"בעלך מאשר לך לנפוש עם חברות בחו"ל?"
הגברים שפגשו טענו שמגיע לגברים שלנו להדליק משואה ביום העצמאות. הפתיעו לא פחות הנשים ששאלו איך בן הזוג מאשר לנו נופש כל כך ארוך ואיך הצלחנו לשכנע אותו. לגברים עניתי שאיש המערות זה אולי סקסי בספרים אבל ממש מבחיל במציאות, ולנשים לא מצאתי סיבה לענות. רק נשאתי תפילה שיבוא היום שהן יחגגו את יום האישה ובאמת יבינו את המשמעות שלו
במשך כל החיים אנחנו מוקפות בחברות. בגן אנחנו מתוודעות למי שתהיה החברה הראשונה שלנו, ומאז ועד החתונה, בכל נקודת ציון בחיים שלנו אנחנו מוקפות בחברות. חלקן טובות יותר, חלקן טובות פחות, אבל הן קיימות והן מספקות לנו עניין ופאן ומעשירות את החיים שלנו. יצאנו לבלות איתן בתקופת התיכון, טסנו איתן לטיול לפני הצבא ואחרי הצבא, דילגנו איתן בין בר למסיבה בתקופת האוניברסיטה וגולת הכותרת היתה מסיבת הרווקות שלנו.
סקס לוהט על הפסנתר ודרכים לשבור שגרה
נדמה כאילו כל החיים מעגלי החברות שלנו מכשירים אותנו לאירוע מכונן אחד - מסיבת הרווקות הלוהטת. מדובר בכמה שעות טהורות של מפגש מסעיר עם קבוצות שונות של חברות, שכל קשר בינן הוא מקרי לחלוטין, אך באותו ערב מיוחד לכולן מכנה משותף אחד - את. ובערב הזה, פתאום גם החברה שבמשך כל החיים היית בטוחה שמלפפון נעוץ לה בישבן, חולקת בפתיחות רבה את חיי המין הסוערים שלא ידעת שיש לה. ובערב הזה שכולו פאן, פתיחות, התרגשות וחושניות את חוגגת עם בולבולים משוקולד את הפרידה מהרווקות שלך, אך מה שאת לא יודעת זה שאת חוגגת גם את הפרידה מחיי החברה שלך כפי שהכרת ולמדת לאהוב.
הפרידה אומנם לא מתרחשת באותו הערב וגם לא מיד לאחר החתונה, אך ברגע שכבר מאחלים לך מזל טוב על ההיריון, את מתחילה להבין שהייצור הקטן והחמוד שגדל בתוכך יהיה השליט הבלעדי של הזמן הפנוי שלך, ובלי להתכוון הוא עומד לבודד אותך חברתית. עכשיו הגברים שקוראים את הטור ודאי נושמים לרווחה, כי זו אחת הפעמים הבודדות שאני לא מאשימה אותם באובדן שמחת החיים שלנו. אבל חכו, עדיין לא סיימתי להעביר את המסר.
אז בכל מקרה, מזל טוב! נולד לך תינוק. ובאורח פלא, החברות הטובות שלך מתחילות להיעלם. הרווקות מעדיפות לבלות עם חברות באותו הסטטוס כדי למצוא את אביר חלומותיהם ולעבור לסטטוס שלך (את מעודדת את זה כי אין שמחה כשמחה לאיד), הנשואות בלי הילדים מעדיפות שלא לצפות במראות הקשים שלך לאחר לילה נוסף שבו את מתמודדת עם הצווחות של הפעוט, והנשואות שילדו במקביל אליך לא מסוגלות להתמודד עם עוד אחת כמותן שכל מה שמעסיק אותה זה ניסיונות הדחקה מכך שהן איבדו את חירותן ל-18 השנים הבאות.
