להתחפש להורה שהיית רוצה להיות

פורים אוטוטו וכולם עסוקים בתחפושות, אביזרים ואיפור. חלק מהילדים מחכים לרגע הזה שבו סופסוף יוכלו להיות הדמות הזאת שהם כל כך רוצים, אבל מה דעתכם על תחפושות הוריות? כאלה שאפשר להתחפש אליהן כל השנה ויכולות להעמיק ולהעצים את הקשר עם הילדים שלכם, ואולי גם ביניכם לדמות ההורית שהייתם רוצים להיות.

תחפושת "אני איתך"

כהורים, מאוד מהר אנחנו נכנסים לנעלי המחנך הנוזף - "לא מתנהגים ככה. תלך מיד ותתנצל!". לפעמים אנחנו גם אומרים את כל זה ליד הילד השני וההורה שלו. זה חשוב להציב לילד גבולות, אבל לחלק מהילדים זה יותר מדי. כשההורים של רון הגיעו אליי, הם סיפרו שהוא מאד אלים ובשאר הזמן הוא מתבודד ולא משחק עם אחרים.

אמא שלו אפילו סיפרה שנדמה לה שהעמידה שלו נהייתה יותר כפופה לאחרונה. הם תיארו איך בסוף היום ניגשים אליהם ילדים מהכיתה של רון, וכל אחד מדווח להם איך רון הציק לו היום. הציורים שלו באמת הראו את התוקפנות והכעסים שלו בלחץ חזק או בקווים זוויתיים, אבל אני הייתי מודאגת יותר מהעצבות והכיפוף שלו: מהדמות בצד ללא פה, מהעיניים ללא האישונים.

דמות ללא פה

המלצתי להורים להתחפש לרגע לילד שלהם, מתוך אמונה אמתית שכנראה הייתה לו סיבה טובה להרביץ. בהתחלה הם לא הסכימו ואמרו שאין כזה דבר "סיבה טובה להרביץ", אבל התעקשתי. התעקשתי כי אני באמת מאמינה שאין ילד אלים, אלא ילד שאין לו דרך טובה יותר לפתור את הבעיה.

לאט לאט, דרך התחפושת, הם הצליחו להיכנס לנעליו ולראות שהוא לא "ילד אלים" אלא "ילד שנהג באלימות מסיבה מסוימת". עכשיו ביקשתי מהם עוד בקשה קטנה: מחר, כשיבואו ילדים לעדכן אותם בהצקות של רון, לענות להם: "תודה שאמרת לי, אבל רון הוא לא ילד אלים, אני אבדוק מה קרה".

קראו עוד:

כולם שווים? צילומי ילדים יוצאי דופן

בת שלוש: "אמא, גם היום אקבל זריקה?"

לגדל ילדים על תזונה טבעית

לאחר כמה ימים, הם התקשרו לספר שכבר כמה ימים לא מתקשרים מבית הספר להודיע שהילד אלים, ושמשהו כנראה נרגע! וגם הציור שלו השתנה לגמרי: פתאום הופיעו דמויות צבעוניות, ובפנים שלהם הופיעו גם פה ועיניים ברורות.

הציור השתנה בהתאם למצב

תחפושת "ללכת עד הסוף"

הרבה ילדים אוהבים לשחק ב"תינוקי", ולפעמים זה קצת מעיק - הדיבור התינוקי, ההתבכיינות, הבקשה להאכיל או לקלח, אבל לכל ההתנהגויות האלה יש מטרה ברורה: להתחפש לרגע לתינוק - לחזור לרגע לתקופה המופלאה ההיא, שבה לא ביקשו מהם כלום, ורק אמרו שהם חמודים.

הרבה פעמים בקליניקה אני מציעה להורים לשתף פעולה עם ה"תינוקי" ולשחק ביחד עם הילד את התפקיד: לדבר בג'יבריש, להאכיל, לקלח אבל לזמן מוגבל. בתום כמה דקות לבקש לעצור ואולי להמשיך מאוחר יותר.

אמא של יובל בן השש סיפרה שכל בוקר הוא רוצה שהיא תלביש אותו ותאכיל אותו. הוא מדבר אליה ב"תינוקית", והיא - ממהרת לעבודה! בציורים שלו ראיתי שבאמת הצורך להיות תינוק הוא צורך רגשי אמיתי שלו, בעיקר בגלל שהציור לא מפותח יחסית לגילו.

ציור ברמה נמוכה לגילו

הצעתי לה לאפשר לו להתחפש לתינוק, אבל - בשעות הערב, ובזמן מוגדר מראש. היא אמרה לו שהיא שמה לב שהוא רוצה להיות כמו תינוק, ולכן בערב הם ישחקו כך קצת והוא יוכל להיות התינוק שלה.

להתחפשות הזו הייתה תוצאה מדהימה תוך כמה שעות. בבוקר יובל קם והתלבש לבד, לא לפני שביקש מאמא שלמחרת ישחקו שוב.

תחפושת "הילד הפנימי"

כשמגיעים אליי לקליניקה הורים שמיואשים כבר מלהיות הורים, אני מבינה שהם קראו יותר מדי ספרים על הורות - ובמקום להתחבר לילד הפנימי שבתוכם, הם מתחפשים להורים.

הדבר הראשון שאני שואלת אותם הוא: "מה אתם אוהבים לעשות?". הם מרימים את העיניים בהפתעה (כנראה כבר מזמן לא שאלו אותם את זה), ואז מתחילים לענות לי לאט לאט: "אוהב לרכב על אופניים, אוהבת לצלם...".

בדיוק! אז מהיום, אני מבקשת, לנסות לעשות משהו שאתם אוהבים עם הילד שלכם: צאו לצלם ביחד, צאו לאכול את הקינוח שאהוב עליכם - מה שתבחרו. פשוט תתחפשו לילד הפנימי שלכם, ותעשו משהו שכיף לכם.

וחשוב לדעת - לא חייבים יום כיף שלם וארוך עם הילד אם זה לא עושה לכם טוב, ובסוף זה מסתיים בפיצוץ ועצבים. לפעמים גם עשר דקות קלילות אבל אמיתיות יעשו פלאים.

הכותבת היא תרפיסטית באמנות בגישה פסיכואנליטית (M.A) ומנהלת מסלול לימודי תעודה בפענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית