למה בחרתי לחיות בזוגיות מבלי להינשא?
תמיד היה לי ברור שאכיר מישהו, אתאהב ולבסוף אתחתן. יותר מזה, לאורך תקופת הרווקות הארוכה שלי נהגתי לתכנן לפרטי פרטים את שמלת החתונה, מקום האירוע וטקס החופה. הכול היה סגור, למעט החתן. אבל בתחילת שנות ה-30 לחיי משהו השתנה
אם הייתם שואלים אותי בשנות העשרים לחיי האם בכוונתי להתחתן בעתיד, התשובה הייתה חד-משמעית כן. הרי זו דרך החיים, לא? מכירים מישהו, מתאהבים, חיים ביחד ולבסוף מתחתנים. מה יותר טבעי מזה? באופן כללי, בקושי הכרתי אז זוגות שאינם נשואים, על אחת כמה וכמה זוגות עם ילדים שאינם נשואים, והיה לי ברור לחלוטין שמיסוד הזוגיות עובר אך ורק באמצעות חתונה ונישואים. יותר מזה, לאורך תקופת הרווקות הארוכה שלי נהגתי לתכנן לפרטי פרטים את שמלת החתונה, מקום האירוע וטקס החופה. הכול היה סגור, למעט החתן.
הכרנו דרך הילדים ואז כמעט שהתגרשנו בגללם
קודם כל תשתקו: כך תפסיקו לריב עם בן הזוג
אבל אז קרה המקרה שבעקבותיו הכול התהפך: כשהייתי בת 30 פלוס התחתן ידיד טוב שלי בחתונה מפוארת ומרשימה, ולאחר פחות משנתיים הוא כבר היה גרוש עם ילד. ולמה המקרה הזה כל כך זעזע אותי? משתי סיבות: ראשית כל, הפער בין האהבה הגדולה שהובילה לנישואיו למהירות שבה האהבה פסקה היה גדול וקיצוני. התקשיתי להבין איך אהבה כל כך גדולה יכולה להפוך לשנאה בזמן קצר, ולהוביל להפרדת כוחות ולפירוק הנישואים, ועוד כשיש ילד קטן ברקע.
אבל היה כאן עוד משהו: התקשיתי להבין את הפער שבין ההשקעה הענקית בטקס החתונה לחוסר ההשקעה בזוגיות עצמה, או יותר נכון, במשבר הזוגי שאירע. שני אלו הובילו אותי להחלטה שאני רוצה להשקיע את כל משאביי בזוגיות עצמה ולא באלמנטים המקדימים לזוגיות, כמו טקס החתונה והמסיבות שקודמות לו. אני לא רוצה להשקיע בהצעת נישואים, ולא בחינה (למרות שמדובר בטקס מקסים) ולא במסיבת רווקות ולא במסיבת אירוסין. אני רוצה להשקיע אך ורק בזוגיות שלי. חיכיתי שנים רבות לזוגיות הזו ולכן אני רוצה להשקיע רק בה, ואם חלילה נחווה משברים, אז להיות בטוחה שנשקיע את המרב בפתרונם המיטבי, בכוחות עצמנו או באמצעות עזרה חיצונית.
כשאני מדברת על השקעה אני לא מתכוונת רק להשקעה כספית, אלא לכל השקעה הנדרשת לפתרון המשבר, לרבות השקעה רגשית ומחשבתית. ועכשיו תשאלו – ומה עם הסכם נישואים, ללא כל הטררם שמסביב? הרי נדרש רק לקרוא ולחתום על ההסכם, וניתן לבצע זאת אצל כל איש דת או עורך דין. אז קודם כל, אתם צודקים. לא אמור להיות קשר בין הסכם הנישואים לכל החגיגה שמסביב, אבל גם בנוגע להסכם יש לי תשובה מוכנה מראש: אני רוצה שבן זוגי יישאר איתי מכוח האהבה ולא מכורח ההסכם. אני לא רוצה שהסכם כלשהוא יחייב אותו להיות איתי.
בכלל, הפחד הכי גדול שלי הוא לא שבן זוגי יעזוב אותי, חלילה וחס, אלא שהוא יישאר איתי למרות שלא טוב לו איתי, אם מכורח המציאות ואם מכורח ההסכם. ובינינו, מה שווה הסכם נישואים אם מפרים אותו כל כך מהר? מה שווה ההסכם אם כמעט חצי מהזוגות הנשואים היום מתגרשים? ומה עם הרבנות, תשאלו? ובכן, ההחלטה שלי לחיות בזוגיות ללא נישואים אינה קשורה למוסד הרבנות ואינה נובעת מאופן הנישואים או הגירושים באמצעות מוסד זה. קיימות היום שלל אפשרויות להתחתן ואני מאמינה שכל אחד יכול למצוא את דרכו המיטבית להינשא, ולכל דרך יש את היתרונות והחסרונות שלה.
אני גם בהחלט יכולה להבין זוגות שרוצים להתחתן מטעמי דת או מכל סיבה שהיא. אבל הצעתי לאותם זוגות היא שהיחס בין המשאבים שהם ישקיעו בטקס הנישואים ובחגיגות הנלוות לו לבין המשאבים שהם עתידים להשקיע בחיי הזוגיות, יהיה לטובת חיי הזוגיות ובהבדל ניכר. אלה החיים האמתיים ובהם רצוי להשקיע את הזמן והכסף שלכם. כל השאר הם רק פרומו.
אז שיהיה בהצלחה בזוגיות!
אורלי אופלטקה היא מנחה סדנאות לרווקים, רווקות וגם להוריהם.
