מבט משפיל מבפנים: רופאים ואחיות מצלמים - כך נראים בתי החולים שלנו
מטופלים פסיכיאטריים שנאלצים לישון על הרצפה, חדרי אוכל שהפכו לאולמות אשפוז, חמישה חולים דחוסים בחדר המיועד לשניים, שירותים מוצפים ומטונפים, ציוד שבור ותשתיות קורסות. כך נראים בתי החולים בישראל 2019
הצפיפות, העומס, האלימות - מצבה של מערכת הבריאות ידוע לכל ועל פי הנתונים רק הולך ומידרדר. פנינו לצוותים רפואיים בבתי החולים כדי שיתעדו מבפנים את המצב העגום בבתי החולים. לפניכם, תמונת מצב מדאיגה - ומטלטלת.
קיראו עוד על המצב בבתי החולים:
11 ימים, 21 חדרי מיון ברחבי הארץ: כך נראית מערכת בריאות בקריסה
אחות ב"מאיר": "אנשים מתים בחדר מיון כי יש מחסור בכוח אדם"
דו"ח מגלה: כמה זמן תחכו בחדר מיון עד שיקבלו אתכם?
אנחנו כבר כמעט רגילים למציאות בה חולים מונחים במסדרונות בתי החולים בגלל חוסר מקום, אבל גם זה כבר לא מספיק. כמויות החולים שהולכות וגדלות ביחס לכמות המיטות שנשאר זהה מאלצות את בתי החולים למצוא "פתרונות יצירתיים" ולהמציא את עצמם כל הזמן מחדש על מנת להכיל עוד ועוד חולים.
בימים האחרונים ביקשנו מצוותים רפואיים בבתי חולים בכל רחבי הארץ, לתעד עבורנו את המצב במשמרות שלהם, והתמונות מדברות בעד עצמן: חדרי אוכל שהפכו למחלקות פנימיות, מיטות שדה המונחות בלילה במסדרונות בתי החולים הפסיכיאטרים, חולים פסיכיאטריים שמוטלים על הרצפה, חולים שאמורים להיות בבידוד מוחלט ומאושפזים יחד עם חולים אחרים, וחדרי אשפוז של שני חולים שהפכו בן רגע לחדר לארבעה.
למעט בית החולים אסותא באשדוד, בארבעים השנים האחרונות לא הוקם בישראל אף בית חולים. במרכזים רפואיים רבים נאלצים להתמודד עם מחלקות ישנות ותנאי אשפוז מחפירים. גם מנהלי בתי חולים שמצליחים לגייס כספים מחו"ל עבור הקמת מבנים חדשים ומחלקות חדשות מוצאים את עצמם ללא יכולת לגייס משאבים לתוספת של מיטות, רופאים ואחיות לאיוש המחלקה.
האוכלוסייה בישראל גדלה באופן דרמטי ובמקביל תוחלת החיים התארכה. המשמעות היא שנוצר עומס בלתי נסבל על מערכת האשפוז ומבלי שנוספו כמעט תקנים – רופאים, אחיות, מיטות ואנשי מנהלה – בתי החולים לא עומדים בעומס והצוות לא מספיק לטפל בחולים. המצב רק הולך ומחמיר.
רק בישראל וביוון – מבין כל מדינות המפותחות (OECD) – מאשפזים חולים מונשמים במחלקות פנימיות. מצד אחד, שיעורי התפוסה במחלקות הם מהגבוהים בעולם ומצד שני, מספר מיטות האשפוז לנפש הוא מהנמוכים.
חסרות 1,500 מיטות במחלקות פנימיות ל-5 שנים הקרובות
כמה עמוס פה? על פי הנתונים של האיגוד לרפואה פנימית במחלקה פנימית א' בנהריה יש תקן ל-32 חולים, בפועל מאושפזים: 42, מהם: 4 בבידוד, 5 מונשמים ו- 6 ממתינים לסידור מוסדי להמשך כדי להשתחרר מהמחלקה. על כל החולים האלו יש רק 3 רופאים מומחים, 3 מתמחים ו- 4 סטאז'רים.
