סופרליג אירופי - העתיד של הכדורגל
קורה פה משהו ענק. הולכת לקום ברחבי אירופה ה-NBA של הכדורגל. רונאלדו כבר לא יצטרך לקרוא למסי לעבור לליגה האיטלקית – כי הוא יפגוש אותו לפחות פעמיים בשנה ולא משנה באיזו מדינה כל אחד מהם ישחק
1. "זה יהרוג את הליגות המקומיות"
חברים, אם לא שמתם לב – הליגות המקומיות בדעיכה מתמדת. בכל הליגות הגדולות באירופה יש קבוצה אחת שהיא רמה מעל כל השאר ולוקחת את הרוב המוחלט של האליפויות בעשור האחרון. כשמשווים בין מסי לרונאלדו מזכירים את שלוש הזכיות הרצופות של רונאלדו בצמפיונס, אבל אף אחד לא מדבר על 7 האליפויות (פלוס שני פספוסים במחזור האחרון) וארבעת הגביעים של מסי בספרד. רק באנגליה יש תחרות אמיתית, אך כשתקום הסופרליג אני מאמין שגם האנגליות יצטרפו.
עכשיו, בינינו, מה הערך של משחק כמו ברצלונה נגד ווסקה, יובנטוס מול ספאל, באיירן מינכן נגד אוגסבורג, פ.ס.ז' נגד גנגאן? זה משחק של קבוצה טופ 5 בעולם נגד קבוצות שנמצאות במקומות 70-60 במקרה הטוב. כמה משחקים כאלה אנחנו זוכרים בסוף העונה? מדוע אנשים לא מוכנים לוותר על זה? באילו עוד ענפי ספורט קבוצתיים ישנם כל כך הרבה מפגשי קצוות כאלה? תחשבו שיהיה לכם משחק של גולדן סטייט נגד קבוצת תחתית בליגה הספרדית בכדורסל – למשל הווריורס נגד מורסיה. זה נשמע לכם סביר שמשחק כזה ישוחק בכלל? נשמע לכם סביר שדוראנט וקרי יסתכנו בפציעה בגלל משחק כזה? אז למה בכדורגל הדבר הזה קיים בכל אירופה על בסיס שבועי? איך אומר ברלד? "מדוברררר בביזיון".
אני חושב, למשל, שהוצאה של ריאל, אתלטיקו וברצלונה מהליגה הספרדית רק תעשה חסד עם הליגה המקומית. הרי כרגע אין לשאר הקבוצות שום סיכוי לזכות בתואר, ולכן מהלך כזה רק יגביר את העניין בליגה המקומית. קבוצות כמו ולנסיה, סביליה, בילבאו ואספניול כנראה יובילו את הליגה, אבל גם קבוצות עם תקציב נמוך מהן בהחלט יוכלו לאיים על האליפות. סוף סוף תהיה תחרות, והאוהדים של הקבוצות הקטנות – האוהדים הטובים בעולם – סוף סוף יזכו לחגוג אליפות. בשביל היוקרה המקומית אפשר להשאיר את הגביע הארצי פתוח גם לקבוצות מהסופרליג, כדי שאוהדים ברחבי צרפת יזכו לראות את פ.ס.ז' משחקת.
2. "השחקנים שיילכו לשם לא יוכלו לשחק במונדיאל"
חברים, אל תטעו. זה לא המונדיאל שעושה את השחקנים – אלה השחקנים שעושים את המונדיאל. פיפ"א לא תסכים שהם ישחקו במונדיאל? שום בעיה, אופ"א תפתח מונדיאל מתחרה וכל השחקנים הגדולים ישחקו במונדיאל של אופ"א. גם היורו הוא למעשה טורניר של אופ"א ולא של פיפ"א. אופציה ב', היותר סבירה, היא שפיפ"א פשוט תשתף פעולה עם אופ"א בהקמת הסופרליג והכל יהיה בסדר.
