25 שנה לרצח העם: הניצולים והרוצחים גרים יחד
במשך 100 ימים ב-1994 טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו 800 אלף איש. כדי לרפא את המדינה מפצעיה הוקמו 6 "כפרי פיוס", שבהם שוכנו הרוצחים שביקשו סליחה – לצד קרובי הנרצחים. המבקרים טוענים שזה פיוס כפוי, אבל לורנסיה מחבקת את השוחט של בעלה ומסבירה: "אני לא יכולה לכעוס לנצח"
לפני 25 שנה, טסיאן נקונדייה רצח את שכנו במצ'טה. הגבר בן ה-43 המשתייך לבני ההוטו וכמה גברים נוספים מהכפר שבו הוא מתגורר ברואנדה רצחו וביתרו לחתיכות את האיש, בן טוטסי. זה היה רק רצח מזוויע אחד במהלך 100 ימי רצח העם שבו, על פי ההערכות, נטבחו כ-800 אלף בני טוטסי ובני הוטו שניסו להגן עליהם.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
נקונדייה הורשע ברצח הזה ובפשעים נוספים, וריצה עונש מאסר של שמונה שנים. כיום הוא מתגורר ליד אלמנת הגבר שאותו רצח, ואיכשהו, הם חברים. הילדים והנכדים שלהם משחקים זה עם זה וחולקים ארוחות צהריים, והפרות שהם מגדלים רועות יחדיו באותו השדה.
"אני מודה לה מעומק ליבי", אומר נקונדייה, כיום בן 68, על האלמנה בת ה-58 לורנסיה מוקלמרה. "מאז שהתנצלתי בפניה אחרי שהשתחררתי מהכלא, התוודיתי על הפשעים שלי וביקשתי ממנה שתסלח לי – היא מקבלת אותי. היחסים כל כך טובים שאני אפילו משאיר את הנכדים שלי אצלה כשאני נוסע".
רבע מאה אחרי רצח העם שהתחולל ב-1994 ושבו הושמדו 75% מבני הטוטסי ברואנדה, במדינה יש שישה "כפרי פיוס" כמו הכפר הזה, מבּיוֹ, ובהם גרים זה לצד זה ניצולי הטבח ורוצחים מורשעים, אשר משתלבים מחדש בחברה על-ידי התנצלות פומבית על פשעיהם. הניצולים מצהירים שקיבלו את התנצלותם.
ששת הכפרים הם פרי מדיניותו של הנשיא פול קגאמה, שנועדה לעודד פיוס אתני בתוך המדינה, אבל מבקרי הנשיא טוענים כי מדובר בקהילות שאולצו לחיות כך, וכי הפיוס מלאכותי.
כ-3,000 ניצולים ורוצחים מורשעים מתגוררים כיום בכפרים שהוקמו על-ידי הארגון הנוצרי "אחוות הכלא ברואנדה" ושזכו למימון מהממשל האמריקני, מהאו"ם ומתורמים אחרים שביקשו לעזור למדינה להירפא מהפצעים העמוקים שהותיר רצח העם. תושבי הכפרים זוכים גם לסיוע בדיור ובמימון ההוצאות על חינוך.
המטוס של הנשיא הופל: "הלך עלינו"
רצח העם ברואנדה נמשך כ-100 ימים, מ-6 באפריל 1994 ועד אמצע יולי. העילה המיידית לתחילתו הייתה הפלת המטוס שבו טס בשמי הבירה קיגאלי נשיא רואנדה, ז'ובנל הביירימנה, שהשתייך לבני ההוטו. לא ברור מי היו האחראים להפלת המטוס, שבה נהרג הנשיא, אך האצבע המאשימה הופנתה כלפי בני הטוטסי, שהיו מיעוט אתני ברואנדה, מדינה בת 12 מיליון תושבים. ההאשמה הזו גררה גל של פעולות נקם.