במחלקה פנימית א' בהלל יפה יש תקן ל- 36 מיטות בפועל מאושפזים 48 מהם: 2 מונשמים, 3 בבידוד (2 חולי שחפת). על כל החולים יש רק 2 מומחים, 3 מתמחים, 2 סטאז'רים. במחלקה פנימית א' שיבא יש תקן ל-38 מיטות, אבל בפועל מאושפזים 47. 7 בבידוד, 5 מונשמים, 5 תקועים במחלקה וממתינים לסידור אשפוזי להמשך. על כל החולים יש רק 3 מומחים, 4 מתמחים ו-2 סטאז'רים. גם בשאר בתי החולים המצב דומה וכמעט כל המחלקות בישראל עם תפוסה מעל התקן.
מבקר המדינה קובע בדו"ח שפורסם בשנת 2010 שחסרות 800 מיטות פנימיות וקובע כי יש להוסיף 1,500 מיטות פנימיות בתוך 5 שנים על מנת לענות על הצרכים.
ב-2010 על פי נתוני משרד הבריאות היו 3,557 מיטות פנימיות ב-2018 על פי נתוני משרד הבריאות יש 3,809 מיטות פנימיות. כלומר נוספו בפועל 252 מיטות בלבד. אם לקחים את המפתח של המבקר אז ב-2018 היו צריכות להיות עוד 2,000 מיטות בישראל ועוד 500 רופאים ו-1,700 אחיות.
גם בטיפול נמרץ יש מחסור אקוטי: ב-2007 היו 329 מיטות טיפול נמרץ וב-2018 על פי נתוני משרד הבריאות יש 417 מיטות טיפול נמרץ. כלומר נוספו בפועל ב11 השנים האחרונות 88 מיטות בלבד. ההנחה שכיום יש מחסור של אלף מיטות בטיפול נמרץ, 3,000 אחיות ואלף רופאים.
המצב בבתי החולים הפסיכיאטרים והגריאטריים גרוע אפילו יותר. חסרים לפחות 100 רופאים ומאות אחיות בגריאטריה ובשיקום. המחסור במוסדות שיקום וגריאטריה משפיע באופן ישיר על המחלקות הפנימיות, מפני שאין לאיפה לשחרר חולים מהמחלקה הפנימית.
"יש עומס מטורף על המערכת הזאת", מספר שאול סקיף, יו"ר חטיבת בתי החולים של הסתדרות האחיות. "במחלקה של 38 מיטות, שמים לפעמים 60 מטופלים. למסדרון יצא שם רע, בית חולים שיש בו חולים במסדרון לא נראה טוב אז דוחסים בתוך החדרים. במקום שני חולים בחדר יש ארבעה וחמישה מטופלים ששוכבים צמוד אחד לשני, אין תנאי עבודה בחלל כזה בו אפילו חולה לא יכול להוריד את הרגליים מהמיטה.
"אי אפשר לטפל ככה, חולים מתים מזיהומים, מתים מחוסר טיפול, מפספוסים כי אף אחד לא רואה אותם באמת – חולה מתלונן על משהו ועד שמישהו מגיע אליו זה כבר מחמיר. כשיש פיגוע אז כולם קופצים, כל המדינה. כל יום מתרחשים פיגועים בבתי החולים – פיגוע חברתי קטלני".
התמונות הללו של חדרי אשפוז דחוסים כמו קופסת סרדינים, קשיש מאושפז במסדרון שירות ליד פחי אשפה וכביסה מלוכלכת וחדרי אוכל שהפכו לחדרי אשפוז הפכו להיות המציאות היומיומית של המחלקות הפנימיות, אבל זה לא מסתכם רק שם. "במחלקות הפסיכיאטריות זה בכלל נורא", מספר שאול. "מכיוון שאין מספיק מיטות המטופלים מסתובבים כל היום במחלקה בלי אפשרות לנוח, לשים את הראש לדקה.