3. "כל ההיסטוריה והסטטיסטיקות של היום יאבדו משמעות"
זה נכון, אבל האם הסטטיסטיקות האלה באמת בעלות משמעות במאה ה-21? הרי הכדורגל הוא משחק כל כך דינמי, החוקים, הטקטיקות והמדינות/קבוצות הדומיננטיות משתנים ללא הרף, וקשה מאוד להשוות בין תקופות. פעם, בימים בהם לא היה אינטרנט, הסטטיסטיקה הייתה חזות הכל. זה היה החלון לעולם הספורט שבחוץ - הנתונים היבשים בעיתונים סיפרו לנו את הסיפור. היום כל ילד בן 6 יכול לצפות בכל אירוע ספורט בלייב על גבי הסמארטפון שלו. עבור הרוב המוחץ של חובבי הספורט בדור הצעיר, אין יותר מדי משמעות לסטטיסטיקות השונות, במיוחד לא בעולם הכדורגל. הם רואים הכל בלייב, יודעים שמסי הכי כשרוני, שרונאלדו ווינר מהסרטים, שלברון ג'יימס הוא תופעה, שפדרר הוא אמן, שיוסיין בולט ומייקל פלפס הם משהו אחר. אנחנו לא זקוקים לסטטיסטיקות כדי להיווכח בכך. מספיק לפתוח יוטיוב, לראות את הספורטאים האלה בפעולה, ולהסיק לבד את המסקנות. הסטטיסטיקה היא כלי עזר, אני לא אומר שלא, אבל לא יקרה כלום אם הסטטיסטיקה ההיסטורית תאבד טיפה מהמשמעות שלה.
4. "הכל כסף, נאבד את הרומנטיקה"
כמה רומנטיקה כבר נשארה בספורט? לא צריך ללכת רחוק לכדורגל העולמי, שם הרוב המוחץ של השחקנים הגדולים הם זרים בקבוצות שלהם. בואו ניתן דוגמאות מבית. מכבי תל אביב בכדורסל של שנות ה-90 הייתה מושא הערצתנו בתור ילדים. שיחקו בה ג'מצ'י, גודס, קטש, שפר, הנפלד וזרים שרובם נקשרו למדינה שלנו וחיו פה שנים (בריסקר, שארפ). ההישגים של מכבי לא היו מרשימים אז, אבל איך אמר פעם מוטי קירשנבאום – "זה גרוע, אבל לפחות זה גרוע שלנו".
היום המצב הוא אחר. למכבי תמיד יהיה קהל משוגע, והשיטה החדשה של היורוליג, שהפך למעין סופרליג של הכדורסל, גרמה לכך שקבוצות מעולות משחקות פה כל שבוע. רק לפני שנה לוקה דונצ'יץ' שיחק בתל אביב. אבל כשמביטים מהצד על השינויים הפרסונליים הרבים בכל עמדה במכבי בעשור האחרון, מבינים שאנחנו בסך הכל תחנת מעבר של שחקנים טובים בדרך לחוזה הבא. היופי הוא שכולנו התבגרנו, וזה כבר לא מעניין אותנו עד כמה השחקנים האלה מחויבים אלינו – כי כולנו מבינים שהמטרה פה היא לתת שואו ולהתקדם הלאה בתחרויות השונות – אז למה שלא נעמוד ונריע לשחקנים שכרגע נותנים הכל ומייצגים את הקבוצה האהובה עלינו? אם כבר רוב האוהדים מבינים שהספורט הקבוצתי (קבוצות, לא נבחרות) הוא בידור תחרותי אחד גדול – למה לא לדאוג לזה שגם בכדורגל נקבל את ההצגה הכי טובה שיש על בסיס שבועי ?
קורה פה משהו ענק. הולכת לקום ברחבי אירופה ה-NBA של הכדורגל. רונאלדו כבר לא יצטרך לקרוא למסי לעבור לליגה האיטלקית – כי הוא יפגוש אותו לפחות פעמיים בשנה ולא משנה באיזו מדינה כל אחד מהם ישחק. שאלות ה"מי יותר טוב" כבר לא יישארו בגדר תאוריה, כי נוכל לראות את המפגשים האלה כל שבוע ולהחליט לבד. בנוסף, קבוצות משווקים אטרקטיביים כמו איאקס או הרטה ברלין יהפכו למעצמות כדורגל, ובטיול הבא שם נוכל גם לראות כדורגל ברמה הכי גבוהה שיש – כי מי לא ירצה לשחק באמסטרדם ברגע שאיאקס תצטרף לליגה הזאת ותתמודד מול הקבוצות הטובות בעולם בכל שבוע. זה לא באמת משנה מה יהיה המבנה של הליגה, אם יהיה פלייאוף או לא ואם יהיו יורדות ועולות. משנה רק שהשחקנים הטובים בעולם יתחרו זה בזה בכל סופשבוע בסלון שלנו. הגדולה של אנשים כמו סטיב גו'בס היא שהם ידעו מה אנחנו רוצים עוד לפני שאנחנו בכלל ידענו את זה, ושינו לכולנו את כללי המשחק. אנשי אופ"א חושבים שהסופרליג תהיה הסמארטפון של עולם הכדורגל, אז אולי כדאי לנו לסמוך עליהם ולתת להם לעשות בשבילנו את העבודה.
לפנייה לכתב/ת 
