הסרטים המומלצים של סאות' ביי סאות'ווסט, לו רק תזכו לצפות בהם
פסטיבל הקולנוע בטקסס הציג יבול איכותי של סרטים עצמאיים: סרט נועז על אם שהופכת לנערת ליווי מבחירה, דוקומנטרי מטלטל על הקרבות בסוריה, דרמה רומנטית שמתרחשת בשולי האולימפיאדה בקוריאה, סרט בכיכובו של שחקן עם תסמונת דאון ועוד. עכשיו נותר רק לקוות שיופצו בישראל
פסטיבל הקולנוע סאות' ביי סאות'ווסט נחשב לאחד מאירועי הקולנוע הגדולים בארצות הברית, אולם לאורך השנים הוא עומד בצלן של התוכניות המקבילות, המוקדשות למוזיקה ולהייטק, של כנס התרבות והטכנולוגיה העצום באוסטין, טקסס. חלק מהאולפנים הגדולים של הוליווד רואים ב-SXSW הזדמנות להפיץ את הבאז לקראת הפצת סרטיהם ברחבי הקולנוע, וכך גם במקרה של "אנחנו" מבית יוניברסל שפתח את הפסטיבל, והרימייק של "בית קברות לחיות" מבית פרמאונט שנעל אותו. בין לבין הוקרנו בבכורה הקומדיה הפוליטית Long Shot בכיכובם של סת' רוגן ושרליז ת'ורן (אולפני ליונסגייט), קומדיית האקשן Stuber בכיכובם של קומאייל נאנג'יאני ודייב באטיסטה (פוקס / המאה ה-20), וקומדיית הנעורים Good Boys בכיכובו של ג'ייקוב טרמבלי (יוניברסל).
אבל מה קורה עם הסרטים העצמאיים שבמסגרות השונות של הפסטיבל? מדי פעם אפשר למצוא שם כמה וכמה אוצרות קולנועיים. לרוע המזל מעטים מהם יופצו בישראל, ולרוב הפסטיבלים הגדולים בארץ לא מפנים מבט לשם. חבל, כולנו מפסידים כמה סרטים מצוינים. הנה כמה שכדאי לשים אליהם לב - בין אם אתם מפיצים, מנהלי פסטיבלים, או סתם חובבי קולנוע בחיפוש אחר יצירות מקוריות.
The Peanut Butter Falcon
שיה לה באף, דקוטה ג'ונסון, ברוס דרן, ג'ון הוקס, תומאס היידן צ'רץ' ומתאבק העבר ג'ייק "דה סנייק" רוברטס לוקחים חלק ביצירתם הגולמית והמרגשת של טיילור נילסון ומייק שוורץ, אבל הכוכב הגדול ביותר של הדרמה המלבבת הזאת הוא זאק גוטסאגן האלמוני. השחקן הראשי הסובל מתסמונת דאון, נושא את הסרט על כתפיו כדמות הראשית - צעיר שנמלט מהמוסד בו הוא לכוד כדי להגשים חלום ולהשתלב באקדמיה להיאבקות של הכוכב הנערץ עליו. הוא יוצא למסע קסום בשדות והנהרות של דרום ארצות הברית יחד עם גבר במנוסה בשם טיילר (לה באף). הקשר שנוצר במקרה מתהדק לאורך המסע ביבשה ובמים, שמהדהד את סיפוריו הקלאסיים של מארק טוויין. על אף שמדובר בסרט אמריקני, שעלילתו מתחוללת על רקע נופי מדינת ג'ורג'יה, The Peanut Butter Falcon, שזכה בפרס חביב הקהל ב-SXSW, שופע רגעים מחממי לב, מלאי הומור וסוריאליסטיים לעתים, שייגעו בכל אדם - גם בישראל.
אחרי הקרנת הבכורה עלו לבמה הבמאים נילסון ושוורץ, ולצדם שני השחקנים הראשיים, גוטסאגן ולה באף. האחרון סיפר כיצד הקליק שנוצר עם גוטסאגן לא רק תרם לסרט אלא גם לחייו האישיים. הוא סיפר בכנות כי הוא הצטרף להפקה בעיצומו של משבר, ושהמפגש עם זאק עודד אותו. "הרגשתי מאוד שברירי כשהתחלתי, אבל הפכתי ליותר שברירי שם", סיפר השחקן, שחווה תחייה לאחרונה, לאחר שהסתבך עם החוק ועם התקשורת מספר פעמים, אובחן כסובל מתסחיף טראומטי, ואף הודיע על פרישה מאור הזרקורים (עד שחזר לבמה בסרט Honey Boy, בבימויה של עלמה הראל, המבוסס על חייו). על הסרט אמר: "חלק מהדברים שאתם רואים על הסירה, זה אני אחרי שנפלתי לתחתית. אז הרבה דברים קסומים קרו. אמא שלי אומרת 'באשרט' או 'קיסמט' (גורל ביידיש, א. ב.) או כל הדברים הרוחניים היהודיים האלה. אז הרבה מזה קרה שם. וגם פניתי לעזרה מאלוהים באופן די רציני. אני לא יודע אם הייתי יכול לשמוע את הדברים ששמעתי מאדם אחר, במהלך השיחות שהיו לנו".
