כאן נוסעים בזול

לא באנו ליהנות, באנו להגיע. חיפשנו מכוניות זולות ואמינות, אוטומטיות כמו שמעדיפים כיום רוב הנהגים, ובמחיר שווה כמעט לכל כיס. כי התחבורה הציבורית גרועה, ואפילו כדי להגיע לרכבת צריך אוטו, כי מדינה שתיכף נוחתת על הירח עדיין לא מסוגלת לסנכרן בין רכבות ואוטובוסים, או לתכנן קווי אוטובוסים מהירים ויעילים שיביאו אתכם בזריזות אל הפסים.

(צילום: ניב קלדרון)

הקלות שבה ניתן לקבל כיום הלוואה לרכישת מכונית חדשה או משומשת הביאה נהגים רבים לקרוע לראשונה בחייהם ניילונים מהמכונית שלהם, והשאירה משומשות להעלות אבק ולאבד ערך. אז אולי האחזקה השוטפת של המכוניות החדשות תהיה זולה יותר, אבל תעריפי הביטוח שנגזרים ממחירו של רכב חדש ממש לא. וירידת הערך תפחית להם 10־15 אלף שקל בשנה גם ממחירה של מכונית סופר-מיני 2019.

במחיר הערך שמאבדת מכונית קטנה חדשה אפשר לקנות היום מכונית יד שנייה בת פחות מעשר שנים, משומשת אבל לא מדי. כזאת שאפשר לוותר לה על ביטוח מקיף (רק לא על חובה וצד ג'), אבל כבר מציעה בטיחות סבירה, עם 4 כוכבים במבחן הריסוק האירופי לזמנה, 7 כריות אוויר, אוטומטיות, 5 מקומות ישיבה.

החיסרון: אלה מכוניות שתתקשו לאתר במגרשי המכירה, שמתעסקים בדרך כלל בסחורה יקרה יותר, ותצטרכו לחפש בלוחות המשומשות. אלה גם לא מכוניות חדשות מבחינת האמינות והבלאי, חשוב לבדוק בסיוע מוסך מתמחה, ולזכור שתמיד יכולות להיות הפתעות.

ואנחנו מבקשים גם שלא תסקלו אותנו, יש כאן רק מכונית יפנית אחת ברשימה, ואנחנו אפילו מעזים להמליץ על אחת מצרפת. שלא תבינו אותנו לא נכון: גם אנחנו מעריכים את האמינות הבסיסית הטובה של היפניות, אבל ההערצה שהן זוכות לה בארץ מביאות את מחירי השוק שלהן לרמות של בועה, ולא ממש מוצדקות. אז הנה חמש מכוניות כאלה שהשוק לא תמיד מעריך.

פורד פוקוס (2006־2010)

השנים העיקריות בדור השני של המשפחתית הגרמנית, הגיעה בעיקר עם מנוע 1.6 ליטר, 100 כ"ס, ומעט 2.0 ליטר, 145 כ"ס, שתיהן עם גיר אוטומטי 4 הילוכים.

מה שטוב: מרווחת מאוד, בנויה היטב, נוחה, התנהגות כביש מהנה. בחירה בין גרסאות סדאן, האצ'בק וסטיישן. מחירי שוק נמוכים במיוחד בגלל השם הרע שיצרו בעיות הגיר של הדור השלישי. הדור הזה פשוט ואמין יותר.

מה שרע: ה-1.6 ליטר איטית ודי צמאה.

מחיר מחירון: 10,000־22,000 שקל, מחירי שוק נמוכים ב-20% עד 40%.

בטיחות: 5 מ־5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי, 6 כריות אוויר ו־ABS. מ-2008 בקרת יציבות כסטנדרט.

רנו פלואנס (2009־2012)

השנים הראשונות של המשפחתית הצרפתייה, שבכלל תוכננה בקוריאה ויוצרה בטורקיה. מנועי בנזין, 1.6 ליטר, 105 כ"ס ו-2.0 ליטר, 143 כ"ס, גיר אוטומטי 4 הילוכים. הדיזל יקרה מטווח התקציב שהוגדר.