ג'נט מוקבייאגג'ו זוכרת היטב את הדברים שאמר אביה לאחר שהמשפחה שמעה את החדשות על הפלת מטוסו של הנשיא. "הלך עלינו", הוא הודיע.
"זו הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי את אבי", מספרת מוקבייאגג'ו, כיום בת 42, לסוכנות הידיעות AP. "הוא נרצח יחד עם שאר המשפחה בימים שלאחר מכן". ממשפחה שבה היו שמונה ילדים, רק היא, אחותה ואחיה שרדו.
שידורי הסתה בכלי התקשורת הממשלתיים עודדו את מעשי הרצח. הם ציירו את בני הטוטסי כאנשים מסוכנים הנחושים לשלוט בבני ההוטו. במהלך רצח העם עודדה ההנהגה הפוליטית גם מעשי אונס, במטרה להרוס עוד יותר את הקבוצה האתנית הטוטסית. כיום חלקם של הטוטסי באוכלוסייה הוא 14% בלבד.
משפחתה של מוקבייאגג'ו התגוררה במוהנגה, כפר סמוך לבסיס צבאי הצמוד ללשכת הנשיא בבירה קיגאלי. "חיילי המשמר הנשיאותי יצאו מהבסיס ופשטו על הכפר", היא נזכרת. "הם האשימו את כל בני הטוטסי, בהם גם הילדים, באחריות למות הנשיא שלהם".
"לא היה אפילו טעם לנסות להסביר לחמושים שהילדים כלל לא שמעו על מות הנשיא", מספרת מוקבייאגג'ו, שהייתה אז נערה בת 17. "אבל כמו שאתם יודעים, במהלך רצח העם ההיגיון נעלם לחלוטין".
ניצולים ורוצחים בין שדות ירוקים
מוקבייאגג'ו הסוותה את עצמה, הצליחה להימלט ומצאה מחסה בכנסייה בכפר הסמוך קגבאיי, שסיפק הגנה לאלפי פליטים. "בני הטוטסי שעבדו בכנסייה עזרו לנו והביאו לנו אוכל, אבל תוך זמן קצר גם אותם רצחו חיילי המיליציות", היא מספרת.
במשך חודשיים הסתתרה בתוך הכנסייה ובסביבתה, עד שכוחות החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF), ארגון מורדים בהנהגת אותו קגאמה שלימים הפך לנשיא, סילקו את הקיצונים מקרב אנשי ההוטו ושמו קץ לרצח העם.
מוקבייאגג'ו מספרת שהיא שואלת את עצמה מדוע דווקא היא שרדה. "אני מאמינה שאלוהים ריחם עליי ובגלל זה נשארתי בחיים. החלטתי להשאיר את הכעס מאחור ולסלוח לכולם, כולל אלה שרצחו את משפחתי".
כיום גם היא מתגוררת בכפר מבּיוֹ, שבו 54 משפחות של ניצולים ורוצחים חיות זו לצד זו בין שדות ירוקים. העבר האפל של רואנדה עומד בניגוד לנוף ולקול צחוקם של הילדים – צאצאיהם של שני הצדדים – אשר משחקים ולומדים יחד.
"אנחנו אסירי תודה שתושבי רואנדה מאוחדים כיום", אומר פרדריק קזיגוומו, ששוחרר גם הוא מהכלא לאחר תשע שנות מאסר שריצה בגין פשעי מלחמה, בהם רצח משפחה שגרה בשכנות אליו. "לבקש סליחה ממשפחה שרצחת את בניה זה צעד שדורש אומץ, אבל אחרי שהפנית את הלב שלך לאלוהים זה אפשרי", הוא מסביר. כיום עומד קזיגוומו בראש הכפר.
מה שעשינו היה נורא
לא כל אזרחי רואנדה סבורים שתהליך הפיוס הפנימי הצליח. סאם נשימירימאנה, מומחה לרצח העם ובעצמו ניצול שלו, טוען כי הפיוס היה משמעותי יותר אילו הניצולים והרוצחים היו יוזמים אותו בעצמם – במקום שיקודם על-ידי המדינה וארגוני צדקה.
