אני יושב בגינה בישראל השמיים כחולים נטולים מכל ענן יום. ברקע מתנגן השיר של בילי ג'ואל על ניו יורק. זה יום היסטורי עבורי, לפני עשר שנים בדיוק ישבתי באותו מקום וקיבלתי את ההחלטה לעבור לניו יורק.

רבים בוודאי תוהים איך זה שזוכרים תאריכים מסוימיים בצורה כל כך ברורה?

התשובה תהיה פשוטה. אבל שנייה אחת לפני שאני מסביר, בואו נבין כיצד המוח שלנו עובד ונבדוק את הדבר הבא, שהוכח בסבירות מאוד גבוהה.

אם נשאל אנשים מה הם עשו לפני חודשים ביום ובשעה מסוימים, הסיכוי שהם יוכלו לשחזר זאת בדיוק מלא קלוש מאוד. אם נשאל אנשים איפה הם היו בדיוק בשעה שהמטוסים פגעו במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר לפני 18 שנה, אני בטוח שרבים יוכלו לציין בצורה מאוד מדויקת איפה הם היו, עם מי ומה הם עשו. אתם מוזמנים לבדוק אותי. המוח שלנו מיומן לזכור דברים שהם בעלי משמעות מיוחדת באופן מאוד ברור וצלול.

למה אני מספר לכם את זה?

ב-14 ביולי 2011 הגעתי לניו יורק. בפעם ההיא ידעתי שזה לא עוד ביקור שגרתי בניו יורק, אני מגיע להישאר. מהרגע שקיבלתי את ההחלטה - הלכתי איתה עד הסוף. המעבר הפיזי לתפוח הגדול ציין סוף של תקופה ארוכה שבה דיברתי על דברים שיום אחד יקרו. ברגע שבחרתי המציאות שלי השתנתה, דברים התרחשו בפועל. זה היה רגע מכונן שבו המוח שלי נהפך למיומן לזכור ולא לשכוח.

הביטחון שיש לי בבחירה בניו יורק גורם לאנשים שפוגשים אותי להניח שאני גר כאן כבר המון שנים. להם אני עונה שניו יורק זה עניין של סטייט אוף מיינד.

מה זה בעצם סטייט אוף מיינד? זה האופן שבו המחשבה מתרגמת את המציאות ברגע נתון לתחושה, התחושה יוצרת רגש והרגש מניע לפעולה. במילים פשוטות, זה המקרה שבו חשים באמצעות החושים איזושהי תחושה, וזה יכול להיות כל דבר. התחושה היא אינפורמציה. לדוגמה: אני רואה, שומע, מריח או טועם משהו, המוח מתרגם את התחושה למחשבה מסוימת, המחשבה שולפת מתוך הזיכרון שלנו את הרגש המתאים ואז אני פועל מתוך הרגש.

אצלי ניו יורק היא מקום שיוצר תחושה של שלמות. אין לי ספקות בקשר למקום שבחרתי. המוח מיומן ליצור את התחושה הזאת כל הזמן, וכפועל יוצא מכך גם להרגיש באופן דומה. גם הפעולות נגזרות מתוך המקום הזה, והתוצאה היא שאני בסטייט אוף מיינד הנכון.

ויחד עם הסטייט אוף מיינד הנכון, כאשר מגיעים לנקודת זמן מסוימת בתוך תהליך, כדאי לעשות סוג של עצירה והתבוננות, לבדוק איפה היינו - ואיפה אנחנו עכשיו. כדאי גם לבדוק איפה היינו רוצים להיות ומה חסר.

במהלך התהליכים שהעברתי למאומנים שלי הבחנתי שקיימת נטייה להמתין לאיזושהי נקודת זמן בתהליך כדי לבצע את ההתבוננות. בהרבה מקרים זה יכול להיות שנה או שנתיים ולפעמים גם יותר. לצערי, המקרים היותר מורכבים ועצובים מתרחשים אצל אלה שלא בודקים ו"זורמים" עם התהליך, ומה שיהיה יהיה. לטענתם, "ממילא אי אפשר לתכנן כלום".

אני מאמין, מהניסיון שלי, שאם באמת רוצים ליצור צמיחה והתפתחות חייבים לבדוק כל הזמן, ולא להסתפק בבדיקה שהיא אחת לשנה או שנתיים. זה חייב להיות הרבה יותר. תחשבו לרגע מה היה קורה אילו הייתם בודקים את עצמכם ביחס לתוצאות שלכם אחת לשלושה חודשים? נראה שהסיכוי לעשות תיקון גדל כמעט פי ארבעה. מה היה קורה אילו הייתם בודקים את עצמכם אחת לחודש? נראה שהסיכוי לעשות תיקון גדל פי 12. עכשיו נבדוק מה היה קורה אילו הייתם בודקים את עצמכם ביחס לתוצאות שלכם כל יום. נראה שהסיכויים כבר גדולים הרבה יותר.

אני כבר שומע את אלה שמצקצקים ואומרים "נו באמת, כל יום? איך אני יכול לבדוק את עצמי כל יום? למי יש זמן לזה כל יום?" רובנו טסנו במטוס. הידעתם שיש סדרה של בדיקות שצוות הקרקע והטייס חייבים לבצע כל יום וגם בכל פעם שהמטוס צריך להמריא? אין מצב שמטוס ימריא ללא כל הבדיקות הללו. למה? כי זה עניין בטיחותי של חיים ומוות. במטוס התלוי בין שמיים וארץ אי אפשר לקוות שהדברים "לא יקרו", בשביל זה חייבים לבדוק.

הדרך הטובה ביותר לבדוק את עצמנו היא בסדרה קצרה של שאלות. אני עושה זאת כבר שנים מדי יום, ובסוף כל שבוע שולח לעצמי את התשובות במייל. כשהבדיקות נהפכות לשגרה יומיומית, הן נעשות פשוטות וקלות והתמורה היא גדולה.

שאלות מומלצות שכדאי לשאול את עצמנו בכל יום: מהם הדברים שבהם הצלחתי היום? יש לציין לפחות חמש הצלחות. מה למדתי היום? איזה דבר חדש עשיתי היום? במה השתפרתי או יכולתי להשתפר היום? משהו טוב שעשיתי או יכולתי לעשות? משהו חשוב שעשיתי או יכולתי לעשות?

עכשיו אני שואל אתכם, מה הסיכוי ליצור הצלחה ולהגיע ליעדים שלכם אם אתם בודקים את עצמכם כל יום? נסו שבוע ודווחו לי.