בטקס גלובוס הזהב, שנערך בלוס אנג'לס בינואר האחרון, עמדה לי ברודה, שחקנית ומפיקה מן המצליחות בתחומה, על השטיח האדום. הסרט, אותו הפיקה בפועל, "מלחמה פרטית" רווי הכוכבים : רוזמונד פייק ("הנעלמת", "נערת ג'יימס בונד"), ג'יימי דורנן ("50 גוונים של אפור"), סטנלי טוצ'י (זוכה שני פרסי גלובוס הזהב ופרסי אמי) ועוד, זכה להיות מועמד במספר קטגוריות (הפסקול הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה). בשמלה כסופה מלאת גלאמור ומחשוף עמוק, ברודה בת ה32, למודת אור זרקורים ומדגמנת במקצועיות פאסון הוליוודי בליווי הארנק והתכשיטים התואמים את המעמד. הלוק תמיד באחריות של תוצרת ישראלית. "אני תמיד תומכת בישראלים. שלומי הילל הוא איש השיער ומייקאפ שלי לכל ארועי הרד קרפט".

"עברתי ליד עיתונאי ישראלי שבא לסקר את האירוע ומלבד "שלום" לא היה בינינו שיח. לא הצלחתי להבין למה זה לא מעניין. אני הרי נציגות ישראלית. אבל לא התעקשתי והמשכתי הלאה. קיבלתי יותר תשומת לב וסיקור מהעיתונות המקומית והיהודית." מספרת לי ברודה. האכזבה בקול שלה, הסגירה את העובדה שאכפת לה מעבר להצלחה אישית, גם מגאווה וייצוג ישראלי בתעשייה.

12 שנה שברודה כבר נמצאת באל איי, בירת הכוכבים והיא כבר כמה שנים טובות אחרי טבילות אש ראשונות, הולכת ומשתרשת עמוק בתעשייה, בתחומי ההפקה בעיקר, מוצאת את עצמה עובדת לצד שמות כוכבים מהשורה הראשונה אל פצ'ינו, אית'ן הוק וקייטי הולמס.

"בארוע גלובוס הזהב האחרון, נכנסתי לשירותים לסדר את האיפור. במראה אני פתאום רואה מצד ימין את פנלופה קרוז מהדקת את השפתון ומשמאל את שרליז ת'רון מתקנת את האייליינר ואמרתי לעצמי, בוא'נה! יו מייד איט". אחר כך גם גלן קלוז קפאה מקור לא רחוק ממני על השטיח האדום והרגשתי שאני משחקת במגרש של הגדולים, וזה ממש לא מובן מאליו."

ברודה על השטיח האדום.

הרבה מסיפורי ההצלחות הישראליות, בעיקר על רקע הוליוודי, הן מעולם המושגים של הביג דרימרז והקלישאות של האנשים שקפצו מהביצה הישראלית לכבוש את העולם הגדול. בעולם שעדיין מתיימר להיות פחות פטריאכלי, אך עדיין לא הגיע לשם, הגרסה הנשית להצלחה אולי קצת פחות קלישאתית.

ברודה, בדומה לחולמים רבים, חלמה ללמוד משחק מגיל קטן. היא נולדה בנס ציונה, לבית נורמטיבי שהרים גבה לאור חלומותיה הגדולים. "אמא שלי בכלל לא מבינה לפעמים איך אני הבת שלה. היא לא מבינה למה אני צריכה את הקשיים האלו ולא פעם הייתה אומרת לי לחפש תחום אחר ופשוט לחזור לארץ. היא דואגת כמו שאמא דואגת כמובן."

הדמויות הנשיות בחייה- אמה וסבתה תמיד היו דומננטיות ומקור השראה לכח נשי. אבל מה שמניע אותן שונה. ברודה תמיד לקחה סיכונים וחלמה לכבוש את העולם עוד כילדה. על החלומות שלה קיבלה לא מעט ביקורת, שמטרתה להפחית ציפיות ולגונן, אבל את ברודה זה רק דירבן לצאת ולנסות אף יותר. כל תחושת זלזול ידעה לתעל לכיוון חיובי של עשייה.