"אלו שנגמר להם הכוח פשוט נשכבים על הרצפה ונחים. בלילה פורסים להם מיטות שדה במסדרון וככה הם צריכים לישון. מדובר בחולים פסיכיאטרים שצריכים מרגוע לנפש שלהם, ומעבר לעובדה שבם לא מקבלים את הטיפול שמגיע להם, זה גורם לאלימות במחלקות, אלימות שמופנית לצוות הדל של המחלקה".
"למדינה אין תוכניות לפיתוח התשתיות במער' הבריאות"
והתחזיות לא אופטימיות : "למדינת ישראל אין תכנית רב שנתית לפיתוח מערכת הבריאות בכלל ולתשתיות בפרט", מספר יצחק ברלוביץ', לשעבר מנהל בית החולים וולפסון ומשנה למנכ"ל משרד הבריאות, "כתוצאה מכך המערכת לא מקבלת את המשאבים הנחוצים לה – מיטות אשפוז, צוותים רפואיים וכוחות עזר.
"אתה חייב לקבל כל מי שמגיע לחדר מיון, וכשאתה מקבל כל אחד יש זמני המתנה ארוכים ותנאי אשפוז קשים. בנוסף, בדרך כלל שאין תכנון, אז משאירים את הפיתוח בידיים של מנהל בית החולים, ואם מנהל בית החולים מצליח לגייס תרומות ולשכנע את משרד הבריאות לתוספות הוא יכול להשפיע בתשתיות. המצב הזה יוצר פערים בין בתי החולים".
כיום, כמעט ואין השקעה בתשתיות של בתי החולים. מנהלי המוסדות הרפואיים מוצאים את עצמם נוסעים לחו"ל לגייס כספים, מנהלי קרנות הידידות מחזרים אחרי בעלי ממון. מרכז הלב באיכילוב נקרא על שם סמי עופר, מגדל האשפוז על שם תד אריסון. בניין האשפוז בבילינסון נקרא על שמו של גור שאשא, בית החולים שניידר קיבל את שמו בזכות התרומות של אירווינג שניידר ובית החולים הדסה הקים מגדל אשפזו על שם התורם ווטסמן דוידוף.
בבתי החולים בפריפריה המצב קשה יותר, בעלי ההון לא רוצים לתרום ומעדיפים ששמם יתנוסס על מגדל רב קומות שנשקף ממרכז הארץ.
לאחרונה, פרופ' אורנה בלונדהיים מנהלת בית החולים העמק בעפולה, פנתה לתושבי העיר ופתחה במצבע גיוס המונים לטובת הקמת מחלקות חדשות. "הקמפוס שלנו מאוד ישן, עד לא מזמן היו לנו צריפים", מספרת פרופ' בלונדהיים, " יש לנו 8-10 חולים בחדר עם שירותים אחד. זה נורא ובלתי נסבל ולכן לאחר התלבטות מאוד גדולה החלטתי לצאת לקמפיין המונים על מנת להקים מחלקה פנימית חדשה. אם כל משפחה באזור שאותו אנחנו משרתים תתרום לנו 100 שקלים, נצליח להקים מחלקה חדשה".
אבל גם כאשר מצליחים לגייס תרומות, בתי החולים לא מצליחים לאייש את המחלקות החדשות כי אין תקנים לאנשי צוות ובמשרד האוצר לא מוספים מיטות. בכל שנה יש עשרות רופאים שרוצים להתחיל התמחות ואין להם מקום שהם יכולים להתחיל לעבוד בו והם – באופן אבסורדי – חותמים אבטלה או פשוט עובדים בחינם.
