הגאון המוזיקלי שפספסנו: פרידה מזהר לוי

התחושה הזו שורה מעל הקריירה המפוארת והמוחמצת של לוי, מהמוחות המבריקים והמסעירים שידעה המוזיקה הישראלית. אם הרוק העברי הוא "עץ" או "מים", לוי הוא לחלוטין חלק מהשורשים והמוצא שלו. יליד עיראק, שגדל במעברה, לא רכש שום השכלה מוזיקלית פורמלית והיה לאחד האבות המייסדים של מהפכת הקצב בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70.

זהר לוי בצעירותו(צילום מסך מתוך הסדרה "סוף עונת התפוזים")

הלחנים והתיפוף שלו הזריקו ניצוצות של דמיון חופשי ופראות מהפנטת שלא היו שם קודם. הוא היה המנהיג האמיתי של אחרית הימים - בעצמה תופעה תקדימית בישראל: סופרגרופ במדינה שבקושי היו בה להקות רוק לפני כן. אף על פי שהלחין את כל שירי אלבום המופת של הלהקה, לוי נותר פנים אלמוניות מול מירי אלוני, גבי שושן, יצחק קלפטר ואלי מגן. מעמדת המתופף, לוי הוא הלב הפועם של אוסף השירים הפנומנלי הזה, שמתחיל בחיבור לשקע עם "אין מקום לשניים על עמוד החשמל", מסתיים בעליצות של "יש לי יום הולדת" ובתווך משתרע בין המתיקות של "העץ הוא גבוה" והנוגות של "פתחי לי את הדלת". "בראשית היה חזון", נכתב בחוברת האלבום. זה בדיוק מה שלוי הביא איתו לאולפן מפוצץ בכישרון, ובזכותו אחרית הימים נכנסה להיסטוריה.

זהר לוי(צילום: יובל חן)

האלבום היחיד של אחרית הימים הוא ייצוג נאמן של הרומן האינטנסיבי באותה תקופה בין מוזיקאים ומשוררים ומחזאים. לוי, כפי שמעיד האלבום, נמשך אל האפלים והקודרים שבכותבים, ובראשם חנוך לוין. הקשר ביניהם החל עוד קודם, בסוף שנות ה-60, והגיע לשיאו ב-1970 כשלוי הלחין את שירי "מלכת אמבטיה". אז, שנות דור לפני שמישהו דיבר על חוקי נאמנות בתרבות, הוא היה שותף לשערורייה שחולל המחזה, שלכנותו "נוקב" ו"חריף" יהיה גם אנדרסטייטמנט וגם קלישאה.

לוי הבין את לוין: את הביקורת הפוליטית שלו, את תפיסת הקיום כאבסורד מוחלט וגם את ההומור השחור משחור שלו. הוא ידע איך לתמוך מוזיקלית בטקסטים של לוין עם גרוב נכון ומדויק, כמו ב"רגעים יפים" האלמותי שביצעה תיקי דיין. אגב, ב-2012, בערב מחווה והתרמה ללוי (שהתמודד עם מצב בריאותי וכלכלי לא פשוט), נינט טייב נכנסה לנעליה של דיין וביצעה בסטייל את "תותח ביישן" ובעוצמה את "רגעים יפים". בדיעבד, היה זה רגע קטן אך משמעותי במסע של טייב מ"כוכב נולד" לאינדי. והנה, אפילו בזה לוי לקח חלק.

אבל כמו גאונים רבים שהקדימו את זמנם, את ההכרה קיבל לוי תמיד לאחר מעשה. "מלכת אמבטיה" נבעטה מהבמה ואחרית הימים הייתה כישלון מסחרי, ואפילו הופעות לצד אריק איינשטיין לא הועילו לה. גם כיף התקווה הטובה, ההרכב שבו לוי היה חבר לצד ג'וזי כץ, שמוליק קראוס, שלמה מזרחי ואלי מגן, לא התגבר על מחסום האגו. לוי השתבלל ולמעט פסקול לסרט "צלילה חוזרת" (1982) לא נראה ולא נשמע. הוא ממילא סלד מפומביות ומיעט להתראיין. כשכבר חישב לחזור, פקדו אותו אירוע מוחי והתקף לב.

על כן מותו הוא צ'אנס נוסף לא לתקן את העוול - זה כבר לא יקרה - אבל לפחות לצמצם אותו. וכדאי, בהזדמנות זו, לחשוב האם גם כיום יש סיכוי לאמנים חריגים כמו זהר לוי, או שגם הם עתידים לגלות ש"אין מקום ללכת ואין לאן לחזור".