כשהאגו מנהל לך את החיים

כבר הרבה שנים אני לא רבה עם אף אחד. לא חוטפת קריזות, לא מתחרפנת, לא צועקת ולא בוכה כשפוגעים בי. כמעט עשר שנים אני פשוט מתרחקת מאנשים שלא מתייחסים אליי בכבוד, והחיים שלי נעשו הרבה יותר שלווים.

עד כה זה הצליח לי לא רע. אם רק הייתי מזהה נימה של התנשאות או ביקורתיות מהצד השני, הייתי קמה והולכת, גם כשהיה מדובר בנשים. באופן טבעי התחלתי גם להתרחק מאנשים שיש להם מה להגיד על כל אחד, כי זה עשה לי גירודים בכל הגוף וגם כי מי שמרכל איתך על אחרים, סופך שירכל עם אחרים עליך.

אבל השבוע נפל דבר. נקלעתי לתקרית לא נעימה בגלל חוסר הבנה שטותי, בעיית תקשורת זעירה שהתלקחה למדורת ענק. אני הייתי (ועודני) בטוחה בצדקתי, הוא היה (ועודנו) בטוח בצדקתו, ורשפנו גיצים זה על זו.

לעוד טורים של גאיה:

לאן את הולכת מפה? זו ההחלטה שלך - ורק שלך

תשני את עצמך - רק אם זה מה שאת באמת רוצה

בגלל הצד הטיפולי שלי, הבנתי מהר מאוד למה הוא כל כך נפגע ועל איזו יבלת דרכתי לו, מבלי שידעתי שיש שם חתיכת יבלת. ניגבתי את הדמעות שמרחו לי את המסקרה והתנצלתי, כי באמת הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לפגוע בו. אבל הוא לא הסכים להירגע, לא קיבל את ההתנצלות שלי ועשה "ברוגז".

שלחתי הודעות, ניסיתי להסביר, אבל הוא לא נרגע. זרקתי לו חבל כדי שיירד מהעץ, אחר כך הגשתי לו סולם, אפילו תפסתי אותו בחיבוק חזק, אבל האגו תפס אותו עוד יותר חזק ולא נתן לו לזוז. ההתנהגות הזאת זרקה אותי אחורה, לימים חשוכים של חוסר תקשורת, של שתיקות רועמות, של כאבי בטן. כמה שמחתי להיפטר מכל זה. כמה זה דפק אותי במערכות יחסים. איפשהו בתת המודע קינן בי הפחד שסיפור הנישואים שלי יחזור על עצמו ולא הצלחתי להחזיק זוגיות יותר מחודשיים.

תתחילי לספר את הסיפור מחדש

הסיפור, איזה מזל, הוא לא על הזוגיות שלי (שנינו מניחים את האגו מחוץ לבית כשאנחנו נפגשים), אבל זה יכול להיות הסיפור של הנישואים שלך, הדייטים, מערכת יחסים עם ההורים או הילדים, אולי אפילו מקום העבודה שלך. השילוב של הפחד להיפגע ולהרגיש שנכשלת, ביחד עם חוסר יכולת להסתכל על האחר, מייצר חבית חומר נפץ, ומספיק ניצוץ זעיר שיבעיר את כל החבית ויעיף את כולם לעזאזל. במלחמות אגו אין מנצחים, יש רק מופסדים, מבואסים, כואבים.

האמת היא, שאגו הוא בסך הכל ילד קטן וחסר ביטחון. ילד שצריך יד מלטפת, אמא אוהבת ואבא קשוח שיגיד לו "מספיק!", כשהילד הקטן הזה נכנס לתמונה הוא לא עוצר לחשוב מי עומד מולו, הוא משתולל, הוא נעלב, הוא עסוק בעצמו. כשזה הבעל שלך זה הרסני, כשזו אשתך רק אלוהים יעזור, ואם זה הבוס שלך אולי כדאי שתמצאי עבודה אחרת או תחכי עד יעבור זעם.

קיפלתי את האגו הגדול שלי קטן-קטן, כי החיים קצרים מדי בשביל להתבאס מאנשים שנהנים להתבאס. הפסקתי להתרגש או להיעלב אבל גם הפסקתי לדבר על ליבו, כי אם יש דבר הרבה יותר נוראי ממישהו שלא מכבד אותך, זה שאת מפסיקה לכבד את עצמך.

ליתר ביטחון, השארתי את הסולם ואני מקווה שבימים הקרובים הוא יירד מהעץ ויבוא לחבק אותי. כולנו צריכות להשאיר את המפתח בדלת ולא לנעול אותה פלוס התקנת סורגים וקוד סודי, אבל אם את משאירה פתח ואף אחד לא נכנס דרכו, אולי כדאי שתצאי מהפתח בראש מורם ולא תסתכלי לאחור. את מספיק שווה בשביל שיתייחסו אלייך בצורה מכבדת.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן , מייסדת שיטת אני מלכה להערכה עצמית, מנחת סדנאות נשים , סופרת "אני מלכה גרושה באושר " ועיתונאית בידיעות אחרונות.