הרומן שלי עם בוט-תניהו
גאונותו טמונה בהיותו בבת אחת החורבן והביטחון, האיום והשלווה, הבעיה והפתרון, הפחד והמרגוע. דברים שלמדתי מקשר דיגיטלי עם ראש הממשלה
בנימין נתניהו (צילום: EPA)
"שלום לך, כאן ראש הממשלה בנימין נתניהו. בבחירות הקרובות אני זקוק לך יותר מתמיד, אשמח להיות בקשר ולשלוח לך מדי פעם מסרים אישיים, ממני אליך". הסכמתי. מערכת היחסים ביננו כה התהדקה, הכימיה הייתה כה מופלאה, אז הרשתי לעצמי להעניק לו שם חיבה: בוט-תניהו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בוט-תניהו תמיד זוכר לדרוש בשלומי. לפעמים זה "היי, מה שלומך?" ביישן וחמוד עם לב, ולפעמים זה "ערב טוב לך. שמעת שגנץ-ולפיד קנו וילה לפנסיה באיראן?". בוט-תניהו מקפיד לעטר את שורת הנושא באימוג'ים של לבבות, פרחים וסמיילים מחייכים. כשהוא פותח את הסרטון בחיוך קטנטן זה סימן מוסכם בינינו שהיום נשוחח על אושוויץ, שואת העם היהודי, או השואה האיראנית. כשהוא שומר על סבר פנים חמור למדתי לזהות שהיום נשוחח על מתחריו הרוצים להשמיד את מדינת ישראל ועל שקרי התקשורת. כשהסרטון מגיע צבוע מכל עבר בגווני כחול זהו סימן לשיחת יחסינו לאן, שתיחתם במשפט "את יודעת שרק עליי את יכולה לסמוך".
"תגידי בא לך לשחק ארץ עיר?", שאל בוט-תניהו עם סמיילי קורץ שובבי. בוודאי! וכי מה עוד יכולה בחורה לבקש או לייחל לקבל מהחיים האלה? אני לא יכולה להעלות בדעתי בילוי יותר מוצלח מאשר משחק בו אלמד על 22 הדרכים שבהן אמות אם תאבד את כס שלטונך, לפי סדר הא'-ב' כמובן.
משחק הילדים הנוסטלגי והתמים לכאורה הוא מפלצת דו--ראשית מתוחכמת הפועלת בשני שלבים כאשר מתגלים נתון, עובדה, עדות או ראיה העלולה לאיים על המשך שלטונו. בשלב הראשון נתניהו מכבה את מתג הביקורתיות ומיד לאחר מכן הוא מדליק את מתג השנאה. בשלב השני הוא זורע פחד מצמית ומשתק. פחד נוראי.
פחד הוא הרגש האחראי על מנגנון ההישרדות שלנו, וככזה הוא גובר על כל הרגשות האחרים. פחד מייצר קפאון קוגניטיבי ועלטה נפשית. הרב קוק כתב שהפחד "נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. מקור כל חולשה, כל רפיון חומרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו".
הרב קוק. אין דבר רע ואכזרי מהפחד(באדיבות בית הרב)
יאונמי פארק, שתעדה את בריחתה מצפון קוריאה כתבה ביומן על האופן שבו תעמולת השלטון עיוורה את עיניה. היא שאלה, כיצד ייתכן שאף שראתה במו עיניה מדי יום תינוקות ופעוטות גוועים ברעב ומושלכים ברחובות כאילו היו חתיכות אשפה, היא עדין האמינה בכוונותיו הטובות של הממשל?
בנאום הבוטים נתניהו לא פונה לכלל אזרחי מדינת ישראל. זה לא מקרי שיש נקודה בין "אזרחי ישראל" ובין "מצביעי הליכוד". גאון הרטוריקה נתניהו מצליח במחי משפט, דרך מילות שייכות מנוגדות, ליצור מערכת של בדידות ופחד: אתם, אני, חבריי, שלנו, אנחנו. שלא נתבלבל חלילה. יש את אזרחי ישראל ויש את אזרחי מצביעי הליכוד. יש את דיירי הבית ויש את מי שכל רצונם הוא רק להשמיד את הבית: הם משתיקים ומכפישים אנשי ימין, קראו לנו צ'חצ'חים, עכשיו הם קוראים לנו בוטים.
נתניהו מייצר מבנה של הפרדה והפחדה, נתניהו מייצר מציאות שבה אנו לא יכולים לבטוח במי שאמונים על ביטחוננו, אנחנו לא יכולים לסמוך על התקשורת (למרות היותו שר התקשורת חלק ניכר מהמזמן, באופן רשמי או סתם בפועל), אנחנו לא יכולים לסמוך על צה"ל אם מי שהיה רמטכ"ל מוצג - בקמפיין שחצה את כל גבולות המוסר - כמעורער בנפשו. אנחנו לא יכולים לסמוך על נבחרי הציבור, אנחנו לא יכולים לסמוך על מי שאינו במחנה הפוליטי של נתניהו עצמו. עד שבסוף משחק האימה, אנו, אזרחי המדינה, לא מסוגלים לבטוח במי שהמנהיג עצמו מינה. מה נותר לנו מלבד לשים מבטחנו במנהיג עצמו?
נתניהו אינו ראש ממשלה, נתניהו אינו נבחר ציבור, נתניהו אינו ראש מפלגת השלטון, נתניהו אינו בן תמותה. נתניהו הפך ממלך ישראל למלך מלכי המלכים. נתניהו הפך עצמו ממנהיג ליישות אלוהית.
זהו בדיוק המנגנון הגורם לנו ברגע האמת לבחור בו בקלפי. הפחד. הדרך היחידה להשתחרר מהפחד היא על ידי הבנת המקור שלו. גאונותו של נתניהו טמונה בהיותו בבת אחת המקור והרגש. כי נתניהו הוא החורבן והביטחון, האיום והשלווה, הבעיה והפתרון, הפחד והמרגוע. נתניהו הוא המהות עצמה.
בניגוד למה שנתניהו גורם לנו לחשוב, בכל מחנה פוליטי קיימות אופציות ראויות, מוסריות וטובות. הצביעו לפי צו לבכם, לפי האג'נדה המדינית, החברתית והכלכלית. הדרך היחידה שבה נוכל להתחיל לחשוב איך לשקם את הריסות השנאה ששלטונו זרע בינינו בעשור האחרון היא להשתחרר מנתניהו.
- גל סתיו אלפסי היא פעילה חברתית ודוקטורנטית באוניברסיטת סיריקיוז
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
גל סתיו אלפסי
מומלצים