ברודה תמיד הייתה דומיננטית ובלטה על פני אחרים. כנערה נבחרה למועצת התלמידים ויחד עם קומץ תלמידים נוספים נבחרה לחוקק חוקים בפרוייקט "מחוקקים צעירים" בכנסת. את חלומותיה לכבוש את עולם המשחק הרגישה סוף סוף נוח לחלוק, כשלמדה משחק בניסן נתיב בגיל 15. אחרי הצבא, בגיל 19 התנדבה ברודה לפרוייקט שליחות מטעם הסוכנות היהודית. כשהיא שובצה כשליחה יחידה למחנה קיץ בלוס אנג'לס, הרגישה שזה סימן להמשך דרכה. משם ידעה ברודה שהיא רוצה להמשיך הלאה. באל איי, התקבלה הישר אל חיק משפחה יהודית חמה שאימצה אותה בשנתיים הראשונות. פתחון הלב שלהם, סייע לה להתחיל להתמקם בעיר הגדולה. אמנם לא הכל הלך חלק ובין סימנים מלמעלה להם ברודה נתנה אפשרות לסמן את דרכה, היו גם מהמורות, שגם הן חלק מעצב מהדרך, היא מאשרת. כשניסתה להתקבל לג'וליארד בניו יורק, התקבלה דווקא לבית ספר קטן למשחק באל איי, ששב וקרא לה. היא הקשיבה לסימנים ושם למדה משחק. " זה הזכיר לי את ניסן נתיב. זה הרגיש כמו בית".

ברודה בהקראה מספרה 'לחישות מהירח'.

אחרי שהשלימה לימודי משחק בלוס אנג'לס, קיבלה ברודה , אז בת 25, מספר תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה וסרטים. חלקם עימתו אותה עם הזהות הישראלית שלה. על סט הסרט “Refuge”, שם גילמה אישה עיראקית הנופלת קורבן לחטיפה ורצח, על סט עם שחקנים מרקע פלסטיני, לבנוני ועיראקי – שקלה יותר מפעם אם לחשוף את זהותה כישראלית. "בסופו של דבר הרבה יותר התחברתי אליהם מאשר אל שאר הקאסט האמריקאי, יש הרבה יותר קווי דמיון וזה גרם לי להבין כמה האג'נדה הזו חשובה לי. יחסי ישראלים-ערבים ובכלל ייצוג ושיח הולם על ישראל בפני העולם."

אל תחום ההפקות הגיעה אל צד התפקידים הקטנים במשחק. "קיבלתי הזדמנות לעבוד עם מישהו מהתחום וחינם במשך שנה התמחתי אצלו. עבדתי קשה. 5 ימים בשבוע, לפעמים 7 ימים. זה תחום מאוד גברי ומדובר בגברים עם הרבה אגו. תמיד חיפשתי נשים, חשבתי שיהיה יותר נוח לעבוד מולן ושאני לא אצטרך לעמוד על המשמר על הזמן. זה תחום שכאישה צעירה, שגם נראית בצורה מסויימת, לא לקחו אותי ברצינות והייתי חייבת להיות קשוחה ולפתח מונטין, להפגין מספיק ביטחון .כשהתחלתי להצליח, היו גברים שזה לא בא להם טוב כשמולם אישה צעירה עם כוח. קיבלתי בזמנו הודעה פוגענית ממפיק ידוע בתעשייה שממש נכנס בי ולא הסכמתי לזה. הבהרתי לו עם כל הכבוד, שאליי הוא לא ידבר ככה. היום אנחנו חברים טובים. הוא אפילו התנצל".

ברגע שהתבססה ועמדה על רגליה, פתחה לי ברודה לפני 4 שנים, חברת הפקות משלה “LB Productions”. "הרגשתי שאני כבר לא צריכה גב והייתי אמיצה ללכת על זה. אין הרבה נשים בתחום הזה שלי של גיוס כספים ומשקיעים. עד כה הפקתי מעל 30 סרטים. אני נהנית להיות חלק מסרטים שמרגשים אותי. היום אני מבינה כמה לא הייתי ריאליסטית לגבי כמה זמן שלוקח לדברים לקרות. היו רגעים שהייתי אכולת סרטים ופחדים מההימורים שאני לוקחת, אבל היום, אני מביטה לאחור ורואה כמה זה היה שווה את זה וכמה חלק מהחלומות שלי לא הסתדרו בצורה שחלמת,י אבל עדיין קרו דברים מדהימים ולפעמים טובים יותר ממה שחלמתי. אני חושבת שגם אמא שלי יותר הבינה את המקום שלי אחרי שהבאתי אותה לפרימיירות בפסטיבל סאנדנס וקאן.ראיתי שהיא גאה".

