הרופא שלימד אותנו לנתח נכון
192 שנה להולדתו של ג'וזף ליסטר, אבי הכירורגיה המודרנית, שהכניס אמצעי חיטוי לחדרי הניתוח והציל בכך את חייהם של מיליוני חולים
ניתוחים והליכים פולשניים אחרים נחשבים מסוכנים גם כיום, אבל במאה ה-19 כניסה לניתוח הייתה שקולה כמעט לגזר דין מוות. גם אם ההליך הרפואי עצמו הצליח, חלק ניכר מהחולים לקו בעקבותיו בזיהומים מסכני חיים. כך היה עד שרופא אנגלי אחד, ג'וזף ליסטר (Lister), הבין שאת הזיהומים החיידקים הללו אפשר למנוע באמצעות חיטוי של הפצע, של כלי הניתוח ושל סביבת העבודה של המנתחים. ההליכים שפיתח, שבזכותם הוא נחשב לאבי הכירורגיה המודרנית, הורידו בשיעור ניכר את שיעורי התמותה מניתוחים ואפשרו את התפתחות הניתוחים המודרניים הבטוחים יחסית, כגון איחוי ברך מרוסקת או ניתוח לב פתוח.
עוד כתבות מאתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
האם עבודה במשמרות מזיקה לבריאות?
מי שישן בשבת, קם רענן? איך עובדים עלינו? צדק רחוק, צדק קרוב
ליסטר התעניין במדע כבר מגיל צעיר. אביו עסק ביצור יין, וכתחביב פיתח מיקרוסקופים ואף זכה על כך בפרס של החברה המלכותית. האב חשף את בנו למדעי הטבע, וכבר בגיל 16 ידע ליסטר הנער שהוא יהיה מנתח כשיגדל. הוא למד רפואה בלונדון, עבר לאדינבורו כדי לעבוד בהדרכת המנתח המפורסם ג'יימס סיים (Syme), ואף נשא לאישה את בתו. כעבור כמה שנים הוא נבחר מבין שבעה מועמדים למשרת פרופסור לכירורגיה בגלזגו שבסקוטלנד.
50 אחוזי תמותה
בתקופה ההיא התמודדו כירורגים עם שיעורי תמותה של כ-50 אחוז, בעיקר עקב זיהומים שאחרי הניתוח. פרקטיקת הניתוחים הייתה אז שונה מאוד מהמקובל כיום, והמנתחים נהגו להשתמש באותה סכין ניתוח אחרי ניתוח, לפעמים אפילו בלי לשטוף אותה.
הבעיה הגדולה הייתה שבימים ההם הרופאים לא ידעו על הקשר בין חיידקים למחלות וחשבו שהם חלקיקים דמויי אבק שמשתחררים מהגוף הפצוע, ולא יצורים חיים. המצב הזה השתנה כשלואי פסטר גילה כי חיידקים מובילים למחלות וגורמים ליין ולחלב להתקלקל. ליסטר נחשף לעבודתו של פסטר בעקבות שיחה עם עמיתו הכימאי הסקוטי תומס אנדרסון, שחשב בצדק כי מאמריו של פסטר עשויים לעניין אותו.
ליסטר התרשם מהגילוי והבין שאם אפשר להרוג את המיקרואורגניזמים הגורמים לתהליך התסיסה על ידי הרתחה, כפי שהציע פסטר, אפשר בוודאי לעשות את זה גם באמצעים כימיים. בדיון עם אנדרסון, שמחקריו עסקו בטיהור מי ביוב באמצעות כימיקלים, הגיעו השניים למסקנה שאפשר להשתמש בכימיקלים לחיטוי במהלך ניתוח.
עוד לפניהם כבר נעשה שימוש בחומרי חיטוי לטיפול בפצעים. באותה תקופה גם השתמשו בחומצה קרבולית (פנול) לשימור גופות, ובפריז אף פורסמו מאמרים שהציגו שימוש בה לטיפול בפצעים, אך הם נתקלו בהתעלמות. לאור נסיונו המוצלח של אנדרסון בטיהור מי ביוב באמצעות חומצה קרבולית, בחר גם ליסטר להשתמש בה בניתוחים.