"מערכת הבריאות הולכת להיראות גרוע מאוד עוד 5-10 שנים", מוסיף פרופ' גבי בן נון מהמחלקה לניהול מחלקות בריאות באוניברסיטת בן גוריון. "האוכלוסייה במדינת ישראל גדלה בכמעט שני אחוז לשנה והיא מזדקנת בקצב מואץ. זאת אומרת שהביקוש לשירותי בריאות רק יילכו ויעלו. המצוקה הזו של אחיות ושל רופאים זו מצוקה שאם לא יתמודדו איתה היא תהיה בעלת השלכות דרמטיות".
"חולים מתים מזיהומים כי צפוף ומלוכלך"
לאן עוד אפשר להידרדר? ההשלכות הדרמטיות עליהם מדבר פרופ' בן נון מורגשות כבר עכשיו, ואת המחסור במיטות וברופאים ניתן לראות בכל מחלקות בתי החולים שמעבירות באופן שיטתי חולים בין המחלקות בניסיון נואש למצוא מיטות.
"בגלל שאין מקום מעבירים חולים בין המחלקות. במחלקת עיניים שמים חולים מהמחלקה האורטופדית, חולים עם שברים, שעברו תאונות ואין שם את הכלים והרופאים לטפל בהם", מספר שאול.
"בגלל שאין תשתיות במחלקות השיקום והגריאטריה, אז נאלצים להשאיר חולים מאושפזים בפנימית. לפני שבועיים במחלקה פנימית בבית החולים אסף הרופא היו 46 מטופלים, מחלקה מפוצצת, 16 מתוכם ממתינים לסידור מוסדי – שיקום או סיעוד. החולים האלה בסוף מתים מזיהומים שהם תופסים במחלקה כי צפוף ומלוכלך. לא מהסיבה בגללה הגיעו לבית החולים".
המחסור בתשתיות ובמיטות הוא רק חלק מהבעיה הגדולה שכוללת גם מחסור רציני ברופאים ואחיות. המחסור הזה נובע גם מהיעדר תקנים, אבל גם מהיעדר מוטיבציה להתמחות במקצועות הפחות רווחיים, אלו שאין בהם הרבה עבודה מחוץ לרפואה הציבורית כמו גריאטריה, פסיכיאטריה ופנימית. "אין היום מחלקה במדינת ישראל שאין בה חוסרים של תקנים, אין דבר כזה", אומר שאול בייאוש.
"משרד הבריאות זה חבורה של בלופרים. הם לא מוסיפים תקנים, הם פשוט מעבירים את החוסרים בין המחלקות לפי מי שצועק יותר חזק. צריך להוסיף תקציב, צריך להוסיף תקנים, צריך להוסיף אנשים כדי שיתנו מענה לחולים".
לצעקה מצטרף, ציון אזרד, מנהל סניף עמותת פרקינסון בטבריה שאיבד את אחיו לפני מספר שנים למחלה. רק כשחלה אחיו, הבין ציון את מצוקת התקנים בפריפריה ושם לעצמו למטרה להילחם בה.
"באזור צפון יש בין 8,000-10,000 חולים בפרקינסון", הוא מספר, "ובארבעת בתי החולים באזור, זיו, פוריה, הגליל והעמק, אין רופא מומחה ייעודי לטיפול במחלה. אדם שגר ברמת הגולן צריך לנסוע שעה וחצי לרמב"ם שם ההמתנה לתור היא סביב שנה, שנה של הידרדרות עד שרואים רופא. קיימת אפליה קשה של חולי הפרקינסון בפריפריה הצפונית. באזור המרכז נמצאות כל המרפאות לתנועה ומומחים לטיפול בפרקינסון, ובין מטולה לתל אביב יש רק שתי מרפאות כאלו".
