כדור כחול או כדור אדום?

זמן קליע - מציינים 20 שנה לסרט "מטריקס"(צילום: באדיבות yes)

1. לפעמים אפילו המפיק צריך הסבר

ג'ואל סילבר, המפיק האגדי של "נשק קטלני" ו"מת לחיות", ישב ליד שולחן עגול מול קבוצה קטנה של עיתונאים מכל העולם ושאל בפעם השנייה: "אתם בטוחים שהבנתם את הסרט? כי אני עדיין לא לגמרי בטוח אם אני באמת מבין אותו". הסרט שסילבר דיבר עליו הוא "מטריקס", והוא הפיק אותו בלי להבין - והמפגש הזה התקיים באמצע 1999, באירוע תקשורתי שהתקיים בברצלונה לקראת הבכורה האירופית של הסרט, חודשיים אחרי שהופץ בארה"ב והעיף את המוח לעיתונאים שצפו בו. אני הייתי אחד מהם והגעתי לשם בתור נציג מוסף "סופשבוע" של "מעריב". וכן, אני חושב שהבנתי את הסרט די טוב.

החשש של סילבר היה מוצדק. כמה שבועות לפני כן התפרסמה ביקורת של טוד מקארתי, שהיה אז בן 49 והמבקר הראשי של "וראייטי". הכותרת שלו, "אפקטים 10, תסריט 0", לוותה בתלונות על כך שהסיפור בסרט לא מובן. מבקרים מבוגרים נוספים כתבו תקצירים שמהם השתמע שהם לא הבינו את הרעיון הבסיסי של הסרט — שרובו מתרחש בתוך תוכנת מחשב המדמה מציאות — וגם סילבר עכשיו מודה מולנו שלקח לו זמן להבין את זה. כאילו שלא היה "טרון" בעולם 17 שנה לפני כן, כאילו שקיאנו ריבס לא שיחק כבר ב"ג'וני נמוניק" ארבע שנים לפני כן, כאילו וויליאם גיבסון לא כתב את "נוירומנסר" והמציא את המושג "סייברפאנק" 15 שנה לפני זה. תעשה לנו טובה, ג'ואל.

יוצרי הסרט, האחים אנדי ולארי וואשובסקי — שכתבו עבור סילבר את ״מתנקשים״ של סילבסטר סטאלון ועשו לו כסף עם המותחן דל התקציב אך המצליח ״קשורות״ — היו צריכים להפוך את התסריט שלהם לרומן גרפי כדי להסביר לו איך הסרט ייראה ומה קורה בו. ולכן סילבר — שבעוד רגע יכניס לחדר את קיאנו ריבס כדי שנראיין אותו ונגלה שבלי תסריט מולו אין לו מה להגיד — רוצה לוודא שאנחנו הבנו את הסרט. סילבר היה שם, בתור נציג יוצרי הסרט, כי האחים וואשובסקי כבר אז התפרסמו בתור אנשי מיסתורין וצללים שלא מופיעים בציבור ולא מתראיינים. אז חשבנו שזה בגלל שכל העולם ביקש מהם תשובות לחידות הרבות שמסתתרות בסרט, ושיעזרו למצוא את כל מראי המקום של ההשראות, ההשאלות והגניבות שלהם, אבל כיום אנחנו מבינים שזה כנראה היה מסיבות אחרות לגמרי (שאליהן נגיע עוד מעט).

2. יש מרץ על לוח השנה!

"מטריקס" יצא בארה"ב ב־31 במרץ 1999 (לפני 20 שנה ושבוע אם אתם מנויי ״בלייזר״. לפני 22 שנה וחמישה חודשים אם עכשיו כבר ספטמבר 2021 ואתם מוצאים את הגיליון הזה בחדר ההמתנה של השיננית שלכם, מתחת ל״ליידי גלובס״). לישראל הוא הגיע ב־14 ביוני. הטריילר המרהיב שלו כבר עורר ציפיות, אבל הצלחתו המיידית הייתה מפתיעה ומעוררת התפעלות, ומנוגדת לכל הציפיות של האנשים המבוגרים שהיו אחראים על הפקת הסרט, מימונו והפצתו, שבאמת לא הבינו אותו. "מטריקס" שרטט קו דורי בחול — מי שהיה מעל גיל 30 לא הבין על מה כל הרעש.

אבל התאריך - 31.3 - משמעותי לסיפור, כי הסדר היה ידוע: שוברי קופות יוצאים בקיץ (ממאי ואילך, כשהשיא הוא ב־4 ביולי), וסרטים איכותיים שפונים לקהל מבוגר יותר יוצאים בסתיו, בין אוקטובר לדצמבר, בואכה עונת האוסקרים. הרבעון הראשון של השנה היה הגולאג של הסרטים, העונה שאליה הם נשלחו כדי למות.

