לפני שאתם נכנסים לקשר, הכינו תכנית זוגית
כולנו עושים כל מיני תכניות במגוון תחומים בחיינו – אנחנו מכינים תכנית עבודה יומית/שבועית/שנתית במקום העבודה שלנו, או יוצרים תכניות הצלחה לירידה במשקל ולפעילות גופנית. אז למה שלא נעבוד על תכנית זוגית שתגדיר מראש את כל מה שחשוב לנו בקשר הזוגי שלנו?
לאחרונה ניהלתי שיחה עם חבר יקר בנושא חשוב בעיניי שנקרא "תכנית הזוגיות שלי". זה אולי נשמע קצת מוזר, אבל כולנו עושים כל מיני תכניות במגוון תחומים בחיינו – אנחנו מכינים תכנית עבודה יומית/שבועית/שנתית במקום העבודה שלנו, יוצרים תכניות הצלחה לירידה במשקל ולפעילות גופנית, לעיתים אנו מתכננים את החופשות שלנו לפרטי פרטים כדי שלא נפסיד את כל האטרקציות המבוקשות בטיול, וחלקינו אפילו עושים תכנית פרידה וגירושים כשהזוגיות מתפרקת. בעצם, אנו מסדירים את העניינים שלנו לפני פעולות משמעותיות, וזאת כדי להשיג תוצאות מקסימליות.
הדבר הכי מפתיע בגירושים? כשהחברים נעלמים
אז למה לא לערוך תכנית זוגית? הרי אחד הדברים המרכזיים והמהותיים ביותר בחיינו הוא הזוגיות שלנו. אנחנו משקיעים שם המון אנרגיה, זמן, כסף ורגשות, וכמעט ואף אחד מהמשאבים האלה אינו מתוכנן, מתוקצב או אפילו מדובר בין בני הזוג. יבואו רומנטיקנים ויגידו שאהבה היא לא משהו שניתן לתכנן או לתקצב, וכשאנו מונעים מהרגש, כל הדברים האחרים מונחים בצד כאבן שאין לה הופכין.
ואני אומרת שבגלל שהאהבה מניעה את העולם ואת כולנו, אולי כדאי שנעצור לרגע ונבדוק קודם כל מול עצמינו, מהי אהבה עבורנו, איך היא באה לידי ביטוי ביחסים שלנו, מהם הערכים שאנו מביאים למערכות היחסים שלנו ומתי האהבה אינה מספיקה כדי לתחזק מערכת יחסים ארוכת טווח.
המנטור שלי לימד אותי ש"רגש הוא מחשבה סוג ב'". זה אומנם נשמע קר ומנוכר, אך יש משהו בדבריו. הרגשות שלנו יכולים להעפיל על כל מחשבה רציונלית שתהיה לנו, ולגרום לנו לפעול בצורה הפוכה לשיקול הדעת שלנו. אנחנו יכולים להרגיש שני רגשות הפוכים כלפי אותו משפט, וכמובן שזה תלוי במי שאמר לנו אותו. אם מדובר במישהו שאנו אוהבים, ניקח ברצינות את דבריו, אולי נעלב או נתלהב, ואם אותו משפט יאמר על ידי זר או אדם שאינו משמעותי לנו, ככל הנראה שנבטל את דבריו ונתעלם ממנו.
לנטרל את הרגש
תכנית זוגית באה לנסות לנטרל את הרגש, מדהים ככל שיהיה, ולהגדיר את הדברים שחשובים לנו שיתקיימו בזוגיות שלנו – האם אני מעוניינת בעצמאות בתוך הזוגיות? כלומר, האם אני מתנהלת על פי הלו"ז שלי, עם חשבון בנק משלי וחברים שהם רק שלי? או שאני מעוניינת בשיתוף מלא עם בן זוגי באותם נושאים? האם אני מעוניינת במגורים משותפים או ילדים משותפים או לא? איך אני מעוניינת ששותפי לחיים ידבר איתי או אפילו יריב איתי?
האם אני מסכימה שיצעקו עליי, יקללו אותי או יורידו את ערכי לפני אנשים אחרים כשאנחנו "ברוגז"? מהם הקווים האדומים שלי: אלימות פיזית? מילולית או כלכלית? ואולי בגידה? ואם כבר מדברים על בגידה – מהי בגידה עבורי? האם בן זוגי צריך לשכב עם מישהי אחרת כדי שזה ייחשב לבגידה? או שאולי התאהבות רגשית שלא מומשה גם מוגדרת מבחינתי כבגידה?
שאלה חשובה שאנו שואלים את עצמנו היא - מה צריך לקרות כדי שנעזוב את בן הזוג ונסיים את מערכת היחסים? מהם המעשים או הפעולות שאנחנו לא מוכנים לקבל ולהשלים עמם, וכמה כאב ותסכול נצליח להכיל עד שנשבור את הכלים ונצא לדרך חדשה?
תכנית הזוגיות שלי באה להגדיר לעצמי את הדברים המהותיים לי בתוך מערכת היחסים, כדי שאוכל לשתף אותה עם שותפי לחיים ולבחון אם הערכים שלנו ונקודות המבט שלנו נפגשות בנושאים שחשובים לנו. אותה תכנית יכולה להפוך לחוזה בין בני הזוג, שבו הם מתחייבים גם לאהוב וגם להתנהל בצורה מחושבת, ובכך להפוך את מערכת היחסים לחזקה יותר ולכזאת שתשרוד למשך זמן ארוך יותר.
