הסעות, מחנות, לונה פארק וגם ילדים הרוגים: 51 שבועות של הפגנות החלו מפוסט בפייסבוק
לפני שנה קיבל תושב הרצועה השראה מציפורים שחצו את הגבול לישראל, שיתף את תחושותיו ברשת ובלי כוונה התחיל מחאה שנמשכת מאז. אילו תעשיות התפתחו סביב ההפגנות? מהם ארבעת המעמדות של המשתתפים? ומה המחיר שמשלמים החקלאים העזתים? הפן האזרחי של צעדות השיבה
בתחילת 2018 יצא פלסטיני מרפיח בשם אחמד אבו ארתימה לטייל עם חבריו בפאתיה המזרחיים של העיר עזה, וראה להקת ציפורים שחצתה במעופה את הגבול שבין הרצועה לישראל. "אמרתי לחברים שלי – תסתכלו, בסך הכול עשרות מטרים מפרידים בינינו לבין ישראל", הוא סיפר. אבו רתימה שב לביתו ובאותו ערב העלה פוסט לפייסבוק שבו כתב "למה אנחנו לא יכולים להיות כמו הציפורים? הרי הן לא מכירות בגדר שמפרידה בינינו לבין האדמות שלנו מ-1948".
צעדות השיבה עברו הרבה גלגולים בשנה האחרונה, אבל הן החלו כמחאה ציבורית אותנטית ואחמד אבו ארתימה הוא ההוגה שלהן. כשהאנרגיות סביב הצעדה התגברו התכנסה הנהגת חמאס כדי לבחון את משמעותה מחשש שמחאה ציבורית עלולה בסופו של יום להיות מופנית גם נגד הארגון השולט בעזה. ואכן, מהר מאוד הפכה מחאתו של אבו ארתימה לאירוע מאורגן בשליטת חמאס.
חמאס אמנם ביקש לוודא שהאנרגיות לא יופנו נגדו, אבל במקביל הבין את הפוטנציאל הגלום בקמפיין הזה להשגת צרכיו. בראש הקמפיין עומדת הנהגה ארגונית עצמאית לכאורה (שבפועל כפופה לחמאס) ששמה הרשמי הוא "הרשות הלאומית העליונה לצעדת השיבה ושבירת המצור". בהנהגה הזאת יש נציגות מכובדת דווקא לארגון הג'יהאד האיסלאמי.
הרשת החברתית
בתחילה נקבעו חמישה מוקדים להפגנות כאשר כל אחד מהם זכה לכינוי של מחנה. בתחילת הקמפיין פעלו המוקדים בכל יום והתקיימו בהם פעילויות חברתיות שונות. בחלוף הזמן הופסקה הפעילות היומית והשימוש במחנות נעשה רק בהפגנות השבועיות בימי שישי, ובמקביל נוסף מוקד חדש ושישי במספר.
אלו הם מוקדי ההפגנות:
• מוקד זיקים על חוף ימה הצפוני של הרצועה, מול קיבוץ זיקים. מתקיימת בו הפגנה באמצע השבוע בלבד (לרוב בימי שני) והוא כולל גם משט של סירות דיג שמגיעות עד קו הגבול ומתעמתות עם ספינות חיל הים.
• מוקד ג'באליה נמצא בחלקו המזרחי של מחנה הפליטים והוא מאויש בימי שישי ובהפגנות הליליות. במוקד זה בוצעו כמה ניסיונות לפיגועי ירי בחסות ההפגנות.
• מוקד מלכה (MALAKA) נמצא מזרחית לעיר עזה מול מעבר קרני. זהו המוקד המרכזי של ההפגנות ובו גם מוצבת הבמה המרכזית שעליה נישא הנאום המרכזי ביום ההפגנה. מוקד זה מאויש בימי שישי ובהפגנות הליליות.
• מוקד חאן יונס נמצא מזרחית לעיר ליד חירבת חזאעה. מוקד זה מאופיין באלימות רבה ומאויש בימי שישי ובהפגנות הליליות.
• מוקד רפיח נמצא מול קיבוץ כרם שלום ובמרחק קטן מאוד ממנו ולכן מדובר במוקד רועש ובעייתי במיוחד שאותו מנצלים הפלסטינים להבערת צמיגים ומיסוך הקיבוץ בעשן.
לונה פארק ופנויים פנויות
סביב המוקדים התפתחה תעשייה שלמה שלא קשורה בהכרח להפגנות. חמאס מנהל מערך היסעים חינמי ונרחב בכל רחבי הרצועה, שמשנע את האנשים למחנות השונים. מדובר על מערך אוטובוסים יקר ולפיכך היקפו משתנה משבוע לשבוע. המערך מפורסם לציבור ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת בעזה. האוטובוסים אוספים את המפגינים בשעה ייעודה ומשיבים אותם בשעה קבועה ובמסלול שנקבע מראש.
המאהלים עצמם הפכו לצד ההפגנות למוקד פעילות חברתית נרחבת עבור הפלסטינים בימי שישי בצהריים. המצב הכלכלי הקשה והיעדר אפשרויות בילוי מגוונות יצרו לחמאס הזדמנות לפתות את הציבור להגיע אליהם בדרכים שונות ומגוונות. האנשים המגיעים למוקדים זוכים לאוכל; במחנות עצמם ישנם מופעים אומנותיים של להקות פולקלור, פעילויות ספורט כמו טורנירים של כדורגל וכדורעף, ואפילו תשתית אינטרנט אלחוטי בחינם שכל משתתף יכול להתחבר אליו. ראשי הוועדה המארגנת של הצעדות אף הקימו גני שעשועים לילדים ולונה פארק קטן באחד המחנות. בנוסף הפכו המחנות לכר נוח להיכרויות עבור פנויים ופנויות. כמה גורמים בעזה העידו כי ההגעה למחנות יצרה הרבה חיבורים בין רווקים לרווקות.
