סיפור אהבה פשוט

בשמונה שנותיי כרווקה מחודשת פגשתי את כל סוגי הגברים שנמצאים שם בחוץ: הרווק שרוצה גרושה עם ילדים ואז מבין שהוא רוצה רווקה ללא, הנשוי שבורח לריגושים ובורח מגירושים, הפרוד (שהוא לגמרי נשוי, אל תתבלבלי), הידיד שרק רוצה בטובתך (עד שיש לך מישהו), המתאהב הסדרתי, הכובש שמסמן וי ויוצא לצוד את הגולגולת הבאה בתור, זה שיודע לנשק, זה שיודע לדבר, זה שיודע גם לנשק וגם לדבר, החנון המפתיע, ההוא שלא מפסיק להשמיץ את גרושתו, וההוא שתמיד שוכח את הארנק. בפרק "הגבר הנורמלי" השארתי דף ריק וכתבתי שאני עדיין אופטימית.

הגבר הנכון יגיע. כשתהיי מוכנה לזה(צילום: Shutterstock)

לעוד טורים של גאיה

כשהאגו מנהל לך את החיים

כשהספר הודפס, הייתי בזוגיות, ו"הנורמלי" קיבל את העותק הראשון, דפדף קצת ופתח בדיוק בדף נטול המילים. גם הוא נשאר ללא מילים. אם הוא נורמלי אני לא יודעת, כי בעיניי אני נורמלית לגמרי ובעיני אחרים קצת פחות. זה הנורמלי שלי, השריטות שלנו נראות טוב ביחד.

אלא מה, ככל שהקשר בינינו התקדם, השריטה שלי התחילה לגרד. ככל שהזוגיות העמיקה ככה העמיקו החששות שלי. פחדתי שההיסטוריה תחזור על עצמה והזוגיות תכבה אותי, תגרום לי להידחק לשוליים, חששתי שאוותר על מפגשים עם חברות כדי שזה לא יבוא על חשבון המפגשים עם בן הזוג, פחדתי שהקריירה שלי תדעך כי אסרב להצעות עבודה בשעה שאנחנו "אמורים" להיות ביחד, פחדתי שכל הידידים שלי ייעלמו בגללו, ופחדתי שלא אהיה רלוונטית כי איך אני יכולה לדבר על גירושים עכשיו כשאני בזוגיות, ועוד כזאת שלא רבים בה, חמסה טפו.

בכל פעם שלקחתי ספייס הוא נצמד, לא נתן לי ללכת רחוק מדי. זה עוד יותר הבהיל אותי, חנק, הרגשתי שאני חייבת חופש. זה היה ריקוד טנגו ואני בקושי יודעת צעד תימני. התחלתי למצוא מה לא בסדר בקשר, בו, בי, ואני ממש טובה בזה, הייתי תלמידה מצטיינת!

פתאום ראיתי שהוא פותר בעיות עוד לפני שהן הפכו לכאלה: במקום להתמרמר שהוא לבד בערב, הוא מתלווה להרצאות שלי. במקום להגיד לי שאני עובדת על חשבון הזמן שלנו הוא אומר שהוא שמח לראות אותי מתפתחת. הזוגיות לא הפכה אותי לבלתי רלוונטית, אלא להיפך, התחלתי לתת תקווה שדברים טובים קורים בסופו של יום.

תפתחי את הלב והעיניים

שמתי לב שאני עושה מה שתמיד עשיתי, ואני יודעת בדיוק איך זה תמיד נגמר. הבנתי כמה סיפורים סיפרתי לעצמי על זוגיות, ורובם היו מסולפים. התחלתי לכתוב מחדש את הסיפור שלי: יש בו אשה, יש בו גבר, ויש בו אהבה. אנחנו לא מתפשרים על כלום, אבל אנחנו מתגמשים המון. הוא רוצה לעשות לי הכי טוב בעולם ואני רוצה שהוא יעשה לי הכי טוב בעולם... הרצון הוא הדדי... אנחנו מפרגנים, מרימים, מעודדים ברגעי משבר, ולרגע לא שוכחים להלל ולשבח גם ברגעים טובים או טריוויאלים.

הוא לא מפחד שאני אתפוס תחת מרוב מחמאות כמו הרבה גברים שחשבו ככה לפניו (אני תופסת תחת רק בסקווטים). אני לא מפחדת כשמתחילות איתו נשים, כי אני יודעת שמה ששלי הוא שלי, רק אם הוא צריך להיות שלי.

הרומן הזה יותר טוב מסיפורים קצרים שכתבתי לעצמי בעבר, וכללו מתח והרפתקאות ולא מעט דרמה. הפעם לקחתי את כל טעויות העבר וסחטתי אותן עד שהשאירו טיפות מזוקקות של הבנה.

אז מה הבנתי? שיש גברים נורמליים ויש נשים נורמליות (הכל יחסי בחיים), יש אהבה אמיתית, יש פרק ב' מוצלח, והכל יכול לקרות כשאת מבינה ממה את בעצם מפחדת: שזה ייגמר ושוב תהיי לבד, שתיפלי, שלא תהיי מי שאת באמת, שיבגדו בך ושוב תישברי.

אולי זה מה שיקרה, אבל אולי לא? אולי תפתחי את הלב והעיניים ותגלי שהכל אפשרי? אולי הגיע הזמן לנצח את הפחד? אולי כבר עכשיו את מתחילה לעשות את הבחירות שנכונות לך?

שלך,

גאיה קורן

מייסדת שיטת אני מלכה להערכה עצמית, מנחת סדנאות נשים , סופרת "אני מלכה גרושה באושר " ועיתונאית בידיעות אחרונות .