"על כל שקל שמשקיעים כאן בילדה שעוסקת בספורט, משקיעים 200 בילד"
היא נלחמה בסטיגמות ככדורגלנית צעירה, הגשימה חלום והפכה לקפטנית נבחרת ישראל. עכשיו לקארין סנדל, האישה הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שנבחרה ליו"ר ארגון השחקנים, יש קרב חדש: לתקן את האפליה בין נשים וגברים בספורט שלנו
כשמחפשים את קארין סנדל בגוגל, כמעט כל התוצאות הראשונות שעולות עוסקות בזוגיות שלה עם זוכה "האח הגדול" ישראל אוגלבו ובנאצות שספגה בגלל הופעתה החיצונית והעיסוק בכדורגל. היא בת 30, קפטן נבחרת הנשים של ישראל, משחקת בעמדת הקשרית במ.ס. קריית־גת, וסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה. לאחרונה היא גם עשתה היסטוריה ונבחרה לכהן כיו"ר ארגון השחקנים במקומו של מאור בוזגלו, האישה הראשונה שמכהנת בתפקיד.
כשהגעתי לראיון עם סנדל, היא כבר ישבה שם עם שחקן עבר מוכר ונראתה כמו אשת עסקים, אבל מעבר לזה היא הייתה חייכנית. היא נפרדה בנימוס מאותו כדורגלן ועברנו לשבת בפינה שקטה. סנדל נולדה בראשל"צ, יש לה אחות אחת (שירן סנדל, שגם משחקת, אבל על הבמות והמסך) ואמא שהיא מודל להערצה.
מאז ומתמיד קארין אהבה כדורגל. בית"ר ירושלים הייתה האהבה הראשונה שלה. "כשהיינו ילדות, לאחותי היו אלבומים של הספייס גירלז, ולי היה אוסף תמונות של שחקני בית"ר", היא נזכרה. "הערצתי את יוסי אבוקסיס וכל שבת הייתי שומעת שירים ושערים".
ואיך קיבלה את זה המשפחה?
"בהתחלה זה היה נראה למשפחה שלי מאוד מוזר שאני משחקת כדורגל. כולם חשבו שזה סתם עוד שלב חולף אבל מעולם לא אמרו לי לעזוב את זה".
"אנחנו סובלות מאפליה ממסדית ארוכת שנים"
קארין תמיד חלמה להיות כדורגלנית. "כשהייתי ילדה לא הייתה כאן ליגת כדורגל נשים מקצועית, אז החלומות היו בעיקר בראש. הייתי מדמיינת שאני משחקת באצטדיונים מול 60 אלף איש, מבקיעה גול בדקה ה-90 ורצה לחגוג עם הקהל". סנדל התחילה לשחק כבר בתיכון. בהמשך היא עברה לשחק באיסלנד לשנתיים ובארה"ב למשך ארבע שנים. כששאלתי אותה על ההבדלים בין כדורגל הנשים כאן ומעבר לים, היא ענתה לי שההבדל עצום: "הפערים הם בעיקר תרבותיים. בארה"ב כדורגל בכלל נחשב נשי, מעודדים את הבנות ללכת לשחק. רוב הגברים מעדיפים פוטבול או כדורסל. בקולג' כשאת מסתובבת עם מדי כדורגל, אנשים מסתכלים עלייך כאילו את הדבר הכי מגניב שהם פגשו בחיים. האצטדיונים מלאים באוהדים, המשחקים משודרים בטלוויזיה, ואת אפילו נשארת לחתום על פוסטרים בסיום".
האם ההתייחסות המקצועית גם בהתאם?
"כן, גם בפן המקצועי הפערים הם עצומים. בחו"ל יש ליווי צמוד של מאמני כושר, תזונאים ופסיכולוגים. שם הבנתי מה זו מקצועיות בספורט".
אבל המקצועיות היא לא הבעיה היחידה של כדורגל הנשים בישראל, ובטח לא העיקרית.
"אנחנו סובלות מאפליה ממסדית ארוכת שנים. על כל שקל שמשקיעים כאן בילדה שעוסקת בספורט, משקיעים 200 בילד. אבל זה לא רק כסף, זו התרבות כולה. לגמר גביע הנשים בכדורגל אף נציג ציבור לא מגיע. לא שרת הספורט ולא הנשיא. יש להם תירוצים כמו 'המסורת שמורה לכדורגל הגברים', אבל מסורת אפשר לבנות".
