מתקפת הסמסים: המפלגות יודעות עליכם הכול
הקמפיינרים יודעים את כתובתכם, תחביביכם, דפוסי השימוש שלכם באשראי, הרגלי צפייה בטלוויזיה ועוד. אם תהיתם איך אתם מקבלים את מסרוני הבחירות, ולמה דווקא במקום ובזמן שאתם מקבלים אותם, כדאי לכם לקרוא
הגענו אל המאני טיים ואין מישהו שהסלולרי שלו לא מוצף בהודעות בנוגע לבחירות. השבוע פרסם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית החלטה שלפיה מסרונים שנוגעים לבחירות חייבים להיות מסומנים ולא יכולים להישלח באופן אנונימי. ההחלטה הזאת חשובה אבל יש בה שני חסרונות. הראשון: בהיעדר כלי אכיפה מתאימים בזמן אמת אפשר לומר שכדאי לקמפיינים השונים להפר את ההחלטה, כי מי בכלל יעשה להם משהו. השני: חובה של סימון סמסים לא עונה על השאלה למה דווקא אנחנו מקבלים מסרון מסוים, בשעה מסוימת ובמיקום מסוים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בימים האחרונים ביצעתי תחקיר על כמה עשרות הודעות כאלה. נידבתי את הטלפון האישי שלי, ביקשתי מכמה חברות וגם השתמשתי במה שהגיע אל תיבת הדיווח שהקמנו יחד עם איגוד האינטרנט והקליניקה למשפט וסייבר באוניברסיטת חיפה. הנה הממצאים הראשוניים: מרבית ההודעות מגיעות ללא שום סימון, כלומר באמצעות מספר טלפון בלבד. ברוב המוחלט שלהן אין אפשרות לבקש הסרה של השם שלי ממאגר המידע שממנו הגיעה ההודעה. חלק מההודעות מגיעות עם שם חסר משמעות כמו למשל change או firstlady וחלק קטן עם שם מזויף – כמו "כאן ב'". ראיתי גם שמפלגת זהות מסמנת כל תוכן שמגיע ממנה, כעניין אידיאולוגי, ואילו מפלגת הימין החדש לא סימנה שום הודעה מטעמה. בשאר המפלגות היו גם וגם.
למדתי שקשה להבחין בין סקרים שהם מטעם מכוני סקרים לבין כאלה מטעם מפלגה, וגם זה יוצר הטעיה ובלבול. בלבול אחר נגרם על ידי הודעות שלא ברור אם הן מטעם מפלגה או גופי לוויין אחרים, למשל הודעות שקוראות להפגין ביו"ש נגד נתניהו, או כאלה שקוראות לצפות בראיון עם הגב' שרה נתניהו בטלוויזיה. בלבול נוסף נגרם על ידי עירוב של סמסים מטעם מפלגות וכאלה שייתכן שנשלחו מטעם גופים מחוץ למדינה, אולי אפילו מדינות זרות.
הדבר הכי משמעותי הוא שכאשר מדובר בתוכן המהווה תמיכה במועמד, קל יותר להבין מטעם מי ההודעה ("הצביעו מרצ!"), אבל כשמדובר בתוכן שלילי ("בנט יישב עם גנץ") קשה לדעת אם מי שעומד מאחורי המסר הוא הליכוד, הבית היהודי או אולי מרצ. וזאת כבר הטעיה של ממש.
מה שעוד זיהיתי הוא מסעות פרסום צמודי מקום או זמן. למשל, אלונה ברקת, המתמודדת במפלגת הימין החדש, פתחה במסע של משלוח סמסים לא מסומנים שכללו תעמולה, וגם בקשות לענות לשאלות סקר, וזאת באופן ממוקד דווקא לאנשי הדרום (ברקת היא הבעלים של הפועל באר שבע). ביום שישי שעבר בערב קיבלו ישראלים רבים מסרון: "צפו עכשיו בדני קושמרו בערוץ 12", וזאת על מנת ליצור "חוויה עוטפת מסכים" שיש בה השפעה על המסגור של הצפייה בטלוויזיה ושהאפקט שלה גדול יותר.
השאלה היא למה דווקא המסרים המסוימים האלה הגיעו אליי. למפלגות ולקמפיינים יש הרבה מאד מידע אישי על אודותינו. יש להם מידע ממרשם האוכלוסין הרשמי, וגם ממאגר מרשם האוכלוסין שדלף לפני כמה שנים - שם, כתובת, מספר תעודת זהות. הכתובת שלנו חשובה כי אפשר לדעת לפיה אם אנחנו מתגוררים במקום שיש בו דפוסי הצבעה מסוימים.
יש למפלגות גם מידע שמסרנו להן בעצמנו, למשל כתובת מייל ומספרי טלפון, ומה שהסכמנו למסור, במודע או שלא, כשהורדנו אפליקציות של המפלגות, למשל גישה לכל אנשי הקשר שלנו ואפשרות לנטר את המיקום שלנו באמצעות הסלולרי.
יש למפלגות גם מה שהרשתות החברתיות כמו פייסבוק יודעות עלינו ומאפשרות להן לקנות במסגרת פרסום מטורגט, שזה המון, ויש גם מידע שהמפלגות אוספות דרך המסנג'ר ודרך סקרים בסלולרי שאנחנו עונים עליהם, וכך הן יודעות על דפוסי הצבעה וכוונות הצבעה שלנו.
מה שעוד יש למפלגות הוא מידע שהן רוכשות מ"ברוקרים" של דאטה - חברות שאוספות מידע על הרגלי צריכה וכרטיסי האשראי שלנו, המצב המשפחתי, הרגלי צפייה בטלוויזיה, מועדוני לקוחות וכו'.
אז אכן, הסימון של מסרונים הוא חשוב, אבל בסוף, הפגיעה בנו כיחידים, בנו כציבור וגם בתהליך הבחירות, מחייבת לאמץ ולהפעיל את מנגנוני המודעות והביקורת של כל אחד מאיתנו.
שלוש שאלות המפתח שצריך לשאול כל מי שמגיע אליו מסר דרך סמס או ווטסאפ הן: האם זו תעמולה? ממי היא הגיעה? ולמה דווקא אליי?
כשנגיע בשלום ליום שאחרי הבחירות נשאל את עצמנו מה צריך לתקן. ובכן, חייבים לתקן את חוקי הגנת הפרטיות ואת דרכי איסוף המידע עלינו, את חוקי תעמולת הבחירות שמאפשרים מערב פרוע בדיגיטל וגם את הפטור השערורייתי שנטלו לעצמם הפוליטיקאים הישראלים מהחוק שאוסר לשלוח אלינו ספאם.
- ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה וראש התוכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
