"היה לנו ברור שלא נתחתן דרך הרבנות"

בשיתוף  ישראל חופשית, התנועה הרפורמית והתנועה המסורתית 

מה עושים שני אנשים אוהבים? אחרי תקופת היכרות, הם מתחברים ביניהם וברוב המקרים ממסדים את החיבור ביניהם באקט סמלי של התחייבות הדדית, כזה שחוגג את האהבה שיש להם וביניהם.

כך קרה גם לתמר עבדת (34) ולמיכאל זרנקין (36). השניים הכירו והתיידדו בזמן השרות הצבאי ואחר כך המשיכו איש-אישה בחייהם. היא גדלה והתגוררה בקריית חיים והיום היא עובדת ברשות הטבע והגנים. מיכאל עלה עם משפחתו מאוקראינה כשהיה בן 9 וגדל בכרמיאל. הוא מעצב מסחרי במקצועו.

תמר ומיכאל ביום חתונתם(צילום: מור שעל ורועי טל)

לפני כ-7 שנים, נפגשו השניים באופן אקראי בקניון וקבעו להיפגש לטובת הנוסטלגיה ולזכר ימים עברו. מאותה פגישה, שהתקיימה כמה ימים אחרי, הם יחד.

אחרי שנה וחצי החליטו לעבור לגור יחד. הם מצאו דירה בקרית חיים ואימצו כלב. אחרי שנה וחצי נוספות הם החליטו לחגוג את אהבתם ואת חייהם יחד בטקס נישואים ומסיבה. כמו כולם, כמעט.

גם תמר וגם מיכאל מגיעים מבתים חילוניים, שחוגגים בהם חגים ומזוהים עם המסורת היהודית אבל מיכאל, בהיותו עולה מאוקראינה, שחלק ממסמכי הוריו חסר, אינו רשום בתעודת הזהות כיהודי. חתונה ברבנות לא באה בחשבון. "לי היה ברור מילדות, שלא אתחתן ברבנות. לא רק שהמוסד הזה לא מעורר בי הזדהות, הוא אפילו מעורר בי רושם של גוף עם גישה גזענית לעיתים ובנוסף לכל, עניין הקניין בחופה האורתודוכסית מעורר בי זעם רב", אומרת תמר.

חופה וקידושין - בשוויון מלא(צילום: shutterstock)

"מבחינתנו רבנות לא הייתה אופציה, אבל לשנינו היה חשוב לקיים טקס יהודי. אחרי הכל, שנינו מכאן", היא אומרת. "בהתחלה חשבנו להתחתן בקפריסין, אבל אני בת בכורה במשפחה שלי ומיכאל בן יחיד במשפחה שלו ולכן היה חשוב לנו, בסופו של דבר, לקיים טקס עבור המשפחות ומסיבה בשביל כל מי שאנחנו אוהבים ואוהב אותנו".

טקס שמכבד אהבה, שוויון ותוכן יהודי

את "הויה" – המציעים טקסים ישראלים של חיים ומהווים חלק מ"חתונה שווה", יחד עם התנועה המסורתית והתנועה הרפורמית במטרה לקדם חתונות שוויוניות, שלא דרך הרבנות – הכירו דרך פייסבוק. "עקבתי אחריהם זמן מה עוד לפני שהחלטנו להתחתן. פנינו אליהם וקבענו יעוץ עם היחידה לייעוץ משפטי כדי להבין מה זה אומר.

"עורכת הדין שפגשנו פתחה את הפרזנטציה במצגת מקיפה שמדגישה את ההבדלים בין ידועים בציבור, הטקס שהם מציעים, לחתונה מסורתית. הבנו שאין כמעט הבדל והחלטנו לעשות את הטקס בארץ ולשמח את המשפחות שלנו", אומרת תמר. "הרגשנו שטקס כזה, בארץ, לא רק יתקיים בנוכחות כל מי שאנחנו אוהבים אלא גם יציע תוכן יהודי ושוויוני שמתאים לנו".

