"הייתי גומרת יום עבודה כמנהלת יבוא, ורצה לעבוד כחדרנית עד 11 בלילה"
היא ניסתה את מזלה ברמת הגולן ולאחר שנקלעה לקשיים עברה עם ילדיה לכפר יונה והתאהבה במקום. יש לה עסק לייעוץ בתחום הייבוא והמינוס כבר פחות מלחיץ אותם. והיא ממש מצטערת שלא קנתה דירה. משפחות מרחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת טהר–כנען
מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת טהר–כנען, מכפר יונה.
"חיפשנו יישוב מעורב. ברגע שיש רק דתיים הם פחות פתוחים"
"חבל שהיינו צריכים להוציא 650 אלף שקל כדי להביא ילדים לעולם"
"אין לאן לצאת וכשהשגרה אפורה מדי נוסעים לבית קפה בעפולה"
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מי גר בבית: טלמור: "היום גרים איתי תובל, בכיתה י"א, ודולב, שעובד במסעדת שף בהרצליה וגר בינתיים בבית. נוה עדיין חווה את העולם וחי באשראם במדבר, בשיטים בערבה".
מחוץ לתמונה: מורג (20), משרת בחיל הים כנהג משאית ("זו הייתה הפנטזיה שלו").
הבית: 4 חדרים בכפר-יונה. "זה שדרוג מטורף, כי לפני כן גרתי בבית עם אנרגיות לא טובות. היום אני משלמת 4,400 שקל בחודש, ויש גינה מקסימה עם ערסלים שהילדים תלו. אני פשוט אוהבת את המקום הזה".
חוסכת לדירה משלך? "אני רוצה לקנות דירה. בעלי לשעבר תמיד אמר "בית לא יביא עסק - עסק יביא בית", ובגלל זה לא קנינו אף פעם, והיום אני יודעת שזו טעות".
איך הגעת לכפר-יונה? "גרנו בעבר בהוד-השרון, ואז בשלב מסוים בעלי לשעבר בא עם מודעה מהעיתון 'מתחברים לרמת-הגולן', ושאל אותי אם בא לי לנסות. חיינו שם שמונה שנים אבל אחרי שנתיים היו לנו חובות של 500 אלף שקל, ויוסי רצה לקחת עוד הלוואה לפתח את העסק שלו, ואני לא הסכמתי. הרגשתי שאנחנו על פני תהום. הבנתי שהדרך היחידה שלי לברוח מהספינה הטובעת הזו זה להתגרש ולעזוב את הגולן".
מה את עושה? "בגולן עבדתי כמנהלת יבוא רכש ולוגיסטיקה בחברה שמייבאת מכשור למעבדות, אבל השתכרתי 6,000 שקל. אחרי הגירושים לקחתי עוד עבודה כחדרנית בבית הארחה. הייתי גומרת יום עבודה כמנהלת יבוא, ורצה לעבוד כחדרנית עד 11 בלילה. באיזשהו שלב הבנתי שאני חייבת לעזוב את הגולן. גם לא הצלחתי להכיר אף גבר, כי הם היו אומרים לי: 'מה אני אסע עכשיו שעתיים עד לרמת-הגולן לקפה'. הרגשתי תקועה וחייתי מתוך פחד, עד שחברה אמרה לי: 'מה הכי גרוע שיכול לקרות?' וכשהבנתי שבכל מקרה אסתדר, החלטתי לעזוב ולהמציא את העסק שלי".
איזה עסק? "אני מבינה ביבוא וידעתי שאני יכולה לעזור להרבה עסקים קטנים שרוצים לייבא ואין להם מושג איך. המשלחים, אלה שמביאים את הסחורה מחו"ל, גילו לי פעם שכשהם מגיעים לעסק קטן שלא מבין, הם מיד דופקים מחיר. ידעתי שאני יכולה לחסוך להם כאב ראש וגם כסף. וזה עבד. היום החברה שבה עבדתי ברמת-הגולן שכרה אותי מחדש לטפל ביבוא, במקביל לעסק שלי שבו אני מלווה ומייעצת לאנשים שרוצים להתחיל לייבא".
מה הדבר הכי מעניין שייבאת? "יש לקוחה שביקשה ממני לעזור לה לייבא גופות למחקר. עשינו כבר שלושה משלוחים והרביעי בדרך".
מינוס? "עדיין יש, אבל כבר אין לי את הלחצים שהיו פעם. היום אני יודעת שהכל בסדר. אז מה אם יש מינוס - יש לי כסף. אני מבלה, יוצאת ומאמינה שכשאני הולכת בחיים ומחייכת - העולם מחייך אליי".
ההוצאה הכי כואבת? "רכב שקניתי מסוחר שרימה אותי מכל כיוון. כל פעמוני האזעקה צלצלו אבל התעלמתי. כנראה זה שיעור שהייתי צריכה לעבור. בסוף מכרתי אותו בלי מנוע".
חופשה אחרונה? "בקיץ האחרון הייתי עם שני הבנים, הגדול והצעיר, ברומניה שבוע. אני מימנתי את זה והייתי גאה שאני יכולה".
על מה לא אוותר? "אני מלווה קורס טרילותרפיה. זו שיטה שפיתח מורה הזן ניסים אמון שמנסה לאזן בין הראש לבין הרגש. יש אנשים שלא רוקדים ולא שמחים - אלה אנשים שאצלם הראש נעל את הרגש, ויש אנשים הפוכים, שאצלם הרגש שולט. הטרילותרפיה זו דרך האמצע".
חלום? "הייתי רוצה שיהיה לי החופש הכלכלי לטפל באנשים, לעזור להם לעשות דרך בטרילותרפיה".
לפנייה לכתב/ת 