"הממשלה מודיעה לרוצחים שברגע שהם יתנצלו בפני הניצולים, הם ישוחררו מהכלא", מסביר נשימירימאנה ל-AP. "ברור שהם מתנצלים כדי להשתחרר. זו התנצלות מלאכותית. מנגד, רבים מהניצולים קיבלו את ההתנצלות משום שהם חיים בעוני והיו זקוקים לקורת גג ולמימון שכר הלימוד של ילדיהם".
הפיוס האתני נחשב לאחד העקרונות החשובים ביותר שמנחים את שלטונו של הנשיא קגאמה, המנהיג את המדינה בפועל מאז 1994 ומכהן כנשיא מאז שנת 2000. אזרחי רואנדה אינם נאלצים עוד לשאת תעודות המזהות אותם כבני טוטסי או הוטו, ההמנון הלאומי אינו מתייחס לסוגיה האתנית, והחוקה החדשה קובעת כי הטפה לשנאה על רקע אתני היא עבירה פלילית.
לזכות קגאמה זוקפים את הצלחתו לייצב את המדינה, להביא לה צמיחה כלכלית ולשפר את מערכות הבריאות והחינוך בה. הוא גם קידם שילוב של נשים בפוליטיקה, ו-64% מהמושבים בפרלמנט של רואנדה מאוישים כעת על-ידי נשים, השיעור הגבוה בעולם. בעזרת סיוע כספי שקיבל מהמערב הצליח קגאמה להביא את רואנדה למצב שבו כמעט אין בה שכונות שבהן שורר עוני מחפיר, והוא גם ביטל את עונש המוות.
עם זאת, מבקריו של קגאמה טוענים כי הוא אינו סובלני לביקורת וכי ממשלתו נוקטת צעדי דיכוי וכולאת ללא הצדקה מנהיגי אופוזיציה. חלק ממבקריו מדגישים שהפיוס ברואנדה כפוי, ונעשה מתוקף חוקים שהעבירה ממשלת קגאמה בראשית שנות ה-2000 ושאפשרו למורשעי רצח העם להשתחרר מהכלא אם יתנצלו בפני השורדים ויבקשו מהם את סליחתם. בזכות הֶסדר זה, גם נקונדייה וגם קזיגוומו שוחררו מהכלא.
כך או כך, מי שיבקר במבּיוֹ יתקשה להגיד שמדובר ב"קהילה מלאכותית". "מה שעשינו היה נורא", אומר נקונדייה, שמספר כי זיכרונות הטבח עדיין רודפים אותו: הוא אינו שוכח את צעקות הנשים והילדים חסרי האונים שנרצחו על לא עוול בכפם ואת מראות הגברים בני הטוטסי שהעדיפו לקפוץ אל הנהר השוצף ולטבוע למוות – רק כדי שלא יירצחו במצ'טות וגופותיהם יבותרו.
עוד על רצח העם ברואנדה:
- בתים ואסלות על קברי אחים: אלפי גופות הוסתר
- ללמוד מהמקום שבו רצחו מיליון בני אדם
- ניצולה: "אנסו אותי וביקשו שאסלח"
מוקלמרה, אלמנתו של הגבר שאותו רצח נקונדייה, מספרת כי עד שהתוודה כלל לא ידעה שהוא הרוצח של בעלה. "הוא בא וסיפר לי שהוא עשה את זה, וגם הראה לי איפה קברו את הגופה. כשהוא התנצל והביע חרטה, סלחתי לו".
לאחרונה, כשנפגשו כדי לדון בעונת השתילה המתקרבת, חיבקה את נקונדייה כאמירת שלום. "גיליתי שאני לא יכולה לחיות עם הכעס לנצח".
לפנייה לכתב/ת 
