חשיבות האחווה הנשית בסערת רותם סלע
בעידן שבו כל אחד עושה לביתו, דואג לעצמו ולכיסו ומתחשב כמה שפחות באחר, ציבור הנשים מוכיח שוב את הכוח האדיר שטמון בלעמוד יחד, את ההתגייסות ההדדית שלנו האחת עבור השנייה
בתחילת השבוע היה רגע מכונן בדמוקרטיה וחופש הדעה. רותם סלע הנהדרת פתחה את פיה, או יותר נכון את הסטורי שלה, והעזה להביע את דעתה הפוליטית-חברתית אל מול הטאבו הגדול ביותר שנוצר כאן בשנים האחרונות - איסור להביע דעה פוליטית שאינה מתיישבת עם הקונצנזוס הימני החדש.
שלי גפני נמנעת מלהביע דעה פוליטי: תראו מה עשו לרותם סלע
בשנים האחרונות אנחנו כבר כמעט לא שומעים את אנשי הבמה מביעים דעה פוליטית בארץ, ובוודאי לא כזו החותרת תחת השלטון, כי מי שהעזה לעשות זאת, כמו אורנה בנאי בזמנו, זכתה בממטרים קשים של שנאה ובוז, והסתכנה בפיטורים. זה מסמך אנושי עצוב בעיניי, במדינה שאמור להיות בה מקום לכל הדעות. מדינה שאמורה היתה לעודד את אזרחיה להחזיק בדעה חופשית ומשוחררת, כיאה לדמוקרטיה הגדולה במזרח התיכון, כפי שהיא מתיימרת להיות.
סלע דיברה בגבורה, ולדעתי לא במקרה מדובר באישה. אחרי תנועת #MeToo של השנתיים האחרונות, אחרי החשיפה והאומץ שנדרשו לכך, זה רק טבעי שזו שתרים את דגל חופש הביטוי ותעמוד מאחוריו בגאון תהיה אישה אמיצה ובטוחה בעצמה. זה חלק מהאבולוציה שנשים עוברות עכשיו, אבולוציה הכוללת התנערות מהדיכוי ארוך השנים שספגנו במהלך ההיסטוריה. דבר נוסף ומרגש מאוד שקרה ביומיים הללו הוא ערך הרעות והאחווה הנשית, שהפך בולט מרגע שהחלו להתנפל על סלע. חברותיה לאור הזרקורים, כמו גל גדות ושלומית מלכה, שיכלו להמשיך את שתיקתן - כי מי רוצה לחטוף את קלחת השנאה הזאת או להסתכן עכשיו באיבוד חלק מהקהל שלה - לא נתנו לחששות הללו לעצור אותן ובחרו לעמוד באומץ גדול לצידה של חברתן.
תבינו, זה נכון שנשים הולכות לשירותים ביחד. זהו הרגל חברתי שמציב את המין הנשי בתפיסה שגויה כביכול, כאילו מדובר ב'מין החלש' שזקוק להגנה מתמדת. אולם מה שסלע וחברותיה מלמדות אותנו זה שה'סיסטרהוד' הוא לא חולשה, הוא עוצמה. נשים ניצבות אחת למען השנייה לא מתוך תלות, אלא דווקא מתוך העוצמה שברעות, שבלהיות ביחד האחת עבור חברתה. למעשה, יש כאן מיצג חברתי מעניין, כי בעידן שבו כל אחד עושה לביתו, דואג לעצמו ולכיסו ומתחשב כמה שפחות באחר, ציבור הנשים מוכיח שוב את הכוח האדיר שטמון בלעמוד יחד, את ההתגייסות ההדדית שלנו האחת עבור השנייה.
תהיי יפה ושתוקה
תופעה מגדרית מעניינת אך עצובה נוספת שראוי להתייחס אליה היא הטוקבקים שסלע זכתה להם. לצד אלו שעודדה את אומץ ליבה ומילותיה השואפות לשוויון וקבלת האחר, היו גידופים וקללות שלא הייתי מאחלת לאף אדם לקבל. רובם כלל לא התעמתו עם תוכן דבריה, אלא התייחסו באופן הזוי אל המראה שלה ואל היותה אישה. החל מ"תהיי יפה ותשתקי" וכלה באמירות מזעזעות כגון "הלוואי שיאנסו אותך" (ספרתי יותר מדי כאלה). המסר כאן ברור - לא רק שאסור להביע דעה שאינה מתיישבת עם הקונצנזוס הנוכחי, אם את אישה שמביעה אותה - דינך לסבול ייסורי תופת.
ההשתקה הזו, שמתייחסת באופן ישיר אל היותה של רותם סלע אישה, מספרת לנו סיפור מגדרי על תפיסתם של רבים את ציבור הנשים. ואני תוהה, האם כל אלו שהניבו את פניני הלשון הללו, שכמו שייכים לתקופות קדומות וחשוכות, באמת מתייחסים ככה לנשים? האם הם באמת מאמינים שאין מקום לדעה אישית וכל תפקידן של הנשים הוא להיות יפות ושתוקות? איך מערכות היחסים המשפחתיות של המחזיקים בדעות הללו נראות? האם ככה הם מתייחסים גם לנשים שלהם, לאימהות שלהם ולאחיות שלהם?
רותם סלע מלמדת אותנו שיעור חשוב בתקשורת - מותר לנו, לכולנו, להביע את דעותינו. יותר מזה, גם אם הדעה שלנו זוכה בהתנגדות (מילה עדינה לאלימות שסלע הוצפה בה), זה לא אומר שהמביע אותה צריך להתקפל. להפך, הוא צריך להסביר את עצמו ולא להתנצל. רותם סלע, באי התקפלותה, סוללת לכולנו את הדרך לביטוי עצמי, לעמידה במילה שלנו ולעוצמה נשית לא מתפשרת, ובתקווה מחוללת פה מהפכה חיובית - מותר לכל אחד ואחת, בכל נושא, להביע את דעתו. אנחנו עדיין דמוקרטיה.
