זה לא משחק: התמכרות השחקנים לגיימינג
הכדורגל האנגלי מתחיל להילחם בבעיה שהספורט האמריקאי זיהה כבר בשנה שעברה: התמכרות שחקנים למשחקי וידיאו. מנג'ר סאות'המפטון: "זה כמו אלכוהוליזם או התמכרות לסמים"
אחרי צמד משחקי הנבחרת, בירם כיאל יחזור מחר למאבק ההישרדות של ברייטון בפרמייר־ליג, ויקווה לקבל דקות בקרב על שש נקודות שמחכה לשחפים בבית מול סאות'המפטון. גם מבחינת האורחת המטרה המרכזית היא הימנעות מירידה, אבל המנג'ר האוסטרי ראלף האזנהוטל סיפר אתמול במסיבת העיתונאים שלפני המשחק, על מלחמה נוספת שהוא מנהל בימים אלה.
"אני פועל נגד התמכרות למשחקי וידיאו", הפתיע האזנהוטל. "עשיתי את זה גם בקבוצתי הקודמת, רד בול לייפציג. השחקנים שם נהגו לשחק עד שלוש לפנות בוקר בימים שלפני משחק. לא מדובר בבעיה קטנה - אם נהיה כנים, זה כמו אלכוהוליזם או התמכרות לסמים".
האוסטרי המשיך: "אם התמכרות למשחקי וידיאו הייתה מוגדרת כמחלה, אז המשחק היה נחסם אחרי שלוש שעות, למשל. במקום זאת, דאגנו לכבות את הוויי־פיי במלון בערב המשחק".
מדובר בדברים חריפים במיוחד. אמנם אי־אפשר להתעלם מהעובדה ששחקנים בולטים רבים מדברים על החיבה שלהם למשחקי וידיאו, וריקודי ניצחון מתוך "פורטנייט" הפכו לחגיגת שערים מקובלת (אנטואן גריזמן הוא נציג בולט של התופעה), אבל האזנהוטל הוא הראשון בעולם הכדורגל שמדבר על כך במונחים של התמכרות מסוכנת.
המגפה השקטה של הספורט
הפופולריות של "פורטנייט" כבר יצרה דאגה בעולם בגלל הנטייה של ילדים ובני נוער לאבד את עצמם בתוך המשחק ולשחק בו במשך ימים שלמים. בארה"ב אף החלה תופעה של שליחת צעירים למרכזי גמילה מהמשחק. אבל בהקשר הספורטיבי, קיימת סכנה שונה בגלל האפשרות לפגיעה מקצועית. מדובר בכוכבי ספורט צעירים, שגדלו ברובם בתרבות גיימינג. יש להם את הכסף ואת הזמן הפנוי לבלות שעות על גבי שעות עם השלט ביד, והעוקבים והמעריצים מרגישים קרובים אליהם בזכות התחביב המשותף. אבל מתי הוא מתחיל להפוך לבעיה עבור ספורטאי?
ה"סאן" פירסם שלשום מונולוג של כדורגלן אנגלי בכיר מהליגה השנייה שסיפר כי הוא חושש שהקריירה שלו תיפגע בגלל ההתמכרות. אותו שחקן טען כי הוא משחק "פורטנייט" בקביעות בין 8 ל־10 שעות ביום, והיו מקרים שבהם החמיץ אימונים בשל כך. אותו שחקן לא הסכים להיחשף בשמו, אבל אמר שהוא מכיר כדורגלנים רבים הסובלים מאותה הבעיה, ורצה לחשוף את התופעה שאותה כינה "מגפה שקטה".
"כשאני חוזר מהאימון, הדבר הראשון שאני עושה זה להדליק את האקס־בוקס", סיפר השחקן. "פעם שיחקתי 16 שעות בלי הפסקה. בנסיעות למשחקי חוץ, אני משחק מהרגע שבו אנחנו יוצאים לדרך, ואז ממשיך בחדר במלון".
וישנם גם שמות מוכרים שעליהם מדובר בהקשר הזה. באנגליה נטען כי במהלך המונדיאל ברוסיה, שחקני הנבחרת דלה עלי, הארי קיין וקירן טריפייר שיחקו יחד 1,137 משחקי "פורטנייט". ההערכה היא כי עלי לבדו שיחק יותר משבע שעות ביום שלפני חצי הגמר מול קרואטיה. הבעיות הרפואיות שיכולות להיגרם כתוצאה מכך רבות: דלקת בגידים, כאבים בכף היד ובמרפק, ואפילו הזיות בשמיעה ובראייה. בארגון השחקנים האנגלי טענו שהדבר גם מוביל לפגיעה נפשית.
השחקנים שלקחו אחריות
פסיכיאטר שמטפל בתופעה אמר ל"סאן": "המועדונים לא מודעים לחומרת המצב. לכדורגלנים יש אישיות הנוטה להתמכרות. המוח שלהם מתרגל לאהוב את ההרגשה של ההצטיינות, וכדי להשיג אותה מחוץ למגרש הם נכנסים חזק לגיימינג, למשל. הם רגילים להיות תחרותיים, ובמשחקים כמו 'פורטנייט' או 'פיפ"א' הם נמצאים בתחרות בלתי פוסקת. אבל הם מפריזים במשחקים ויוצרים חוסר איזון במוח, מה שמוביל לכך שהם מגיעים למגרש בלי אנרגיה. הקבוצות לא מרשות לשחקנים להחזיק בקבוק וודקה בחדר לפני משחק, אז למה קונסולת משחק מותרת?"
כמובן שהכדורגל אינו לבדו. הסכנה עלתה לכותרות בארה"ב לפני חודשים אחדים כאשר שחקנים מענפים רבים הודו שהם סובלים מבעיה. הסנטר המצוין של דטרויט מה־NBA, אנדרה דראמונד, אמר ש"פורטנייט" השתלט על חייו, למרות העובדה שהוא "אפילו לא טוב בזה". בקבוצת הבייסבול טורונטו בלו ג'ייז לקחו את העניינים לידיים, והשחקנים החליטו על הגבלת שעות המשחק בחדר המנוחה במועדון.
לספורטאים מקצוענים יש המון זמן להעביר. בנסיעות ארוכות, בחופשות, סתם בבית בין אימונים. על הנייר, משחק וידיאו נראה כמו דרך תמימה לבלות. אבל ככל שיותר עדויות נחשפות, מסתמן שהבעיה משמעותית ודורשת טיפול. רק מה? יכול להיות שבגלל ההיבט הילדותי כביכול שבהתמכרות הזו, אנשי מקצוע בכירים לא ינקטו פעולה עד ששחקן אחד יקרוס פיזית או מנטלית בגלל חוסר היכולת להפסיק.
לפנייה לכתב/ת 