הניסיונות הראשונים דרשו זמן. בשנים 1867-1865 השתמש ליסטר בחומצה קרבולית במהלך הטיפול ב-11 מקרים של שברים מורכבים. תשעה מהם החלימו ללא זיהום. הוא בחר דווקא בשברים מורכבים לניסוייו הראשונים, שכן הטיפול המקובל בהם באותה תקופה היה כריתה מלאה של האיבר. ליסטר קיווה לחסוך כך ממטופליו את הגורל הזה, בידיעה שאם הטיפול ייכשל אופציית הכריתה עדיין אפשרית.
בהמשך הוא השתמש בשיטת החיטוי בניתוח להסרת גידול מזרועו של אדם, ובניתוחים נוספים. הוא נוכח בהדרגה כי הצורך בחיטוי חיוני לא רק בטיפול בפצעים וחתכים, אלא נחוץ אף למניעת זיהומים במהלך הניתוח על ידי חיטוי כלי הניתוח וידיהם של אנשי הצוות הרפואי. בכך הוא היה הראשון שהשתמש ברפואה מונעת.
הצלחה וביקורת
עד מהרה התברר שהשיטה החדשה מניבה תוצאות מצוינות, וליסטר החליט להפיץ אותה. עבודתו התפרסמה לראשונה בשנת 1867 בשני מאמרים שהופיעו בכתב העת The Lancet. בכינוס של האגודה הרפואית הבריטית טען ליסטר כי עד לתחילת השימוש בשיטת החיטוי, המחלקות שטיפלו בנפגעי תאונות ובחולים הזקוקים לניתוח היו המסוכנות ביותר. לאחר הכנסת תהליך חיטוי הפצעים והשימוש בחומרי חיטוי במהלך ניתוחים, התמונה השתנתה בצורה דרמטית.
בהדרגה ליסטר שכלל את שיטתו, ואף פיתח טכניקה לריסוס חומצה קרבולית לטיהור האוויר בחדר הניתוח. מנתחים רבים החלו לאמץ את השיטה, שכונתה כעת ליסטריזם. אולם היו לו גם מבקרים לא מעטים, שהביעו ספקות בנוגע ליעילות השיטה. נמצא למשל שהחומצה הקרבולית הותירה כוויות גם באזורים בריאים סביב הפצע, וגירתה את העיניים, האף והידיים של מי שנחשפו אליה. היו מנתחים שטענו שהשימוש בה אמנם מחסל את החיידקים, אך הורג גם את החולה.
אולם הראיות החיוביות הוסיפו להצטבר ורופאים מנתחים בכל רחבי העולם למדו להכיר בתרומה של החיטוי לבטיחות הניתוח. ליסטר ראה את השיטה שלו הופכת לפרקטיקה שאי אפשר בלעדיה וזוכה להכרה. בשנת 1894, לאחר מות אשתו, הוא פרש מעבודתו כמנתח. בערוב ימיו הוא זכה לכיבודים רבים, בהם תואר אצולה ומדליית קופלי. גם חיידקי הליסטריה נקראו על שמו, וכך גם מותג מי הפה קוטלי החיידקים ליסטרין. הוא הלך לעולמו ב-10 בפברואר 1912, בגיל 84.
במשך השנים שיטות החיטוי והעיקור השתכללו, וטכניקות חדשות החליפו את החומצה הקרבולית. ליסטר נותר הראשון שיישם באופן מעשי את תובנותיו של פסטר בנוגע לחיידקים, ובכך הניח את היסודות לניתוחים המודרניים. הוא הוכיח את הצורך החיוני במניעת זיהומים בפצעים וחתכים ומעניק השראה למנתחים עד היום.
ד"ר דנה יופה, פוסט דוקטורנטית במכון ויצמן וכותבת באתר מכון דוידסון
לפנייה לכתב/ת 
