.jpg)
היה פה פחות שמח לפני שנולדתי
אני מקווה שאהיה מספיק סנילית כדי לשכוח את כל אלה שעשו לי רע, מספיק חירשת כדי לא להקשיב לרכילויות זולות, מספיק מטושטשת כדי לראות את החיים בפוטושופ, ומספיק מנוסה כדי ליהנות מהטעויות שאעשה בדרך. גאיה קורן בת 50 והיא לא עוצרת
אם הייתי אייפון עוד לא היו ממציאים אותי,
אם הייתי אטארי הייתי נכחדת,
אם הייתי יין הייתי משתבחת.
אני בת חמישים.
כשנולדתי לא היה טלפון בכל בית.
וכשהיה, היתה לו חוגה.
לא היה לנו מחשב.
צוקרברג עוד לא נולד.
אם רצית לדבר עם מישהו קבעת פגישה ולא התפרצת לחייו מתי שבא לך בשני וי כחולים.
אני בת חמישים.
העולם היה הרבה יותר קטן, או לפחות אמצעי התקשורת. כשאמרנו רשת חברתית התכוונו לתנועת נוער, וכשאמא ואבא היו בני דודים הם התחתנו ולא פתחו קבוצה בפייסבוק.
גדלתי על דאג וטוני, סוזי סורפרייז, גבי אנד דבי אנד מיסטר קשטן טו. השתדלתי לא לשרוט את התקליטים של אבא שניגנו בוני אם, והקלטתי שירים של פיל קולינס על קסטות.
אחר כך דחפתי להן עפרונות כדי לסדר את הסלילים שהסתבכו.
אני בת חמישים.
לפעמים אני מתגעגעת ללילות ששכבתי ערה וקראתי 'שלושה בסירה אחת' ו'מחניים', כשהיום בקושי אני קוראת כותרות בוויינט. לפעמים אני נזכרת בלילות ששכבתי ערה ובכיתי בגלל שמלכת הכיתה עשתה עליי חרם. היום, בגילי המכובד, אני מבינה שהיא לא הייתה מלכה, רק ילדה שהכתר נפל לה.
לפני חמישים שנה לא היה יותר טוב.
גם לא יותר רע.
לפני חמישים שנה היה אחרת.
אנחנו רוצות לחשוב שהיום הכל יותר חד, חכם, מהיר, אבל עולם כמנהגו נוהג: אמא שלי הביכה אותי כשהשתמשה בסלנג ועכשיו אני מביכה את ילדיי כשאני אומרת "מגניב" או "איזה בידור".
והאמת?
איזה בידור זה להיות בת חמישים!
איזה בידור זה להסתכל על מי שהייתי, לראות מי שהפכתי להיות ולהביט בציפיה מלאת סקרנות לכיוון העתיד.
אני יודעת שהחיים חומקים לנו בין האצבעות, ומגיל ארבעים הם טסים כמו רכבת הרים שהתחרפנה באמצע הדרך.
דווקא בגיל שבו יש לי מה להסתיר, אני חושפת טפחיים. דווקא בגיל שבו הצוואר מסגיר את קרבתנו לצבי יבשה, אני זוקפת אותו בגאווה. דווקא בגיל שבו אני כל רגע צועקת לילדים "מה? מה אמרתם?" אני מאזינה בדממה לקולות פנימיים. דווקא בגיל שבו חששתי לגמור לבד על ספת קטיפה מרופטת עם עשרים חתולים, מצאתי אהבה אמיתית.
היה לי עבר שמח, עצוב, דרמטי, קומי, מעניין, משעמם, ועברתי הלאה. פניי נשואות קדימה, לחמישים השנים הבאות.
אני מקווה שאהיה מספיק סנילית כדי לשכוח את כל אלה שעשו לי רע, מספיק חירשת כדי לא להקשיב לרכילויות זולות, מספיק מטושטשת כדי לראות את החיים בפוטושופ, ומספיק מנוסה כדי ליהנות מהטעויות שאעשה בדרך.
שלך,
גאיה קורן,
סופרת ועיתונאית בידיעות אחרונות, מנטורית להערכה עצמית בשיטת "אני מלכה"
לפנייה לכתב/ת 
