רק אמא לוקחת אותי לגן!
כשהילד מתעקש שרק הורה אחד יעשה איתו פעולה מסוימת, לא צריך להתרגש ולכעוס אלא לגלות אמפתיה לרצונות שלו ולהמשיך הלאה. 6 עצות שיעזרו לכם ברגעי לחץ
הסיטואציה הזאת מוכרת לכל הורה לילדים צעירים - אבא בא לבצע עם הילד משימה יומיומית כמו לקלח אותו או לקחת אותו בבוקר לגן, ואז, בוקעת מקולו של הילד שאגה - "אני רוצה רק את אמא". זה קורה כמובן גם להיפך. הדחייה הזאת תופסת אותנו לא מוכנים ואפילו מעליבה אותנו.
חשוב להבין כי מדובר בתופעה שכיחה בגיל הילדות המוקדם, והיא מוצאת את שני ההורים מתוסכלים: ההורה שהילד "חפץ" בשירותיו, בדרך כלל נמצא איתו מרבית שעות היום, ואז הוא ירגיש מותש וחסר רגע של מנוחה לעצמו (זאת למרות התחושה המחמיאה שהילד רוצה אותו ורק אותו).
מנגד, ההורה שהילד מסרב לשהות עמו, מרגיש נעלב ופגוע. הרי אין דמות יקרה וחשובה יותר עבורנו מהילד שלנו, וגם אם נזכור שהילד הוא רק ילד, התחושה בהחלט אינה נעימה ואפילו פוגעת ומעליבה.
קראו עוד:
הורות ללא רגשות אשם? יש דבר כזה
"ואז הבת שלי אמרה שהרסתי לה את החיים"
לתופעה זו יכולות להיות סיבות רבות כמו למשל ההעדפת ההורה איתו נמצא הילד מרבית הזמן או אליו הוא קשור יותר, אווירה של תחרות בבית המעודדת את הילד לנהוג גם בדרך תחרותית או צורך של ילד להיות המחליט במידה וגדל בבית עם הורה שתלטן המחליט פעמין רבות עבור בני הבית.
הנה כמה תובנות ועצות על התופעה השכיחה הזאת:
1. זה לא נגדי
עם כל הקושי בסיטואציה, התנהגות זו מתאימה לשלב ההתפתחותי התקין של הילד. הילד לומד להביע את דעתו הייחודית והעצמאית ומגלה את היכולת שלו לבחור בין אופציות. למעשה, בכל סיטואציה בחיים לילד יש יכולת בחירה, ומאחר שהבית שלנו הוא מעין מגרש אימונים לפיתוח מיומנויות וכישורים, הרי שגם כאן, עם כל הקושי, מפתח ומשכלל הילד יכולת משמעותית שעוד תסייע לו רבות בהמשך חייו.
2. אני לא נעלב
כמבוגר האחראי במשפחה, אין לנו אפשרות להיעלב מתגובתו של הילד. ברגע שאנו מבינים כי תגובה זו היא חלק מהתהליך ההתפתחותי התקין, אז אל לנו לקחת את תגובת הילד למקום של העדפה הורית או לחוסר אהבה של אחד ההורים מצד הילד.
יתרה מזאת, אם אני שקוע בפגיעה העצמית, קשה לי יותר להיצמד לתפקיד ההורי שלי ולהתנהג כהורה האחראי הרואה את התמונה כולה ומגיב באיפוק וענייניות כנדרש, ולא מגיב תגובה אמוציולנית שעלולה רק להחריף את תגובת הילד במקום למתן אותה.
3. התמודדות עם מציאות בלתי רצויה
אם שני ההורים פנויים ורוצים, אין בעיה להיעתר לבקשת הילד, אך פעמים רבות זה פשוט בלתי אפשרי. במקרה זה, נאמר לילד בצורה ברורה "היום אבא לוקח אותך", או "היום אמא מחזירה אותך מהגן".
נהיה אמפתיים לחוסר שביעות הרצון של הילד אך לא נשנה את תוכניותינו. חשוב שנבין, הילד שלנו ייתקל עוד פעמים רבות במציאות בלתי רצויה עבורו. ואנחנו, כהוריו, מלמדים אותו שהוא מסוגל להתמודד ולהתגבר גם אם הדברים קורים לא בדיוק בדרך שלו.
4. ההורה מסתדר לבד
פעמים רבות, ומתוך הכוונה הכי טובה, נכנס ההורה השני לסיטואציה בה נמצא הילד הלא מרוצה מול ההורה השני, על מנת להושיע ולהציל את המצב. אך אין בכך תועלת. עלינו לסמוך על בן/בת הזוג הנמצאים מול הילד שידעו להתנהל בצורה מיטבית בסיטואציה, ובכך נחזק את הסמכות ההורית של כל הורה בנפרד מול הילד.
לכתבות נוספות - היכנסו לפיסבוק הורים של ynet
5. אווירה משפחתית
ככל שהאווירה בבית היא אווירה של שיתוף פעולה, בה אין תחרותיות בין ההורים או בין הילדים, אין תפקידים קבועים לבני המשפחה ויש אווירה נעימה נטולת ביקורת וכוחניות, ונטולת תחרותיות, כך גדלים הסיכויים שהילד ילמד שאין טעם להעדיף דמות אחת או שעליו להיות המחליט.
6. אם לא עושים דרמה, אין דרמה
ככל שנגיב לבקשות הילד בצורה עיניינית ורגועה, כך סביר להניח שהתופעה תחלוף במהירות רבה יותר.
ברגע שהילד שלנו יבין שהוא לא מפעיל אותנו באמצעות התנהגות של בכי וצעקות, אלא אנו פועלים בצורה עניינית ונינוחה, כך סביר להניח שהוא יבין שאין לו רווח מהתנהגות זו, וילמד לשתף פעולה גם במצבים פחות נוחים עבורו.
תופעת הבחירה של הילד באחד ההורים נפוצה אך מאתגרת מאד אותנו ההורים בזמן אמת. ככל שנהיה מוכנים לקיומה של תופעה זו ונבין את שורשיה ההתפתחותיים, כך יהיה לנו קל יותר להגיב ברוגע ובענייניות.
הכותבת מרצה ומנחת הורים , מוסמכת מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