וישנה עוד תופעה שלאיש בעזה אסור לדבר עליה בגלוי: כל מוקדי העימותים והדרכים אליהם שהכשיר חמאס נמצאים על קרקע חקלאית מעובדת שעד לפני שנה שימשה לגידולים. בעקבות האירועים האלימים נגרם לשדות החקלאיים הללו נזק גדול משום שאלפי אנשים דורכים עליהם בכל שבוע, ולעיתים אף מוקמים עליהם ביצורים מפני ירי צה"ל ומובערים עליהם צמיגים. החקלאים שעיבדו את הקרקעות הללו נאלצים לבלוע את הגלולה המרה ולשתוק מחשש לפגיעה בהם בידי חמאס אם יקימו קול מחאה. ככל הידוע, אותם חקלאים לא זכו לפיצוי על "הלאמת" השטחים בבעלותם לטובת קמפיין הצעדות.
ילדים מתים
חמאס היה צריך במהלך השנה האחרונה לצלוח גם גלי ביקורת נגדו, חלקם משמעותיים. אירוע אחד כזה נצרב בעזה יותר מהשאר בעקבות מותו של נער פלסטיני בן 14 בשם חסן שלבי, שנהרג מאש צה"ל לפני חודש וחצי באחת ההפגנות של ימי שישי. הביקורת הופנתה לחמאס הן משום שמותו לא זכה לתגובה, והן על רקע השימוש בבני נוער לקידום מטרות פוליטיות.
"מתחילת צעדות השיבה אנחנו רואים רק ילדים מתים", כתב חוסיין ג'מאל, פרשן פוליטי מעזה. "מבחינה רציונלית, לכל צעד צבאי או פוליטי יש מטרה, ואם היא לא הושגה – אז יש לבחון את הדברים".
הביקורת שהתגברה בעקבות מותו של שלבי גרמה לחמאס לאשר את שובם של העימותים הליליים אחרי הפסקה של חודשים כדי לתת לצעירים לשחרר קיטור.
סוגרים מעגל
עד היום נערכו ברציפות 51 הפגנות ועימותים בימי שישי במוקדים השונים, למעט יום שישי האחרון שבו בפעם הראשונה לא התקיימה הפגנה בעקבות הסבב הצבאי שהסתיים שעות קודם לכן. ההפגנה הראשונה התקיימה ב-30 במרץ, יום האדמה, ולאחריה התקיימו הצעדות עם תאריכי יעד משמעותיים שביניהם נבנו האנרגיות מיום ציון אחד לשני – כמו יום האסיר, יום הנכבה ויום הנכסה.
לאחר סיום רצף ימי הציון הפכו ההפגנות לשגרתיות והתקיימו במתכונת שבועית, ולמרות השגרה המעייפת הצליח חמאס לשמור על הגחלת. וזוהי לדעת רבים ההצלחה הגדולה ביותר של הצעדות: העובדה שחמאס הצליח לשמור על רצף כמעט מושלם של הפגנות בהשתתפות אלפים במשך שנה. הכישלון הגדול מבחינת הארגון הוא חוסר היכולת לתרגם עד כה את הסבל והמצוקה בשנה האחרונה להישגים ממשיים בשטח, למעט פתיחתו הקבועה של מעבר רפיח.
דבר אחד חמאס ודאי לא צפה – שממש לקראת יום השנה לתחילת קמפיין הצעדות, הוא יאלץ להתמודד עם המחאה הציבורית הכי גדולה נגדו, מאז שביצע את ההפיכה ברצועת עזה לפני 12 שנים. עוד לא ברור מה יהיו תוצאותיה של המחאה אך דבר חשוב אחד כבר יצא ממנה – הציבור הפלסטיני ברצועה חצה את מחסום הפחד מול אגרוף הברזל של הארגון.
חמאס ניצב כעת מול שתי אפשרויות: האחת – הוא ישיג הקלות משמעותיות בעזרת התיווך המצרי והסיוע מקטאר בתקווה שיצליחו להנמיך את רף הלהבות. השנייה – הוא ינסה להפנות את האש שוב לעברה של ישראל ולדאוג שההפגנות ישובו למתכונת אלימה בתקווה שזה מה שיסיט את תשומת הלב מהמחאה האזרחית.
כעת הפנים בעזה מופנות לקראת הפגנת יום השנה לצעדות השיבה בעוד פחות משבועיים. עוד טרם המחאה האזרחית, הכריזה הוועדה המארגנת של צעדות השיבה על הפגנת המיליון – שהיא שם קוד להפגנה המונית במיוחד (המספר עצמו, כמובן, מופרך). ההפגנה תתפרש ככל הנראה על יומיים – יום שישי, 29 במרץ, ויום שבת, שהוא גם יום האדמה וגם יום השנה להפגנה הראשונה של הקמפיין. אין ספק שההפגנה הזו תיערך ותנוהל בהתאם לתוצאות המחאה האזרחית בעזה.
ומה אחר כך? שוב נתקרב לימי הציון הקריטיים והנפיצים. ביום הנכבה שעבר זה הסתיים עם יותר מ-60 הרוגים.
לפנייה לכתב/ת 
