אורוגוואי הופכת לאחת המדינות האלימות בדרום אמריקה
פעם היא נחשבה לאי של שלווה ביבשת מדממת. עכשיו שיעור הרציחות בה גבוה פי 2 מבארגנטינה ופי 3 מבצ'ילה: "אנחנו בדרך להיות אל סלבדור"
במשך שנים נודעה אורוגוואי כחוף מבטחים שלֵו בדרום אמריקה, אבל עכשיו היא מתמודדת עם מה שפרשנים וארגונים בינלאומיים מתארים כמגפת אלימות של ממש.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מספר מקרי הרצח באורוגוואי גדל אשתקד ב-46% והגיע ל-11.8 נרצחים לכל 100 אלף איש. המספר הזה אמנם נמוך בהרבה משיעורי הרצח במדינות שכנות כמו ברזיל, קולומביה או ונצואלה, שם גובות מלחמות הסמים והכנופיות נפגעים רבים, אבל כעת הוא גבוה יותר מאשר ברוב מדינות דרום אמריקה – ועומד על שיא שכמותו לא ידעה המדינה הקטנה, שבה חיים כ-3.5 מיליון תושבים.
רבים מתושבי אורוגוואי החליטו שכעת נדרשים צעדים דרסטיים. בתוך פחות משנה חתמו כ-407 אלף בני אדם – כשישית מבעלי זכות הבחירה – על עצומה הקוראת לערוך משאל עם על יישום מדיניות נוקשה יותר נגד הפשיעה. הרעיון הוא לערוך את משאל העם במקביל לבחירות לנשיאות באוקטובר, וכך להפוך את סוגיית הפשע לסוגיה מרכזית עוד יותר בקמפיין.
מנסחי היוזמה מבקשים בין השאר להחמיר את הענישה, לתת לצבא תפקיד גדול יותר בביטחון הפנים על-ידי הקמת משמר לאומי בן 2,000 חברים, ולאפשר לכוחות הביטחון לערוך פשיטות ליליות מבלי לקבל קודם לכן אישור משופט.
לא אצביע לך, אבל אחתום
בחודש שעבר הודיעה אורוגוואי כי בשנה שעברה נרשמו 414 מקרי רצח לעומת 283 בשנת 2017. הנתונים האלה נמוכים כשמשווים אותם לאלה של מדינות כמו מקסיקו, ברזיל ואל-סלבדור, שבהן יש בהתאמה 27, 30 ו-50 מקרי רצח לכל 100 אלף איש, אבל שיעור הרציחות באורוגוואי הוא כעת כפול מבארגנטינה השכנה וגדול פי שלושה מבצ'ילה. יש מי שחוששים שהמצב רק ילך ויידרדר.
מפקד משטרת מונטבידאו, מריו לאיירה, אמר לעיתון המקומי "אל אובסרבדור" שהמדינה בדרך להפוך לאלימה כמו אל סלבדור, שבה שיעור הרצח הוא מהגבוהים בעולם בשל פעילותן של כנופיות אלימות.
את משאל העם באורוגוואי מקדם הסנאטור חורחה לרנגה, חבר מפלגת האופוזיציה "המפלגה הלאומית". היוזמה שלו נתקלת בהתנגדות של הממשלה ובאדישות של רוב מנהיגי האופוזיציה, אבל הציבור מגלה התלהבות. "הם אומרים 'אני לא אצביע לך, אבל אחתום על זה'", הוא מספר. "לאנשים נמאס. הם רוצים שזה ייפסק. רבים חתמו כי זו הבעת העמדה המשמעותית ביותר שיש נגד הפשיעה ונגד מדיניות הביטחון של הממשלה".
דייגו סנחורחו, מומחה למדעי המדינה המתמחה בענייני ביטחון, אומר שהאלימות נובעת מהגידול החד במקרי הגניבות ובעבירות רכוש אחרות. "זה גורם לשווקים הבלתי-חוקיים לצמוח ועוד ועוד אנשים מעורבים בהם", הוא מסביר. "עוד ועוד אנשים שודדים, וזה מגדיל את הסיכוי לרצח. זה מגדיל גם את מספר האנשים שמסדירים את הסכסוכים שלהם שלא במסגרת רשויות אכיפת החוק: הפושעים רוצחים אחד את השני".
סנחורחו מאשים את מפלגת השלטון, מפלגת "פרנטה אמפליו", בכישלון בטיפול באלימות הגוברת. לדבריו אין ספק שהיא אינה מעריכה נכונה את היקפה של בעיית הפשיעה.
גם הנכד של הנשיא נשדד
התגברות הפשיעה היא נקודת חולשה של המפלגה מאז עלייתה לשלטון ב-2005. בתחילה היא דחתה את התלונות נגדה בנושא, אבל עם הזמן היא שינתה את תגובתה. שר הפנים אדוארדו בונומי אמר לאחרונה כי מעשי הרצח התרבו בגלל מלחמות טריטוריה בין הפושעים וכן בשל שינויים שנערכו בחוק העונשין החדש מ-2017, שינויים שהפחיתו את מספר הפשעים שבגינם יכולים פושעים להיות מוחזקים במעצר עד למשפטם והפכו לקל יותר את המשא ומתן על תקופות מאסר מקוצרות באמצעות הסדרי טיעון.
החוק החדש נועד לזרז את פעילותה של מערכת המשפט הכורעת תחת העומס ולמנוע מצב שבו מאות אסירים מוחזקים מאחורי סורג ובריח בלי שהורשעו. "הפושעים באורוגוואי מאמינים שהם לא ייתפסו ושאם הם כן ייתפסו – הם ישוחררו מהר", טען השר.
נשיא אורוגוואי, טבארה וסקס, ניצח בבחירות ב-2014 אחרי שהבטיח להפחית את מקרי השוד האלימים ב-30%, אבל נתונים רשמיים מצביעים על עלייה של 53.8% במקרי השוד האלימים ב-2018 מהשנה שלפניה. אפילו משפחת הנשיא עצמו נפגעה מגל הפשיעה: "שני אנשים על אופנוע לקחו מהנכד שלי את הטלפון שלו כשהוא חיכה לאוטובוס", סיפר וסקס באירוע רשמי. "לאחד הבנים שלי פרצו הביתה".
גרסיאלה בררה מספרת שלעולם לא תשכח את היום ב-2009 שבו מישהו נכנס לקצבייה שלה וסיפר לה שבנה, אלחנדרו, נורה למוות על-ידי גנבים. הרצח מעולם לא פוענח. אחרי שנה של אבל הקימה גרסיאלה ארגון שאנשיו מסייעים למשפחותיהם של קורבנות ומבקרים אסירים בניסיון להגביר את המודעות לכאב שגורמת הפשיעה האלימה.
גרסיאלה עצמה נמנעה מלחתום על העצומה של הסנאטור לרנגה. היא מסכימה שפושעים מרגישים חסינים בפני החוק, אבל מאמינה גם שיש להתמקד בשיפור החינוך ובשיקום בתי הכלא העמוסים לעייפה, שיש מי שמשווים אותם למתקני עינוי. "יש לנו בעיה בתחום החינוך", היא אומרת. "אלפי צעירים גדלים בלי שום ערך לחיים. ויש לנו גם בעיה של חסינות שמובילה למקרי הרצח הבלתי פוסקים".
לפנייה לכתב/ת 
