אליפות נוספת לגולדן סטייט? אל תהיו בטוחים

לקחת אליפות שלישית ברצף (Three-peat) זאת לא משימה קלה בשום תחום ספורט. זה לא ירח דבש, זאת מלחמה. גם מול הקבוצות האחרות וגם מול עצמך. מלחמת התשה. מייקל ג'ורדן פרש פעמיים לאחר שהשיג זאת. לא הרבה קבוצות בהיסטוריה של ה-NBA לקחו 3 אליפויות ברצף. האחרונים שעשו את זה היו הלייקרס (2000-2002), ולפניהם שיקגו הגדולה של 96-98 ו-91-93. גולדן סטייט כבר הוכיחה שהיא יכולה להסתכל בלבן של העיניים לשושלת הגדולה של ג'ורדן ולצאת כשידה על העליונה. ראה ערך שיא הניצחונות בעונה הסדירה (9:73) לפני 3 שנים. עם זאת, האליפות שלה לא מובטחת. לפי חלק מהפרשנים, אפילו אליפות המערב לא מובטחת. להלן מספר סיבות שיכולות לגרום לתרחיש בו בחודש יוני גולדן סטייט לא חוגגת אליפות:

המערב הפרוע - בהשוואה למזרח, הקבוצות במערב חזקות וקשוחות יותר. יוסטון, למשל (בהנחה שהשתיים ייפגשו), תהיה משוכה לא קלה. הרוקטס כבר ניצחו את גולדן סטייט 3 פעמיים העונה, פעמיים בחוץ. נראה שקבוצות כבר לא מפחדות מהווריורס. וזו לא רק כמות ההפסדים אלא גם ההפרש. חלק מהמשחקים נגמרו בתבוסות (33 הפרש לטובת יוסטון בתחילת החודש, 22 הפרש לפורטלנד באמצע פברואר וכדומה).

קליי תומפסון מול ראסל ווסטברוק(צילום: AP)

עייפות החומר - גולדן סטייט היא האלופה המכהנת בשנתיים האחרונות. קשה לשמור על כזאת רמת אינטנסיביות לאורך 3 שנים. יש נסיגה טבעית ביכולת ורמות הריגוש והאנרגיות יורדות. שחקנים מעידים, לא רק בחדרי חדרים, על חוסר שמחה שיש בקבוצה, חוסר תשוקה לנצח. מולה מתחרות קבוצות רעבות יותר, שחלקן כבר ניצחו אותה העונה. השאלה הגדולה היא אם גולדן סטייט יכולה לשמר את רמת המיקוד והמחויבות הדרושה לאליפות שלישית.

היחלשות מקצועית - גולדן סטייט נחלשה העונה, והיא הכי פגיעה, אולי, מאז הצטרפותו של דוראנט. חלק מהשחקנים הבכירים נמצאים לאחרונה בנסיגה. למשל, סטף קרי: מתחילת חודש מרץ הוא עומד על 34.8% מ-3 ו39.9% מ-2, אחוזי קליעה נמוכים בהשוואה לכל קנה מידה שלו. וזה לא נגמר בזה, גם ההגנה של גולדן סטייט נחלשה העונה. הדבר נכון גם לגבי "שר ההגנה" שלהם, דריימונד גרין, שנמצא בנסיגה חדה ומשמעותית ביכולת (בעיקר בנקודות ובריבאונד). הוא תמיד היה סוג של "חור" בהתקפה אבל עכשיו הוא לא תורם, כמו שהתרגלנו, משני צדי המגרש. ולא, דמרקוס קאזנס הוא לא סטופר הגנתי ולא סנטר דפנסיבי-דומיננטי. התרומה שלו היא בעיקר בחלק ההתקפי. ההגעה של הסנטר (החדש-ישן) אנדרו בוגוט צריכה לסייע בנושא הזה. הוא סיים עונה טובה בליגה האוסטרלית ונבחר ל-MVP של הליגה ולשחקן ההגנה של העונה. אבל הכי חשוב - היה בריא. אני מאמין שהוא יוכל להוסיף לגולדן סטייט ממד של קשיחות.

חשוב לציין שגם בשושלת הגדולה של מייקל ג'ורדן (96-98) היתה נסיגה ביכולת בעונה השלישית. שיקגו כבר לא שלטה ללא עוררין בליגה. אמנם היה לה את המאזן הטוב ביותר, אבל היא חלקה אותו עם קבוצה נוספת - יוטה ג'אז - ובסופו של דבר לא נהנתה מיתרון ביתיות בגמר הפלייאוף.

אינטריגות ומאבקים פנימיים - דוגמה מס' 1, דריימנוד גרין נגד קווין דוראנט: ההיתקלות הזו הובילה להשעייתו של דריימונד, ובעקבותיה דוראנט התחיל לעשות קולות של "ייתכן ואני לא אהיה פה שנה הבאה. אני בודק אופציות". למרות הכחשות חוזרות ונשנות, הפצע הזה לא הגליד. וכן, הנפש העדינה של דוראנט לא תורמת ליישור ההדורים. מדובר אולי בשחקן הרגיש ביותר בתולדות ה-NBA.