The Art of Self Defense
הקומדיה האורבנית האפלה של הבמאי ריילי סטרנס שונה בתכלית מ-The Peanut Butter Falcon. היא מצולמת במרחבים סגורים ובסמטאות חשוכות בניו יורק, היא נוטפת ציניות ארסית, ומבוססת על דיאלוגים שנונים ממוחו הקודח והמבריק של הבמאי. עם זאת, גם פה יש גיבור בעמדת נחיתות המחפש גאולה זכרית בהדרכת מנטור טעון טסטוסטרון, הפעם על מזרן הקראטה. ג'ייסי אייזנברג מגלם רואה חשבון בודד ונוירוטי. מתקפה מקרית ואלימה מותירה אותו המום וחסר אונים ובלית ברירה הוא פונה להעצמה גברית בחוג קראטה שמתנהל כמו כת מסתורית בהובלתו של המדריך הקשוח (אלסנדרו ניבולה). מול עינינו נפרש התהליך שעובר על הגיבור השברירי, שמנסה להרכיב את עצמו מחדש בעזרת טיפולי המרה מצ'ואיסטית. הוא מהדק את החגורה הצהובה בה זכה (וגווני הצילום מתגבשים בהשראתה) ויוצא לקרב על המזרן ומחוץ לו, מה שסוחף אותו לסחרור מטורלל, מטריד ומשעשע בו זמנית.
ב-Art of Self Defense סטרנס משרטט דיוקן מחוכם של הגבר המודרני החלש, שהרחיק עצמו כל כך מהפראיות שבתוכו, ומתרסק פיזית ומנטלית אל מול איומים מצד זכרי האלפא הסביבו. לא מן הנמנע שהסרט הזה הוא ניסיון של הבמאי בן ה-32 להתמודד עם טראומה בחייו האישיים, לאחר שאשתו, השחקנית מרי אליזבת ווינסטד, נטשה אותו לאנחות לטובת השחקן הבריטי יואן מקגרגור, שבתפקיד אובי וואן קנובי מתמחה בצפונות אמנות לחימת הג'דיי.
The Day shall come
הסאטריקן הבריטי כריס מוריס אוהב להתעסק בדרכו המשעשעת בתופעה העגומה של האסלאם הקיצוני. ב-2010 יצר את הקומדיה "ארבעה אריות", שעסקה בפעילי טרור שלומיאלים, מלאי תשוקה דתית ונטולי הגיון, ואילו עכשיו הוא עובר לצד של שירותי הביטחון האמריקנים המנסים לבלום איומים ג'יהאדיסטים בכל מחיר - גם כשאלו לא בנמצא. בהיעדר מידע מודיעיני רלוונטי על פיגועים אפשריים, צוות סוכני FBI תרים אחר מטרות אפשריות במיאמי ומגיעים לכת מקומית מצומצמת של אפריקנים-אמריקנים, שמנהיגה טוב הלב והתמים, והלא בהכרח שפוי (מרצ'נט דיוויס) מטיף לאללה בעודו לובש חולצה ועליה מגן דוד - סמל הקבוצה ההזויה המכונה Star of Six. סדרה של תקלות וטעויות, תוצאה של ערמומיות יתר או נאיביות ילדותית, מובילים אותנו לסוף רע ומר. במקרה הזה הדרך לגיהנום רצופה צחוקים ולגלוגים מצדם של אנה קנדריק, ג'ים גאפיגן, דניאל ברוקס ואחרים.
Extra Ordinary
פסטיבל הקולנוע של SXSW תמיד היה בית חם לסרטי אימה, וכך גם השנה, עם שלל זוועתונים ומותחנים מדממים שלא בהכרח הותירו רושם כביר. דווקא הדרמה הקומית Extra Ordinary מאירלנד שעושה חוכא ואיטלולא מסרטי הרוחות והמכשפות למיניהם זכתה לאהדת הקהל. מייק אהרן ואונדה לוכלין כתבו יחדיו תסריט פשוט, חכם, וכל כך מצחיק שלועג לשדים ולרוחות במקום להפחיד. מייבי היגינס שלקחה חלק בכתיבה מככבת בתור מורה לנהיגה עם ערוץ פתוח לתקשורת עם הרוחות הסובבות אותנו. היא לא ממש מרוצה מהכשרון שלה, אבל מנדבת אותו בלית ברירה כדי להציל נערה בסכנה, ובעיקר כדי לחתור למגע מיני עם אבי הנערה. ומי ניצב מולה? כוכב פופ בדימוס עם חיבה לשטן בגילומו של הקומיקאי האמריקני וויל פורטה.
