שכר לימוד: ההתאמות שהרצוג צריך לעשות מול אוסטריה

לתקוף גם מימין

התרשים המצורף שמציג את העמדה הממוצעת של שחקני הנבחרת ביום חמישי ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר, ובכל מקרה כל מי שצפה במשחק שם לב לכך, התקפית לישראל לא היה אגף ימין. לא שאלי דסה לא היה טוב, אלא כשיטת משחק, כהחלטה, ישראל תקפה כמעט תמיד מצד שמאל.

במכבי ת"א דסה הוא אחד השחקנים ההתקפיים ביותר, אבל בנבחרת, לפחות מול סלובניה, האגף שלו פעיל פחות. גם מרכז הקישור דחף שמאלה.

שימו לב למיקום של בירם כיאל מול זה של דור פרץ. דוד אלאבה, מכוכבי אוסטריה, ייעדר מהמפגש בישראל. בשבוע שעבר הוא עשה עבודה הגנתית גדולה בצד שמאל וההיעדרות שלו אומרת, אולי, יותר נוחות לדסה. פולין, שניצחה באוסטריה, נהנתה מאוד מכניסה של פרמיסלב פרנקובסקי בדיוק לצד הזה, ימין, משם סיכנה את אוסטריה.

הרצוג. יצטרך לעשות התאמות(צילום: עוז מועלם)

חיפוי מושלם לשמאל

תרשים העמדה הממוצעת מלמד אותנו שהשחקן ההתקפי ביותר של הנבחרת מול סלובניה היה טואטחה. כן, מגן פרנקפורט היה הרבה יותר בהתקפה מאשר בהגנה, ורק חבל שדייק בכדור רוחב אחד מתוך תשעה. רק שיש להתקפיות הזו השלכות והשחקן המסוכן ביותר של סלובניה היה יוסיפ איליצ'יץ', שניצל את החור מאחורי טואטחה שוב ושוב.

אם תשאלו את מואנס דאבור מי מגביה הכדורים החביב עליו הוא ודאי יגיד שמדובר בסטפן לאיינר, השחקן שמבשל לו הכי הרבה בזלצבורג. כדורי הגובה של ליינר, מגן ימני התקפי מאוד, הם סכנה אדירה לישראל ופה חייב להיות חיפוי ותיאום מושלם בעזרה של הבלמים. קודם כל עומרי בן הרוש, שישחק מגן שמאלי (אם טואטחה ייעדר), או הבלם השמאלי ביותר, ויחד איתו שרן ייני. טעויות אישיות של הבלמים זה משהו שנקבל באופן קבוע מהנבחרת, אבל לפחות שיחפו אחד על השני.

העמדה הממוצעת של שחקני הנבחרת מול סלובניה( )

הפעלת החלוצים מהקישור

נבחרת ישראל שיחקה בחמישי, וככל הנראה גם היום, עם שלושה שחקנים במרכז המגרש - ביברס נאתכו, דור פרץ ובירם כיאל. כמה מצבים השלושה ייצרו לשחקנים אחרים? התשובה היא אפס. בלי אף מסירת מפתח. כיאל, נקודת אור, פרץ קצת את ההגנה הסלובנית בכדרור, אבל לא הוא ולא פרץ מוסרים אדירים. נאתכו, כן מוסר מצוין, נמצא במערך של אנדי הרצוג כקשר האחורי ביותר והוא יכול ליצור רק בכדורים ארוכים ומצבים נייחים.

ההגנה האוסטרית עשתה עבודה טובה במשחק הגובה מול פולין, אבל זכתה רק בשליש מהמאבקים על הקרקע. מישהו צריך להכניס פס חותך הגנה. דור מיכה, שיודע להכניס כדורים כאלה יותר טוב מכל אחד אחר בישראל כיום, אפילו לא התחמם מול סלובניה. אפשר להבין שהרצוג רוצה להמשיך באותו סגנון, אבל מיכה מתאים למשחק הזה. לפחות מהספסל.

דור מיכה. מתאים למשחק הזה, לפחות מהספסל(צילום: ראובן שוורץ)

שדאבור לא ידרוך על זהבי, ולהפך

תעיפו עוד מבט לתמונה המצורפת. דאבור וערן זהבי פלוס מינוס באותו מקום, ממש עולים אחד על השני. כמובן שמדובר פה בממוצע של משחק שלם, ובפועל אף אחד מהם לא דחף את השני, אבל שניהם ניסו לעשות בדיוק אותו דבר - לרדת אחורה ושמאלה, כמו שהם אוהבים, ולעזור שם בניהול המשחק. התוצאה: לא נשאר אף אחד ברחבה.

מי השחקן שמסר הכי הרבה פעמים לתוך הרחבה של סלובניה? דאבור, שלוש פעמים. מי השחקן שייצר הכי הרבה הזדמנויות לשחקנים אחרים בנבחרת? גם פה התשובה היא דאבור. לא היה עדיף שהוא זה שימסרו לו? דאבור מצליח בחו"ל כיוון שהוא יודע לעשות את הדברים האלה, לשתף פעולה עם שחקני התקפה אחרים, אבל הוא וזהבי צריכים להשלים אחד את השני, לא לדרוך אחד על השני.

זהבי. הוא ודאבור צריכים ספייס(צילום: עוז מועלם)

להציג קצת לחץ

אם נבחרת ישראל באמת רוצה להתמודד על עלייה לטורניר גדול היא חייבת להשיג נקודות

במשחקי הבית. זה אומר שעל יריבות בערך באותה רמה, אפילו מעט טובות יותר, היא צריכה לאיים, לנסות להפחיד. זה קשה ללא קהל מאסיבי ותומך, אבל עוד יותר קשה כשלא לוחצים את היריב בכלל ונותנים לו להרגיש בנוח במגרש לא לו.

מול סלובניה משחק הלחץ כמעט ולא היה קיים. במשך 90 דקות פלוס ישראל חטפה לסלובניה רק פעם אחת כתוצאה ממשחק לחץ ובסך הכל חמש פעמים בלבד בחצי המגרש של יאן אובלק. מה עשתה פולין לאוסטריה במשחק המקביל? שליש מהכדורים שחטפה לה הושגו בחצי המגרש ההתקפי. שיטת המשחק של הרצוג מתאימה יותר להתגוננות מאחור, אבל לא ללחוץ בכלל? ישראל לא ניצחה את משחק הבית הראשון שלה. היא צריכה להמר כדי לנצח את השני.

אוהד של הנבחרת. קשה להפחיד בלי קהל מאסיבי ותומך(צילום: עוז מועלם)