תמר ומיכאל פגשו את ד"ר אליזבט גולדווין, שעורכת טקסי חיים, כמו חתונות, בר/ בת מצוות ולהבדיל, הלוויות, מרצה במחשבת ישראל ומנחה בבתי מדרש פלורליסטיים.

"ד"ר גולדווין לימדה אותנו על הטקס המסורתי והמשמעויות בו. היא הסבירה לנו למה הכתובה הייתה מהפכנית בימים שחוברה ולמה היום היא פחות רלוונטית. בהתאם להסברים הרכבנו יחד את הטקס לרצוננו – טקס סימטרי, שוויוני, ללא עניין הקניין והבעלות" מספרת תמר. "כתבנו את הכתובה יחד ומיכאל אייר אותה. את החתימה עליה כבר ביצענו יחד מול כל האורחים, בחתונה".

שווים זה בפני זו ללא קניין ובעלות(צילום: shutterstock)

הסביבה הייתה חשדנית

תמר מספרת שאימא שלה, שהכירה את ההתנגדות של שלה לחתונה מילדות, לא אהבה בהתחלה את הטקס האלטרנטיבי. "אבל ככל שהיא העמיקה ולמדה, היא הבינה יותר ותמכה בנו". בהמשך התחתן גם אחיה של תמר דרך "הויה", כך שברור שהמשפחה כבר קיבלה את העניין די טוב.

"בקהילה הרוסית של בני המשפחה של מיכאל הבינו את זה טוב יותר; הם סובלים מבעיות מול הרבנות וקיבלו בקלות את האלטרנטיבה". אימא שלה היתה מסבירה לכולם ש'הבת שלה מתחתנת אזרחי'. "הייתי צריכה להסביר לה שאזרחי זה לא כי עדיין אין כאן אפשרות כזו, לצערנו", אומרת תמר.

תמר מספרת שרבים שאלו אם מיכאל לא חשב להתגייר לצורך החתונה. "בעינינו אדם שגדל כיהודי, חונך כיהודי, חגג את החגים וחי כיהודי, הוא יהודי", היא אומרת. "אנחנו לא מרגישים צורך להוכיח לאף אחד או לעמוד בקריטריונים של אף אחד. בכלל, המדינה מגדירה עצמה כ'יהודית', אבל למעשה היא יהודית-אורתודוקסית בלבד. שירותי הדת שהמדינה מאפשרת הם אך ורק אורתודוקסיים. שאר הזרמים אינם מוכרים ואפילו מוקצים.

"רוב היהודים בארץ ובעולם אינם אורתודוקסים, ולצערנו בארץ נוצרה תחושה גם בקרב החילונים, שרק האורתודוקסים קובעים מהו ומיהו יהודי ומהם הכללים שיהודים צריכים לחיות על פיהם. אנחנו מקווים שהגישה תתחיל להשתנות ואנשים יבינו שגם להיות חילוני, לא לשמור מצוות ולהאמין בליברליזם ופלורליזם - זה לא פחות יהודי", אומרת תמר.

הרבנות מפקיעה מאיתנו לא רק את הזכות להתחתן בארצנו, אלא גם את היהדות שלנו", אומרת קטיה קופצי'ק מנהלת תחום ישראלים דוברי הרוסית ב"ישראל חופשית", ובעצמה חלק מהקהילה הזאת שחוותה קשיים דומים.

"כ-400 אלף יוצאי חבר עמים הם אזרחים סוג ב׳ ישראל, מכיוון שנשללת מהם הזכות להתחתן בארצם. מזה כמה עשורים חלק גדול מדוברי הרוסית לא מוכרים כיהודים על-ידי מוסד הרבנות האורתודוקסי המונופוליסטי.

