אני בישראל מדבר עם נדב בטלפון. כאן היום שטוף שמש ומזג אויר נעים וחמים. המרחק הגיאוגרפי בינינו גדול. הוא מספר לי שהוא בכניסה לבריאנט פארק. מי שמכיר את המקום יודע שזה לא עוד פארק רגיל שנמצא בטבורה של עיר, אלא מרכז קהילתי שוקק פעילות המחליף צורות וצבעים ולא רק באמצעות העצים שעוטפים אותו. בחורף כל רחבת הדשא המרכזית הופכת למשטח החלקה אחד גדול ומסביב צצות להן החנויות שמוכרות את המתנות לחגים. בפינות השונות ישנם בתי קפה שנבנים במיוחד לתקופה הזאת. עכשיו, קצת לפני שהאביב עומד להופיע, הכל משתנה. הדשא חוזר למקומו הרגיל, המזרקה היפה שנמצאת בכניסה לפארק תמיד נטועה במקומה, נעים לראות ולשמוע את זרימת המים יש בזה משהו מרגיע לנוכח ההמולה של העיר.

מה קורה בפארק עכשיו? שאלתי,

"עובדים כאן, מסדרים ללא הפסקה, למה אתה שואל? על מה אתה חושב?", שואל נדב.

אני חושב על זה שהכול כאן לובש ופושט צורה בקצב מהיר כל כך שזה פשוט מדהים, אתה לא חושב ככה?

"מסכים! אני חושב שזה משהו שמאפיין הרבה מקומות נוספים בעיר, כל הזמן יש כאן תנועה וסוג של התחדשות שממנה נובעת האנרגיה המיוחדת של המקום הזה".

אני מניח שנוכל לדבר על העיר הזאת עוד הרבה זמן, ובכל זאת, ביקשת לדבר, בוא נבדוק במה מדובר איפה אני יכול לסייע לך?

"אני לא יודע איך להתחיל, זה קשור לזה שבחרתי לעבור לניו יורק, הגעתי לכאן בהתלהבות שהנה אני הולך לכבוש את העולם, פעלתי ללא הפסקה על מנת לקדם את העסק שפתחתי. אני זוכר שבתחילת הדרך מצאתי את עצמי בכל מיני מקומות נידחים ופגשתי אנשים מוזרים. הייתה מטרה ברורה לקדם ולפתח את העסק, רצתי ללא הפסקה בקצב המהיר של העיר, והצלחתי לייצור הצלחה ולעשות הרבה מאוד כסף, חשבתי שאני מגשים את החלום וזה קורה. אחרי שנתיים של טירוף, התחלתי לראות שאין לי כבר חשק לעשות כל מיני דברים. התחלתי להתייחס לעובדים שלי בצורה מזלזלת, אני מאחר לפגישות, מאבד לקוחות, מנהל מתוך הישרדות והעסק ניזוק. כל חודש זה מאבק וסימן שאלה אם יהיה לי את הכסף לשלם את כל החשבונות. עכשיו אני לא שונה מהרבה אנשים שבוחרים לגור בעיר הזאת, מצד אחד זה מרגיש לי מאוד לא נכון, ומאידך נוח לי עם המצב ואני לא פועל באופן בלתי רגיל על מנת לתקן, אני מרגיש תקוע, אתה מבין למה אני מתכוון?."

אני מנסה להבין את מה שאתה אומר, בוא נבדוק יחד עניין שאולי אתה לא מודע אליו, מה היה המצב החברתי שלך כשהצלחת במסגרת העסק?

"למה אתה מתכוון מצב חברתי?"

מבחינת חברים בילויים וכו'.

"הבנתי .. אז כשהגעתי הצלחתי לייצור כמעט מייד מעגל רחב של אנשים מסביבי והיו לי המון חברים ומכרים. חלקם ישראלים וגם כמה מקומיים, היה כיף לבלות איתם בסופי שבוע, היינו עושים דברים פשוטים, כמו ללכת לבר לשתות או ללכת לחוף הים בברוקלין, שום דבר מיוחד או יקר מאוד, שהתחלתי להרוויח כסף רציתי לעשות דברים הרבה יותר מגניבים כמו ללכת לשחק גולף או לשכור יאכטה לשייט מסביב לאי, או כל מיני דברים מהסוג הזה, רק מה, פתאום אני מגלה שאני לבד בעניין הזה, לחברים הקרובים שלי לא היה להם מספיק כסף לשלם שכר דירה ואני בא אליהם עם ההצעות האלו. הם חשבו שאני סנוב ומתנשא בגלל שיש לי כסף ובחרו להתרחק, מהר מאוד מצאתי את עצמי עם הרבה כסף אומנם, אבל די לבד, וכל המחשבה שהנה הכסף יסדר אותי רק הרסה לי את מערכות היחסים, אני פוחד לצאת עם נשים וחושש שהן מתעניינות בכסף שלי יותר מאשר בי, אני חושב שכסף הורס הכל".

אני חושב שמה שקורה כאן קשור לדרך שבה אתה בוחר להתייחס לכסף. יש לא מעט אנשים שמחזיקים באמונה שכסף הוא גורם הרסני ומייחסים לו משמעות של כגורם לכאב. העניין הוא שכל עוד תחזיק באמונה הזאת, לעולם לא תצליח לפרוץ את המעגל שאליו נכנסת. מה שלדעתי קורה כאן הוא שאתה מייחס לעובדה שיש לך הרבה כסף את הגורם המרכזי שלך לכאב עמוק שקשור בקשר שלך לחברים או לבנות זוג. מבחינתך, באופן מודע או בלתי מודע, כל עוד יש לך הרבה כסף, לא תוכל לבלות עם החברים שאתה אוהב או למצוא את בת הזוג המתאימה. המוח שלנו הוא מכונה משוכללת שתעשה כל מה שצריך על מנת למנוע מאיתנו כאב. כל עוד אתה תאמין שכסף הוא גורם שמייצר עבורך כאב, המוח ימצא דרך להרחיק אותך מהכאב הזה וימנע ממך להשיג אותו.

"אז מה הפתרון?"

הפתרון יושב על זה שצריכים לבחור, אם נחשוב על זה אחרת, נוכל לשנות את הקערה על פיה, כלומר תחשוב על הערכים שהכסף יכול לייצר עבורך כמו תרומה חברות, כשתאמין בזה תוכל לייצר את המוטיבציה הפנימית ודרכים יצירתיות על מנת לייצר אותו.

תנסה מקסימום זה יצליח.

שלמות זה מבחירה