בהתחלה את עוד מנסה. שולחת הודעה, מתקשרת ומתפללת שלא תהיה תשובה, אולי אפילו מוצאת את הזמן לקפה, אבל אפילו לקפה אין את אותו הטעם כשנושא השיחה שמלווה אותו הוא כבר לא סקס לוהט אלא תפרחת בישבן וסוגי המשחות למריחה. וכך, ביום בהיר אחד, את מתעוררת ומגלה שכל חיי החברה שלך נשענים על הגבר ששוכב על הספה בבטלה, מה שאומר שאין לך חיי חברה יותר, אלא אם את מחשיבה את ארוחות שישי אצל אימא שלו.
עצוב? לא אם מזהים את הבעיה בזמן. לשמחתי, לפני כמה שנים כשהפכתי לסופרת, התמזל מזלי ופגשתי בכמה אירועים שלוש בחורות שונות לגמרי שהמכנה המשותף היחיד ביניהן היה אהבת הקריאה וחיבה מסוימת לספרים שלי. ואז, בערב אחד בשלהי הקיץ, לפני כחמש שנים בערך, הפגשתי ביניהן וגיליתי שיש להן מכנה משותף נוסף - שלושתן נשים עצמאיות, מלאות שמחת חיים ובעלות תשוקה עזה לטרוף את החיים. האחת הציעה שנצא לדרינק וסרט, השניה הציעה חופשה קצרה ביוון והשלישית - חופשה ארוכה בתאילנד.
הנהנתי לאישור לכל התוכניות. הרי עשיתי כבר אין ספור תכניות עם חברות שלי מכל נקודת ציון אחרת בחיים שלי, ואיכשהו התרגלתי לכך שהתוכניות הפכו לפנטזיות שלא ימומשו לעולם. כלל לא צפיתי את מה שקרה בעקבות אותה פגישה - יצאנו לסרט ודרינק, ודיברנו על כל נושא שבעולם מלבד קקי, פיפי ותפרחת חיתולים. לאחר כמה חודשים טסנו לנופש של חמישה ימים ביוון, נהנו מיין טוב על שפת הבריכה, ריקודים במועדונים ושיחות של חלומות ופנטזיות, ולפני כמה ימים חזרנו מהטיול הגדול שלנו בתאילנד. בלי ילדים, בלי גברים, רק נשים שצמאות לחופש ומשתוקקות לטרוף יחד את החיים.
במשך חמש שנים שתינו המון דרינקים, ראינו עשרות סרטים והיינו בלא מעט חופשות קצרות וארוכות. כולנו זכינו לפרגון מדהים מבני הזוג שלנו, שהבינו שאישה מאושרת זה בית מאושר וגבר אחד ממש מאושר. נשמע כל כך הגיוני וחשוב לספק לעצמנו רגעים קטנים של אושר והגשמה עצמית? כנראה שזה לא כזה הגיוני להמון אנשים שסובבים אותנו - כן, מסתבר שזכינו ללא מעט צקצוקי לשון ומבטי פליאה מגברים, אך גם מנשים ששמעו שאנחנו בורחות לשבועיים שלמים.
הגברים שפגשו בנו בדרך טענו שמגיע לגברים שלנו להדליק את המשואה ביום העצמאות. ואת זה הם אמרו בזמן שהם עצמם נופשים בחו"ל ואילו הנשים שלהן לבד בבית עם הילדים. הפתיעו לא פחות הנשים ששאלו איך בן הזוג מאשר לנו נופש כל כך ארוך ואיך הצלחנו לשכנע אותו. לגברים עניתי שאיש המערות זה לגמרי סקסי בספרים אבל ממש מבחיל במציאות, ולנשים לא מצאתי סיבה לענות. רק נשאתי תפילה שיבוא היום שהן יחגגו את יום האישה ובאמת יבינו את המשמעות שלו.
אז באיחור קל, יום האישה שמח לכל אנשי המערות וגם לנשים שמאפשרות לדיכוי להתרחש. אלה מביאים פרחים ואלו מצלמות ומעלות את התמונות עם חיוך גדול לרשתות החברתיות. אולם פרח שמסריח מריח של דיכוי אינו סמל לחופש. נתב"ג דווקא כן.
הכותבת היא סופרת של רבי מכר רומנטיים ארוטיים בארץ ובעולם.