לישראלים קשה יותר לקבל ספורט נשים מאשר לתרבויות אחרות?
"הדרך לשנות את התרבות הישראלית היא ארוכה מאוד, אבל היא אפשרית. אם לא הייתי מאמינה שאפשר לא הייתי עושה את זה. מישהו צריך להתחיל, גם אם השינוי יקרה רק בעוד 20 שנה, אנחנו זרענו את הזרע. באנגליה, למשל, כל מועדון מחויב לפי חוק שתהיה לו גם קבוצת נשים. הרבה יותר קל ליצור ככה הזדהות עם הסמל. תראי את קבוצת הנשים של קטמון, תראי את כמות האוהדים שמגיעים לעודד במשחקים ואת האווירה - ככה צריך להיראות משחק כדורגל".
את מצליחה להתפרנס מכדורגל?
"זו השנה הראשונה שאני מצליחה להתפרנס רק מספורט, אבל זה בעיקר בגלל שבשנים האחרונות חסכתי הרבה. קשה מאוד להתפרנס מכדורגל נשים בישראל. כמעט בלתי אפשרי. בשנים קודמות הייתי עובדת בלי סוף, מגיעה לסוף השבוע באפיסת כוחות".
"המטרה הראשונה שלי היא להחזיר את האמון בשחקנים"
אבל גם בימים אלה הלו"ז של קארין סנדל צפוף. "אני לומדת פעמיים בשבוע ובכל יום נוסעת לקריית־גת לאימונים". תהיתי אם יש לה זמן לעצמה או לחברים, והיא סיפרה שזה קורה רק בסופי שבוע: "בשבתות אני ובן זוגי ישראל יושבים על הספה ורואים סדרות. זה חשוב לקחת קצת הפסקה לפעמים, לנשום". היא רק הזכירה את ישראל אוגלבו, ו"האח הגדול" בדיוק נכנס לקפה. היא קמה לתת לו חיבוק והם התלחששו שיפגשו מאוחר יותר.
איך זה מרגיש לנהל מערכת יחסים תחת עינם הבוחנת של מדורי הרכילות?
"בהתחלה זה היה מאוד מוזר. כל צעד שלך פתאום הופך להיות אייטם, אבל התרגלתי. שמתי לב שבכל כתבה שעולה לאוויר, מציינים שאני קפטנית נבחרת ישראל בכדורגל, והבנתי שיש כאן הזדמנות להעלות את הענף לתודעה. זה אמנם בדלת האחורית, אבל ב-20 שנות קיום של כדורגל הנשים המקצועני לא קיבלנו חשיפה כמו זו שקיבלנו בשלושת החודשים האחרונים. זה מדהים".
אגב, בן זוגה ישראל אוגלבו, מסתבר, לא כל כך אוהב כדורגל. ואם יש איזה משחק חשוב בליגת האלופות היא רואה אותו לבד בטלפון, בנסיעות. סנדל: "כשהתמניתי ליו"ר ארגון השחקנים הוא ממש התמלא גאווה".
מהי המטרה הראשונה שלך כיו"ר ארגון השחקנים?
"קודם כל הופתעתי מאוד לטובה ממה שראיתי שם. אבל עדיין יש הרבה עבודה. בהנהלה הקודמת היה בלגן. ערן זהבי היה בכלל בסין ומאור בוזגלו נפצע ופרש. לא היה לנו יותר מדי כוח, אבל מה שבעיקר נפגע היה האמון של השחקן הישראלי בארגון. המטרה הראשונה שלי היא להחזיר את האמון של השחקנים, זה הכוח. אני רוצה שנגיע לקבוצות, שהשחקנים ירגישו שעובדים בשבילם".
רגע לפני שהלכתי, היה לה חשוב לחזור להתחלה ולהעביר מסר לנשים שבינינו. הוא אמנם נשמע קלישאתי, אבל יצא לה מהבטן. "אם יש ילדה או אישה שרוצה לשחק כדורגל, שתעשה את זה. בלי לפחד מהתגובות של הסביבה, בלי לתת לשלשלאות של הסטיגמות החברתיות להגביל אותה. אם כל אחד מאיתנו יעשה מה שהוא באמת אוהב, החיים שלנו יהיו הרבה יותר מאושרים".
לפנייה לכתב/ת 
