ביקורת סרט - "שהאזאם!": סורי סופרמן, מצאנו גיבור-על פי אלף יותר טוב
"שהאזאם!" מגולל את סיפורו של בילי בטסון, נער מתבגר שמוצא את עצמו בגוף של גיבור-על בוגר. להבדיל מהמסורת הקודרת של סרטי DC, הפעם גיבור העל לא נפוח ומלא חשיבות עצמית, אלא מתנהג כמו נער ועושה שטויות - כי הוא באמת כזה. ופה בדיוק טמונה נקודת החוזק של הסרט. בקיצור, תתכוננו לצחוק מכל הלב
אם שהאזאם לא היה גיבור-על השייך לאולפני DC, מנהלי האולפן היו צריכים להגות את הקונספט כנוגדן לסרטיו הקודרים של זאק סניידר. הכישלונות הביקורתיים והאכזבות הקופתיות של "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", ו-"ליגת הצדק" הביאו את המנהלים ב"סרטי DC" להבנה בנוגע לצורך לשנות כיוון. "וונדר וומן" ו"אקוומן" הדגימו זאת היטב, וכעת, עם התווספותו של גיבור חדש, מתבצע וידוא הריגה משמח לרוח הסניידרית.
במקום פירוק "חתרני ונועז" של גיבורי-העל, "שהאזאם!" (Shazam!) הוא חזרה לערכי היסוד השמרנים: במקום סופרמן ובאטמן בגרסאות הגובלות בפסיכופתי, כאן יש נער מתבגר וטוב לב שמוצא עצמו בגוף של גיבור-על בוגר. במקום קדרות וחנק CGI (Computer-generated imagery)שבה כל פריים הופך לציור דיגיטלי עכור, הסרט מצולם בעיר פילדלפיה הניתנת לזיהוי כחלק מעולם אנושי. במקום נפיחות מחשיבות עצמית אודות מסריו העמוקים של הסרט, העלילה ב"שהאזאם!" נעה לעבר מוסר השכל חינוכי אודות חשיבות ההשתייכות לקבוצה משפחתית, להבדיל מפעולה למען אינטרסים אישיים ואנוכיים.
לדמות הידועה מאז 2011 כ"שהאזאם" יש היסטוריה ארוכה שברובה הייתה מוכרת דווקא כ"קפטן מארוול". הוא הופיע לראשונה בקומיקסים של חברת פאווסט ב-1940, שנתיים אחרי סופרמן, שנה אחרי באטמן, ושנה לפני וונדר וומן. סוג של חיקוי לסופרמן עם תוספת חנופה לקוראים הצעירים המזדהים עם הנער בילי בטסון שהופך לגיבור-העל הבוגר באמצעות אמירת מילת הקסם "שהאזאם".
המילה המוזרה, שהיא גם שמו של הקוסם המעניק לבילי את הכוחות, היא אקרוסטיכון לאותיות הראשונות בשמות הדמויות שיש לו את יכולותיהן: חוכמת המלך שלמה, כוחו של הרקולס, הסיבולת של אטלס, העוצמה של זאוס, האומץ של אכילס והמהירות של מרקורי. הוא הרבה להילחם בגלומים מפלצתיים של שבעת החטאים הנוצרי, שבסרט מופיעים כ-גאווה, קנאה, תאוות בצע, עצלנות, גרגרנות, תאווה ו-זעם. יש להודות שכל זה קצת מיושן ומגושם, ולא היה ניתן לעיבוד מוצלח ללא הכרה מסוימת במופרכות זו.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעודו לוחם נגד פושעי-על כמו "קפטן נאצי", שאר גיבורי-העל אכלו את האבק של קפטן מארוול. אחרי המלחמה המכירות ירדו, וכשלכך התווספה תביעה משפטית של DC על דמיון היתר לסופרמן, בפאווסט החליטו ב-1953 להוציא את הדמות לגמלאות. ב-1967 חברת מארוול חטפה את השם שהתפנה לגיבור-על משל עצמה – מהלך שהסתכם בהופעת הבכורה המצליחה של קפטן מארוול לפני שבועות ספורים. בתחילת שנות ה-70, DC שכרה את הזכויות לדמות מפוואסט, אבל נאלצה להחליף את "קפטן מארוול" ב"שהאזאם" ככותרת לסדרת חוברות הקומיקס. רק ב-2012, גיבור-העל סוף-סוף קיבל באופן רשמי את השם "שהאזאם".
עוד ביקורות סרטים:
בדומה ל"אקוומן", גם ב"שהאזאם!" יש הדהוד להיסטוריה הארוכה של הדמות, אבל הוא נסמך בעיקרו על הגרסה המופיעה בקומיקס בעשור האחרון. הצלחת הסרט טמונה ביכולת לקחת את מה שיכול היה להיות הקושי העיקרי – הפנטזיה הילדותית של הפיכה לגיבור-על – לנקודת החוזק הקומית והרגשית שלו.