היא מתחילה לפרוש בפניי מניפה של פרוייקטים עם ניים דרופינג מרשים. "סיימנו סרט עכשיו עם אל פצ'ינו Äxis Sally”, ובמאי אנחנו מתחילים לצלם סרט בקנדה עם אוסקר אייזיק, אנדי גרסייה וקייטי הולמס, ושני סרטים שאני גאה כמפיקה בפועל שלהם שהם ממש בימים אלו מוצגים בקולנוע :”the informer” ו"מלחמה פרטית"(שמוצג בימים אלו גם בארץ), שניהם עם השחקנית רוזמונד פייק. אלו היו סרטים שממש נאבקתי להשיג וכשההזדמנות הגיעה, לא משנה מה, לא וויתרתי ולא קיבלתי "לא" כתשובה. לעשות עסקים עם אמריקאים זה מאוד מאוד שונה מעסקים בישראל ולמרות שהדיל על הסרט “מלחמה פרטית” נפל 5 פעמים, עם האמביצוזיות שלי והחשיבה מחוץ לקופסא, עשיתי הכל בכדי שזה יצליח. שזה יהיה שלי, אפילו כשהאנשים סביבי- מפיקים אחרים ומשקיעים ויתרו כבר."

העשייה של לי ברודה מאוד מורגשת. מלבד ההפקות וכתיבת תוכנית טלוויזיה ותפקיד בסרט שמצטלם בניו יורק ביוני , לאחרונה הרשתה לעצמה קצת להחשף ולתת הצצה אל מעבר לפאסון הקשוח של עולם ההפקות. ספר שירה שכתבה לאחרונה ("לחישות מהירח"), בו היא כותבת באנגלית על מערכות יחסים, פרידה, אהבה ולמידה עצמית, יצא לאור. ברודה, שחששה שהספר יפגע בתדמיתה לקחה את הסיכון כי רצתה לתת מעוף לחלק הקריאטיבי שבה, החלק שמספר סיפור וככה מגיע אל אנשים אחרים.

לצד כל העולם הזה, התבשלה בברודה לא מעט זמן המחשבה על הקמת ארגון שיסייע לייצר שינוי אצל אחרים. "פוקוס עצמי משאיר את העולם הפנימי שלך קטן. הייתי צמאה להביא ערך, להוביל שינוי ולהשפיע. ליצור שיתופי פעולה והזדמנויות לנשים אחרות". וככה לפני שנתיים הקימה ארגון שנקרא “women creating change”

מטרת הארגון לקשר בין נשים ישראליות לערביות שעובדות בתעשייה, ליצור הזדמנויות ולהעצים נשים. ברודה מאמינה שדרך אומנות וקול נשי יהיה אפשר לייצר השפעה בתעשייה שתסלול מקום לשינוי. כיום צוות הארגון מונה 12 נשים מפיקות, שחקניות, כותבות ובימאיות מכל העולם, יחד הן עומלות לייצר שיתופי פעולה שמייצרים שיח קריאטיבי שנוגע בבעיות גלובליות, מביניהן אי שוויון על בסיס מגדרי.

אגב עשייה נשית, את ריס ווית'רספון היא מעריצה על העשייה בזירת העצמת הנשים, על הובלת קולות השינוי ואת מריל סטריפ, שפגשה פעם אחת, היא חולמת לפגוש יום אחד על סט צילומים בסרט משותף.

אז מלבד ידיעות עסיסיות שמושכות את העין כמו העובדה שנקראה לעזור לכוכב הסדרה המצליחה "מד מן", לחדד את העברית שלו, אני חוזה גדולות למי שבאג'נדה שלה מלבד הצלחה עצמית והגשמת חלומות פרטיים, קיימים חזונות של קידום שיח ישראלי גלובלי ,העצמת נשים בתעשייה וגישור בין ישראלים לערבים, הרבה הצלחה. זו גאווה ישראלית בעיניי וגאווה שיש לתת לה מקום וזרקורים גם ירושלמיים לא רק הוליוודיים.

בפעם הבאה שלי ברודה תהיה על השטיח האדום עם הישג נוסף, אני בטוחה שהיא תתגאה. אבל גם אנחנו. כי הכי כיף זה לומר: "זאתי. היא משלנו".