מה שטוב: גדולה ומרווחת מאוד. מאובזרת מאוד ברמת 1.6 אקספרסיון וב-2.0, עם דיבורית בלוטות' ויציאת מזגן למושב האחורי. תא מטען גדול מאוד, 530 ליטר. נושאת על גבה את הצרות של המגאן הראשונות, ולכן זולה מאוד, למרות שאמינה בהרבה.

מה שרע: ה-1.6 עגלה בביצועים, שתיהן די צמאות.

מחיר מחירון: 19־29 אלף שקל, מחירי שוק נמוכים ב-30% עד 50%.

בטיחות: 4 מ־5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי, 6 כריות אוויר ו־ABS. בקרת יציבות כסטנדרט.

דייהטסו סיריון (2006־2010)

הדור השני והמרובע של הסיריון נמכר כאן עד 2012, אבל אנחנו נתמקד בשנים הראשונות. מנוע 1.3 ליטר, 87 כ"ס, גיר אוטומטי 4 הילוכים.

מה שטוב: מרווחת יחסית, זריזה וחסכונית יחסית, עם כ־14־12 ק"מ לליטר בממוצע. אמינה ונפוצה, מנוע טויוטה ואין בעיית חלפים למרות הפסקת ייבוא דייהטסו.

(צילום: רועי צוקרמן)

מה שרע: חומרים זולים בתא הנוסעים, וגם על בידוד רעשים חסכו. המרווח מאחור בא על חשבון תא מטען קטן (225 ליטר בלבד),

מחיר מחירון: 12,500 עד 21 אלף שקל, מחירי השוק נמוכים ב-20% עד 30%.

בטיחות: 4 מ־5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי. 4 כריות אוויר ו־ABS, בקרת יציבות רק מ-2010.

יונדאי גטס (2006־2010)

הדגם המשופר של הגטס הגיע בעיקר עם מנוע 1.4 ליטר (97 כ"ס) אבל אותו גיר אוטומטי 4 הילוכים, או ידני 5 הילוכים. יש גם גרסת 1.6 ליטר נדירה (106 אלף שקל).

מה שטוב: בנויה היטב, מרווחת יחסית, נפוצה מאוד מה שמקל על מציאת רכב לא שחוט. דגמי GLX ו-GLS המאובזרים יותר הם המומלצים.

מה שרע: נוחות נסיעה קופצנית, ביצועים בינוניים. צריכת דלק מעל לממוצע, אם כי פחות גרועה מאשר בדגמים הראשונים. התרחקו מדגם ה-GLF שהאבזור הבטיחותי שלו לקוי, ושימו לב ב-GLI אי אפשר לכוון את ההגה ואת גובה המושב.

מחיר מחירון: 6,500 עד 14 אלף שקל. מחירי שוק: נמוכים ב-20% עד 50%.

בטיחות: 4 מ־5 כוכבים בדגמים עם 4 כריות אוויר. ב־GLF שנמכר בעיקר לליסינג ולהשכרה ביד הראשונה יש רק כרית אוויר אחת וחסרה מערכת ה־ABS החשובה למניעת נעילת בלמים, שיש בכל שאר הדגמים.

פורד פיאסטה (2009־2012)

הסופר-מיני של פורד חזרה אלינו אחרי היעדרות ב-2009, עם מנוע 1.4 ליטר (96 כ"ס) אוטומטי 4 הילוכים. מ-2012 הגיעה גם גירסה ידנית, 1.25 ליטר, 82 כ"ס, 5 הילוכים.

מה טוב: נאה, בטוחה, מרווחת יחסית, נוחה ובעלת התנהגות כביש טובה. תא מטען גדול יחסית (281 ליטר נפח). האמינות טובה, גיר רובוטי כפול מצמדים שנוי במחלוקת הגיע רק מ-2013.

מה רע: ביצועים בינוניים בשני הדגמים, שגם רועשים במאמץ. האוטומטית צמאה לדלק, אין כיוונון לגובה מושב הנהג בגירסה הידנית.

מחיר מחירון: 18־22 אלף שקל, מחיר שוק נמוך ב-20% עד 40%.

בטיחות: 5 מ-5 כוכבים, 7 כריות אוויר.

...