סטפן קרי וקווין דוראנט(צילום: AFP)

דוגמה מס' 2, סטיב קר נגד דריימונד גרין: לאחר ההפסד האחרון לפיניקס נראה קר פולט במצלמה: "נמאס לי מהשטויות שלו". הוא טיפוס מורכב, דריימונד. השטויות שקר מתכוון אליהן נוגעות, כנראה, לאימפולסיביות שלו. הקופסה לא לגמרי מוברגת אצלו. יש הזוקפים לחובתו את הפסד האליפות לקליבלנד ב-2016, כאשר הורחק בחוסר אחריות ברגע מכריע של הסדרה. הוא מתלונן סדרתי אצל השופטים גם כשהוא מבצע פאול ברור ברמת סיכול ממוקד. השנה עוד לא נגמרה, וכבר יש לו 14 עבירות טכניות (שני רק לראסל ווסטברוק). ההתנגחויות האלה פוגעות בשטף של המשחק ומתישות את כולם. יותר מזה, דריימונד מביא אווירה של התבכיינות, שלא מתאימה לקבוצה אלופה.

דוגמה מס' 3: קווין דוראנט נגד סטיב קר: לאחר ההפסד לבוסטון לפני כשבועיים דוראנט עקץ את המאמן ואמר בתגובה לביקורת שהעביר מאמנו: "כולנו חייבים להשתפר - השחקנים והמאמנים". ישנן דוגמאות נוספות לעימותים בין שחקני ואנשי הקבוצה, אבל הנקודה ברורה. כדי לזכות באליפות הקבוצה תצטרך להתעלות לא רק במגרש הספורטיבי אלא גם בזירה החברתית.

יותר מדי כוכבים - אין הרבה קבוצות שהכינור השלישי שלהן יכול לנפק 60 נקודות במשחק, כפי שקליי תומפסון המוכשר קלע מול אינדיאנה לפני שתי עונות. אבל לפעמים עודף כוכבים זה עודף בלגן. קבוצה בריאה מורכבת מכוכבים ומשחקנים משלימים, שעושים את העבודה השחורה שלא תמיד רואים בסטטיסטיקה, אבל עוזרים לנצח. יש יותר מדי דוגמאות לקבוצות "גלקטיקוס" לא מאוזנות שנכשלו. במשחקים האחרונים דוראנט לא משחק עקב פציעה, מה שנתן הזדמנות לבחון איך הקבוצה עשויה להיראות אם יעזוב. בהיעדרו, גולדן סטייט ניצחה שתי יריבות על ראשות המערב. פתאום "בוגי" קאזנס פרח ונתן אולי את משחקיו הכי טובים העונה. בנוסף, נראה שהמשחק זרם יותר בהתקפה בהיעדרו, יותר מסירות והנעת כדור, ולסטף קרי היה קל יותר לבוא לידי ביטוי. גם מנטלית, שחקנים משחקים באחריות גדולה יותר כשהם יודעים שאין את KD שיבוא להציל אותך בקלאץ'. דווקא במשחק החזרה של דוראנט הפסידה הקבוצה לסן אנטוניו.

סטיב קר עצבני(צילום: AP)

אבל גם אם הקבוצה הסתדרוהיפה מאוד בהיעדרו של דוראנט, כדי לזכות באליפות היא תצטרך אותו במיטבו. ורק לזכור שיש שני צדדים למטבע ויש מחיר שקבוצות מרובות כוכבים נדרשות לשלם. מחיר שמתעצם לאור העובדה שחלק מהצוות המסייע של גולדן סטייט בכושר פחות טוב העונה. בקבוצה עתירת כוכבים לאגו יש תפקיד מרכזי. כל כוכב זה גפרור בפוטנציה שיכול להדליק את האש ולהביא לפיצוץ. כל אגו כזה צריך תחזוקה שוטפת ותשומת לב, מה שיכול להכביד על הקבוצה בטווח הארוך. לא סתם אמרו חכמינו - "מרבה נכסים מרבה דאגה".

עויש גם צד חיובי: לאחרונה, למרות הקשיים, גולדן סטייט העלתה את רמת האינטנסיביות. היא ניצחה את דנבר, מתמודדת עיקרית על ראשות המערב, בהפרש משכנע. בנוסף היא גברה לראשונה העונה על יוסטון ועברה גם את אוקלהומה סיטי. זה סוג של הצהרת כוונות להמשך - אנחנו האלופים ואנחנו כאן כדי להישאר. עם זאת, הם עדיין לא הפעילו לגמרי את מצב "אינטנסיביות פליאוף". ברגע שזה יקרה נראה את גולדן סטייט הדורסנית שהתרגלנו אליה, והרבה חלקים לא פתורים של הפאזל ייפלו במקומם. מצד שני, גם לברון אמר שהוא מפעיל "אינטנסיביות פליאוף", ומאז הלייקרס במאזן 10:3. הקבוצות שונות, אבל הדבר מלמד שלא תמיד ניתן להפעיל את הפיצ'ר הזה בלחיצת כפתור.

לסיכום, גולדן סטייט עדיין פייבוריטית מרכזית לזכייה באליפות, אבל בגלל שלל סיבות הדרך לשם לא תהיה קלה. יכולות להיות להם הפתעות לא נעימות בדרך והם יכולים לקבל סטירות מכל מיני כיוונים. אבל האופן שבו הם יתמודדו איתן ידגים אם מגיע להם להצטרף למועדון ה-Three-peat הנחשק. ואני שמח על כך. כי לא היית רוצה שקבוצה שלא ראויה לכך תיכנס למועדון הבלעדי הזה.