשב לעצמו?(צילום: AP)
היום, היכן שאין VAR, לא מעט משחקים בעולם מוכרעים בחטא, לפעמים מבלי שידוע לנו בכלל. במונדיאל, שם שחקנים לא היו רגילים (פלורנצי כבר שנתיים עם VAR, מה חשב לעצמו?), ראינו עלייה עצומה בכמות השריקות לפנדלים, כך שגם המשחק עצמו משתנה. יותר ערבים מוכרעים מהנקודה הלבנה. גם זה צריך לגרום למחשבה לגבי עתיד המשחק, לגבי עתיד חוקת הכדורגל.
שימוש בווידאו הוא מצוין והיה צריך להופיע בחיינו מזמן. בסופו של דבר הוא עושה צדק, או לפחות יותר צדק מאשר בעבר. כן, יש על מה להתלונן, אבל זו קודם כל החוקה, פחות השופטים עצמם. ולמי שחשוב להתלונן על עצירות ארוכות מדי במשחק שיחשוב מתי ראינו יומיים כל כך עוצמתיים של כדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
השופט דאמיר סקומינה מול המסך
צילום: AFP
מומלצים