"אך מה שהיה עד עכשיו - משתנה ממש בימים אלו. גדל פה דור צעיר שהוריו עלו לישראל, והוא נולד והתחנך כאן: כישראלי וכיהודי. זהו דור שלא מחכה לאישורים מאף אחד. הוא לומד, משרת בצבא, תורם לחברה. אין, ואסור שיהיה, הבדל כלשהו בין זכויות הצעירים האלו לבין כל אחד אחר בחברה ישראלית.

"הדרישה לסולידריות ואחווה בין קבוצות העם צריכה להתבסס בראש ובראשונה על עקרון השוויון - ההנחה הזו ברורה כיום לרוב המכריע של הציבור ישראלי, שבעצמו מצביע ברגליים ומפסיק להתחתן ברבנות. זאת הסיבה שאנו עדים לירידה חדה במספר הזוגות הנרשמים כנשואים ברבנות - כמחאה על האפליה, על הכפייה ועל ההשפלה בבירורי היהדות שהרבנות מנהלת. כשליש מהמתחתנים ב'הויה' (של תנועת 'ישראל חופשית') באים מהקהילה דוברת הרוסית, דבר שהוא מבורך. האנשים האלו, ישראלים לכל דבר ועניין, נולדו כאן או עלו לישראל - לא על-מנת להתחתן בפראג או קפריסין, והם רוצים לחגוג את חתונתם כאן, בישראל", מסבירה קופצ'יק.

קטיה קופצ'יק - לכולם יש זכות שווה(צילום: גיא גלעד)

"הרבה אורחים הרימו גבה, כשד"ר גולדווין עלתה לנהל את הטקס שלנו, אבל רבים מהם, גם השמרנים שבהם, באו אלינו אחר כך והביעו התפעלות מהטקס עצמו, שלהם וגם לנו היה מרגש מאד", אומרת תמר. "מצד שני, כמחצית מחברינו התחתנו בחו"ל או על ידי רבנים רפורמיים, כך שלהם זה נראה פחות מוזר", היא מסכמת.

אז מה בכל זאת ההבדלים? תמר מספרת שמיכאל והיא חתמו על תצהיר ידועים בציבור, שמסדיר את מעמדם מול הממסד. "זה עוזר בכל מקום שמגדיר זוגיות, למשל, למתן משכנתה או להסדרת הסכם ביטוח רפואי פרטי לבני משפחה אצלי בעבודה. אין הבדל כמעט בכלום".

במה בכל זאת יש הבדל? "זה לא מאפשר לנו לאמץ ילד בישראל ואם אחד מאיתנו יעבור לעבוד במדינה אחרת, בארה"ב לא יכירו בנו כזוג לצורכי ויזת עבודה. דבר נוסף זה שבלידה על האב לגשת אקטיבית ולהירשם כאביו של הילד במשרד הפנים. אצל זוג נשוי זה קורה אוטומטית.

"זהו, אין הבדל מלבד זה כמעט בכלום מלבד חוקי ירושה וגירושים כי אם חס וחלילה זה יקרה, הרי לא התחתנו מלכתחילה", היא מצחקקת ומוסיפה ש"הילדים שלנו לא יוכלו להתחתן ברבנות וזה מתאים לי. אחוש כישלון אם זה יקרה בעתיד.

אני חייבת להזכיר לכל מי שמתחתן", מסכמת תמר, "שנישואים הם חוזה לכל דבר ושיש לו משמעות משפטית, כלכלית וכדומה. כמו שלא הייתי חותמת על חוזה עבודה או שכירות בלי לבדוק אותו קודם, כך היה חשוב לי להבין את המשמעות של נישואים ברבנות, מה קורה אם מתגרשים, מה ההבדלים בין הגבר לאישה ועוד. מציעה לכל אחד - ובעיקר לכל אחת - לברר את זה לפני שמחליטים להתחתן, בכל צורה. קחו החלטה מושכלת".

בשיתוף ישראל חופשית, התנועה הרפורמית והתנועה המסורתית