לכולנו קראו פעם שרמוטה. אני נושאת את המילה בגאווה
"החלטתי להגדיר מחדש את המילה כאישה שחותרת לחוויות מיניות חדשות, ועושה סקס עם מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה", מצהירה סופרת הסקס האמריקאית, קרלי סיורטינו. בריאיון ל-ynet היא מדברת על המוסר החברתי הכפול בנוגע למיניות, ועל התפקידים השונים שסקס משחק בחייה
קרלי סיורטינו היא סמל מין. שערה בלונדיני וגזרתה מושלמת, היא נוהגת ללבוש חצאיות מיני קצרצרות וחולצות נדיבות מחשוף. וכאשר היא רוכנת לעבר המרואיינים שלה, ממתיקה עימם סוד בשפתיה המשוחות בוורוד, היא חולקת את נדיבותה גם עם הצופים בבית. איך הייתם קוראים לאישה כמו קרלי? כי קרלי מעדיפה שתקראו לה שרמוטה (Slut).
השנה של #MeToo ולאן אנחנו הולכות מכאן?
מובילות צעדת השרמוטות: הוטרדת? המשטרה לא תעזור
בואו נשים את הקלפים על השולחן - אף אישה לא אוהבת שקוראים לה שרמוטה. למעשה, המילה הזאת נחשבת לאחד הכינויים המעליבים ביותר שניתן להפנות כלפי נשים בחברה שלנו, ואכן משתמשים בה לרוב ככינוי גנאי. אלא שבדומה למצעד השרמוטות שמונהג על ידי נשים שהחליטו לנכס את המילה מחדש, גם קרלי סיורטינו, סופרת אמריקאית שכותבת על סקס, החליטה לנכס מחדש את המילה הפוגענית ולשאת אותה על גופה בגאווה. על הדרך, היא גם עשתה מהכינוי הזה קריירה דרך בלוג בשם Slutever (שילוב של Slut ו-Whatever), שהפך לוויראלי מאוד, התגלגל לסדרת רשת ובסופו של דבר לסדרת טלוויזיה דוקומנטרית.
'למי קראת זולה?', קוראים לסדרה שלה, שעונתה החדשה תשודר החל מה-15 באפריל בערוץ VICE שבפרטנר TV. בסדרה, מנסה קרלי בת ה-33 לבחון את גבולות המיניות הנשית, וליצוק במילה 'שרמוטה' משמעויות חיוביות לשם שינוי. "המילה 'שרמוטה' פגעה בכל כך הרבה נערות ונשים, מאחר שרוב הנשים זכו לכך שיקראו להן ככה לפחות פעם אחת בחייהן. לכן ניסיתי להגדיר מחדש את המילה כאישה שחותרת לחוויות שונות דרך סקס כדבר חיובי, ועושה סקס עם מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה", היא אומרת בראיון טלפוני ל-ynet. "עם זאת, לא לגמרי הפכתי את המשמעות מרעה לחלוטין לטובה לחלוטין, כדי לא לאבד את האלמנט השובב והבלתי צפוי שבסקס".
למה כל כך קל לפגוע בנשים דרך המיניות שלהן? הרי אם נאמר על גבר שהוא זול, הוא יהיה די מרוצה מעצמו.
"לצערי, נשים צריכות להילחם נגד עשורים רבים של דיכוי מיני. מאז שאנו צעירות מלמדים אותנו שגבר עושה סקס כי יש לו דחף ביולוגי לפזר את זרעו ולשכב עם כמה שיותר נשים, אבל אם אישה עושה הרבה סקס זה בטח בגלל שהיא חסרת שליטה, או בגלל שהיא מכוערת ולא יכולה להשיג חבר. כלומר, שזה מייצג משהו לא בסדר אצלה. יש מוסר כפול בחברה שלנו כלפי גברים ונשים. החברה רואה גבר שעושה הרבה סקס כדון חואן, בזמן שאצל נשים רק אם את בתולה, את מוערכת באמת. אני מרגישה שהמוסר הכפול מתחיל להיעלם ככל שנשים מדברות בפתיחות על המיניות שלהן, וזה מאוד מרגש מבחינתי".