Olympic Dreams
סרטם של ג'רמי טייכר ואלכסי פאפאס מזכיר את "אבודים בטוקיו" של סופיה קופולה מ-2003, אלא שבמקום טוקיו העלילה מתרחשת בקוריאה, ובמקום ההמולה העירונית של בירת יפן, שני גיבורי הדרמה הרומנטית החביבה הזו נפגשים על רקע הנופים המושלגים של פיונגצ'נג במהלך אולימפיאדת החורף שהתקיימה בה אשתקד. האתלטית היווניה-אמריקנית פאפאס מככבת כשחקנית בתפקיד ספורטאית שמגיעה להתחרות באולימפיאדת החורף וקושרת קשר עם רופא שיניים בכפר האולימפי (ניק קרול). שניהם בודדים, שניהם נואשים לאינטימיות, והם לא בהכרח משיגים אותה אחד בחברת השני. קורות ההפקה הקטנה הזו מעניינים בפני עצמם. טייכר ופאפאס קיבלו אישור מהוועד האולימפי לצלם את סרטם באתרים השונים בפיונגצ'נג, וספורטאים מכל העולם שהגיעו לשם כדי להתחרות לוקחים חלק כניצבים ושחקנים לרגע.
Alice
The Peanut Butter Falcon זכה כאמור בפרס חביב הקהל (בפרס המקביל לסרט תיעודי זכה Running With Beto של דיוויד מודיליאני על הקמפיין של בטו או'רורק במדינת טקסס), אולם חבר השופטים העניק את הפרס הראשון בתחרות העלילתית לדרמה דוברת הצרפתית "אליס" שביימה ג'וזפין מקארס האוסטרלית. מה שמתחיל כדרמה פריזאית בורגנית על אישה (אמילי פיפונייה) שמגלה פתאום באמצע החיים שבעלה האוהב מכור למין ומבלה בחברת נערות ליווי יוקרתיות עליהן בזבז את כל כספי המשפחה, הופך לסרט שנוי במחלוקת כשהאישה והאם הופכת לנערת ליווי בעצמה. אליס לא מתביישת בהסבה המקצועית שלה מעקרת בית תמימה למקצוענית בתחומה. "אף אחד בארצות הברית לא הסכים לתמוך בתסריט שלי כפי שהוא, אז החלטתי לעשות את זה בעצמי בצרפת", הודתה מקארס לשאלת ynet, בנוגע לכך שסרטה מתריס במידה רבה כנגד תנועת MeToo השולטת בזירת התרבות האמריקנית כיום, "יש המון ניצול של נשים וצריך להילחם בזה, אבל אני ראיינתי רבות מהנשים האלה, נערות ליווי למעמד העליון והן באמת גאות בעבודה שלהן ומרוצות מאורך החיים שהיא מאפשרת להן. לא הייתי מוכנה להתפשר על המסר הזה בתסריט שלי".
For Sama
תמימות דעים נרשמה בין הקהל לבין חבר השופטים בתחרות הדוקומנטרית. כולם היו אחידים בהתפעמותם והתרגשותם מהיצירה התיעודית המטלטלת For Sama של העיתונאית הסורית וואעד אל-קאטב והקולנוען הבריטי אדוארד ווטס. לאורך שנים אל-קאטב חלקה עם העולם דיווחים מתוך זירת הקרבות בעיר חאלב, בין חבריה המורדים הסורים לכוחות הנאמנים למשטר אסד. בין התעלות נפש ותקווה לדכאון וייאוש, הבמאית חושפת אינספור אירועים מחמירי לב, מזוויעים, ולעתים מרגשים ומצחיקים בדחף האובססיבי שלה לתעד הכל מהשטח, ובעיקר מבית החולים המאולתר שהקים בעלה הרופא חמזה, כשכל בתי החולים האחרים בעיר הוחרבו בהפצצות צבא אסד ובני בריתו הרוסים. For Sama שהיה אמור לשמש כיומן מצולם עבור בתה של אל-קאטב שנולדה במהלך הקרבות, מציג את הפנים הדומעות והמצולקות של המלחמה הנוראית בסוריה, בפני קהל מערבי מנותק וחסר ידע, ממש כמו התינוקת הרכה. ככל שהחומרים הגולמיים הללו מביאים מראות קשים, כמעט בלתי נסבלים, אי אפשר להפסיק להתבונן בהם. העיניים נפקחות, גם כשעל המסך כל כך הרבה נעצמות.