גם תחום תחלואת המוח כולו סובר מהיעדר תקנים. "יש מעט מאוד תקנים להתמחות בנירולוגיה ומעט מאוד מסיימים את ההתמחות, מספר פרופ' דוד טנה, יו"ר האיגוד הנוירולוגי בישראל. "הרבה מאוד חולים שמטופלים בתחלואת המוח לא פוגשים נוירולוג ומטופלים על ידי רופאים כלליים שלא יכולים לתת להם את המענה המתאים שיציל או ישפר את איכות חייהם".
"קריסתה של מערכת הבריאות היא לא גזירת גורל"
ועדת החקירה האזרחית לבחינת מדיניות האוצר וקריסת הביטוח הממלכתי צפויה להתכנס לראשונה כבר בתחילת השבוע הבא לדיון ראשון שיעסוק בתנאי האשפוז של אזרחי ישראל העומסים במחלקות האשפוז ובחדרי המיון, תקצוב ראוי לתקנים של רופאים ואחיות בהתאם לרישיונות בתי החולים ולסטנדרטים במדינות המערב, זמינות תורים לניתוחים בבתי החולים ובשירותים האמבולטוריים על ידי רופאים מומחים. תקצוב ראוי לתשתיות ופיתוח בתי החולים ועוד.
הוועדה הוקמה על ידי "5 מיליארד לבריאות", פורום חירום לאומי שהוקם על ידי קואליציה רחבה של ארגוני חולים, ארגון רופאי המדינה והסתדרות האחים והאחיות, במטרה לשנות את מדיניות הייבוש התקציבי של מערכת הבריאות ולהוסיף חמישה מילארד שקלים לבסיס תקציב הבריאות על מנת להשיב לכולנו את הזכות לשירותי בריאות ראויים ולשקם את מערכת הבריאות הציבורית הקורסת.
חבר הוועדה ד״ר זאב פלדמן, סגן יו"ר הר"י ויו"ר ארגון רופאי המדינה: "קיים פער תשתיות במערכת הבריאות בין בתי חולים עם מסדרונות קרמיקה מבהיקה, אליהם זורמות תרומות, למסדרונות בבתי החולים הנסמכים אך ורק על תקציב הפיתוח של המדינה. לצערי דווקא האוכלוסיות החלשות זוכות להתאשפז באחרונים בתשתיות ירודות עד כדי פגיעה בכבודם של המאושפזים.
"לא ייתכן שלפיתוח תשתיות מערכת הבריאות יוקדש תקציב זעום המסתכם ב- 0.146 אחוזים מסך תקציב פיתוח התשתיות הכולל של המדינה. חייבים לחשב מסלול מחדש".
שופטת המחוזי בת"א בדימוס ד"ר דפנה אבניאלי, יו"ר משותפת של ועדת החקירה האזרחית, אומרת: "קריסתה של מערכת הבריאות היא לא גזירת גורל אלא מציאות שמחייבת תיקון ושינוי. ועדת החקירה מתכנסת מתוך אחריות אזרחית ולאומית.
"אני קוראת לכל אזרח רופא אחות או בעל תפקיד בהווה או בעבר שיש בידיו עדות או מידע חשוב שכול לסייע לנו, לבוא ולהעיד בפנינו או באמצעות העברת החומרים במייל וברשתות החברתיות. אין לנו כל עניין במי יוביל את הממשלה הבאה יש לנו עניין שמי שזה לא יהיה יפעל באופן מיידי להציב את הבריאות של אזרחי ישראל בראש סדר העדיפויות".
פנינה רוזנצווייג, מנכ"לית נאמן, נפגעי אירוע מוחי ונציגת ארגוני החולים בוועדת החקירה האזרחית, הוסיפה: "העדויות שנחשפות כל יום בשבועות האחרונים הן בלתי נתפסות. איך ייתכן שמדינת ישראל שהיא אחת הכלכלות ה החזקות והצומחות בעולם, מאפשרת לאזרחיה להתאשפז בתת תנאים הפוגעים לא רק בבריאותם אלא גם בכבודם כבני אדם".
לפנייה לכתב/ת 