גיבור-על שמתנהג כמו נער שעושה שטויות הוא בה בעת "סיפור מקור" של גיבור-על וסוג של פארודיה על כך. הפיצוח, כפי שניתן להבין כבר מהטריילר, מתבצע באמצעות המודל של הקומדיה הקלאסית "ביג" (1988) בכיכובו של טום הנקס. פנטזיה קומית מרגשת שעסקה בחוויה המורכבת של טרנספורמציה פתאומית שבה נער צעיר מוצא עצמו בגוף של גבר. סיטואציה מבלבלת שנמצאת גם במוקד עלילת "שהאזאם!", רק שכאן הגוף הבוגר גם מחונן בכוחות על. מקור השראה זה אינו מוסתר ואף זוכה לסוג של הומאז' לסצנה הזכורה ביותר שהייתה בו (עם הפסנתר כמובן).
הסרט נפתח ב-1974, בילד שמקבל הזדמנות לקבל את כוחות העל מהקוסם שהאזאם, אבל לא עומד במבחן הפיתוי של שבעת החטאים. במעבר להווה, הילד גדל והפך לד"ר תדאוס סיוואנה (מרק סטרונג), שחומד ואף משיג כוחות-על מכל הסיבות הלא נכונות, ובראשן רצון לנקום באביו ואחיו שמעולם לא העריכו אותו. זהו צד האזהרה במוסר ההשכל אודות חשיבותה של המשפחה.
בילי בטסון (אשר אנג'ל), הגיבור הצעיר של הסרט, איבד את אמו בילדותו. היא לא נמצאה והוא עבר מבית אומנה אחד לאחר, כשהוא בורח מהם שוב ושוב בחיפושיו אחר האם. הוא מועבר למשפחת האומנה של הזוג הסימפטי ויקטור (קופר אנדרוז) ורוזה (מרתה מילנס) ואסקז. בכך הוא מצטרף למשפחה הכוללת גם את פרדי (ג'ק דילן גרייזר), נער חד לשון עם נכות קלה, מומחה לגיבורי-על שיהפוך לחברו הטוב של בילי ולמי שמלווה אותו בתהליך גילוי הכוחות. ישנם גם מרי (גרייס פולטון) שעומדת לעזוב לקולג', יוג'ין (איאן צ'ן) הילד האסייתי חובב משחקי המחשב, פדרו (ג'ובן ארמנד) נער היספני כבד משקל ושתקן, ו-דרלה (פיית' הרמן) ילדה אפרו-אמריקנית חמודה וידידותית במיוחד. בעלילותיו העכשוויות של שאזאם, הן בקומיקס והן בקולנוע, הרב-תרבותיות אינה רק רקע צבעוני לעולמו של הגיבור הלבן. לדמויות אלו יש תפקיד מהותי בהצלחתו של הגיבור להכריע את אויביו. המסר הפרו-משפחתי של הסרט אינו מותנה במשפחה "ביולוגית" אלא בקיומה של המשפחה המאולתרת, הרב-גזעית, כלומר, מודל אוטופי לאמריקה העכשווית.
לאחר קבלת הכוחות מהקוסם שהאזאם (דג'ימון הונסו) בילי מקבל גוף של גיבור-על (זאקרי לוי), אך צריך להתחיל ללמוד מה מסוגל לעשות גוף זה. לוי חביב גם אם לפעמים מגזים בהחצנת הילדותיות של הדמות, בהשוואה לדמות הבוגרת יחסית של בילי. הצבעים החזקים של החליפה האדומה והצמודה עד להתפקע, הגלימה הלבנה, והברק הצהוב הגדול המאיר את החזה באור פלואורסנטי – אלו מרכיבים "מטופשים" בהשוואה לעיצוב המתון יותר של בגדי גיבורי-על בקולנוע. הסרט משתמש בהם, כמו בשאר היכולות של הדמות, כחומר גלם לסיטואציות קומיות. עד העימות הגדול והבלתי נמנע בחלקו האחרון של הסרט, זה עובד כווריאציה מרעננת לסיפור מקור.
"שהאזאם!" מוצלח יותר מכפי שניתן היה לצפות לאור הקרדיטים הקודמים, המועטים והלא מזהירים, של יוצריו. הבימאי דיוויד פ. סנדברג ("אנאבל 2") הוא גיוס נוסף מבית היוצר של הבימאי/מפיק ג'יימס וואן (שביים את "אקוומן"). זהו סרטו השלישי כששני הקודמים, שניהם סרטי אימה, זכו לביקורות בינוניות. לתסריטאי הנרי גיידן יש קרדיט קודם בודד לפיצ'ר – סרט מד"ב בינוני על הרפתקת ילדים בהשראת "אי.טי" ו"תגליות בחלל". עכשיו, כאמור, הוא עבר לסרט אייטיז אחר – "ביג", אבל הפעם התוצאה מבדרת יותר מכל סרט של DC בשנים האחרונות.