איך הגעת באופן אישי מהתחנכות על ברכי המוסר הכפול לדיבור על מיניות בפתיחות ופרובוקטיביות?
"גדלתי במשפחה קתולית שמרנית מהמעמד הבינוני, וחונכתי לא לעשות סקס לפני הנישואים כי אישה שעושה הרבה סקס או סקס לפני הנישואים, מאבדת מערכה כאדם. אז בצעירותי השתמשתי בסקס כפרובוקציה, ככלי על מנת למרוד באופן שבו התחנכתי. כשגדלתי אימצתי גישה בוגרת יותר כלפי מיניות, והתחלתי לקבל ביטחון מיני גדול יותר ולהתגבר על הבושה האישית שלי כלפי סקס. באופן כללי, לאורך השנים סקס שיחק תפקידים רבים בחיי. לאחר שלב המרד הוא סיפק לי תחושה של הרפתקה וריגוש, וכיום הוא נוסך בי ביטחון, מעלה את דימוי הגוף שלי, מחבר אותי לאנשים חדשים ועוזר לי להיות יותר פגיעה. חשוב לומר שאני לא מדברת אל נשים כאילו הבנתי הכל בעצמי, כי עדיין לא הבנתי את הכול. זאת רק הדרך שלי לתעד את המסע העצמי שלי לגילוי עצמי מבחינה מינית".
פמיניסטיות המשתייכות לגל השני של הפמיניזם טוענות שאי אפשר לדבר על שוויוניות במין כל עוד מתקיימים יחסי כוחות מובנים חברתית בין גברים לנשים. הן בוודאי היו טוענות שגישתך לא משחררת נשים, אלא רק הופכת אותן להיות זמינות מינית לגברים. איך תגיבי לביקורת כזאת?
"אני חושבת שהגל השני של הפמיניזם היה מאוד חשוב והביא אותנו לאן שאנחנו היום. בתקופה ההיא זה היה הכרחי עבורן לשרוף חזיות, ולהכריז שאנחנו לא נהיה נגישות מינית לגברים. זאת היתה תגובה למקומות שאליהם נשים נדחקו. אבל בזכות כל העבודה שהפמיניסטיות האלה עשו, נשים בשנות השמונים כבר יכלו להרשות לעצמן להיות פמיניסטיות שהן פרו-סקס ולהבין שסקס זה לא משהו שנותנים, אלא משהו שחולקים".
מה את חושבת על תנועת מי-טו? הלא גם היא מדגישה את הפאסיביות של האישה כקורבנו של הגבר.
"תנועת מי-טו, במובנים רבים, מייצגת נשים שלוקחות מחדש את השליטה על גופן, אומרות שהן לא מוכנות שייתייחסו אליהן כפי שהתייחסו לנשים בעבר, במקומות העבודה ובכלל מול גברים בעמדות כוח. המסר המרכזי של התנועה הזאת הוא שנשים לוקחות שליטה על גופן, ואומרות איך הן רוצות ולא רוצות שיתייחסו אליהן. וזה, חשוב לומר, תפקיד אקטיבי ביותר".
מרבים להשוות את הסדרה שלך ל'סקס והעיר הגדולה'. מה השתנה מהניינטיז ועד היום?
"אנשים משווים ביני לבין קרי ברדשואו וזה הגיוני בסך הכל, כי אני אישה לבנה ובלונדינית שכותבת על סקס ומערכות יחסים בניו יורק. חוץ מזה, גדלתי על הסדרה וצפיתי בה באובססיביות בצעירותי. היתה לה השפעה גדולה עליי. אלו הנשים הראשונות בטלוויזיה שלא התנצלו על המיניות שלהן. סמנתה למשל היא אחת הנשים הכי זנותיות שנראו אי פעם בטלוויזיה, והיא מצחיקה ומצליחה ולא אכפת לה מה אנשים אחרים חושבים, כך שהיא היוותה רול מודל עבורי ועבור רבות אחרות. ההבדל המרכזי הוא שב'סקס והעיר הגדולה' הן כל הזמן היו בחיפוש אחר בן הזוג המושלם, ועבורי זה אומנם חשוב, אבל זה בהחלט לא הדבר המרכזי".