להוציא סרט במרץ היה אז להכריז לעולם שאין לך שום אמון בסיכויי ההצלחה שלו. זה היחס ש"מטריקס" קיבל מאולפני וורנר — "צאו במרץ כי אין סיכוי שמישהו יבוא אליו ביולי" (זכרו, זו הייתה השנה שבה "מלחמת הכוכבים, אימת הפנטום" הופץ ב־8 ביולי). אבל "מטריקס" שינה מבפנים את המטריקס של המפיצים בהוליווד: הצלחת הסרט גרמה לאולפנים להבין שגם להפצה בפברואר עד אפריל יש פוטנציאל להפוך סרטים לא רק לשוברי קופות אלא גם לשיחת היום. בעקבות "מטריקס", וכבר 20 שנה, מרץ הפך לחודש הסטארטאפים — סרטים מקוריים, לרוב לא סרטי המשך, שיש להם פוטנציאל להפוך ללהיטים בצמיחה איטית יותר. בשנים האחרונות הם התחילו לזלוג אפילו לפברואר ("פנתר שחור", "דדפול").

"משחקי הרעב" הראשון, למשל, יצא במרץ, אבל שלושת סרטי ההמשך יצאו בנובמבר. שני הסרטים הראשונים של "עידן הקרח" יצאו במרץ, הבאים ביולי. ג׳ורדן פיל הפך את מרץ לחודש שלו, כשגם "תברח" וגם "אנחנו" הפכו שם ללהיטים. "קפטן מארוול" יצא במרץ ועקף את "וונדר וומן" שיצא ביוני. דיסני, האולפן הכי שמרן, כבש את מרץ בשנים האחרונות כשהפיץ בו את גרסאות הלייב אקשן של "היפה והחיה", "סינדרלה", "אליס בארץ הפלאות" ו"דמבו". למעשה, ״מטריקס״ ממוקם במקום ה־20 ברשימת הסרטים הכי קופתיים שהופצו במרץ, כש־18 מהסרטים מעליו הופצו אחריו.

3. אל תתעסקו עם המכונות

"מטריקס" מציג חזון קודר מאוד למין האנושי שכבר לא ממש קיים בשנת 2199, שבה מתרחש הסרט (והוא לא היחיד, כמו שאתם יכולים לראות בעמ' 28). קצת כמו ב"שליחות קטלנית", המחשבים השיגו מודעות והשתלטו חיש קל על העולם. בני האדם ניסו להילחם, ומכיוון שהמחשבים והמכונות עבדו על אנרגיה סולרית, בני האדם — שעושים יותר נזק מתועלת — פוצצו פצצות אטום שגרמו לשמיים להתכסות בעננים ובזיהום שהעלימו את השמש.

המכונות, בתגובה, גילו שבבני האדם יש אנרגיה אלקטרומגנטית זעומה שאפשר לקצור, כלאו את האנושות בפודים, ניתקו להם את התודעה והפכו אותם לסוללות. כדי שהמוח האנושי ימשיך לפעול ולייצר אנרגיה, המכונות יצרו תוכנת סימולציה שהוחדרה באמצעות מעין כבל USB לתוך גזע המוח ושגרמה לאנשים לחשוב או לחלום או להזות שהם עדיין חיים את החיים הרגילים והשגרתיים שלהם. התוכנה הזאת, הסימולציה הזאת, האשליה הזאת — היא המטריקס. ועכשיו אתם מתבקשים להרהר לרגע: איך תדעו שאתם לא נמצאים במטריקס ברגע זה, וכל מה שאתם רואים סביבכם אינו אלא אשליה? (עוד על התוכנה הזאת וגרסאות הבטא שלה נלמד בשני סרטי ההמשך, שגם אליהם נגיע בעוד רגע).

אל המציאות החשוכה והקיברנטית הזאת פורצת חבורה של מורדים, פרטיזנים, שהצליחו להתנתק מהכבלים שחיברו אותם לשרת המרכזי והם מנסים להעיר עוד ועוד אנשים מהמטריקס ולהביא אותם באמצעות הצוללת "נבוכדנצר" לעיר החופשית האחרונה בעולם: ציון. הו כן, מבקר הקולנוע של החיזבאללה לא נהנה מהחלק הזה בכלל.

בכל אופן, מנהיג המורדים, זן־מאסטר בשם מורפיאוס שקיבל את כל השורות הכי יפות בסרט, מעיר אנשים ומנתק אותם מכבלי המחשבים ומציע להם חירות — אלא שרובם מגלים שהמציאות האמיתית הרבה יותר מבאסת מהאשליה האפרורית שהוזרמה לגזע המוח שלהם ומעדיפים לחזור לחלום. אחד מהם, האקר בשם ניאו, לא רק מסכים לקחת את הכדור האדום ולהתעורר, הוא גם לומד מעמיתיו למחתרת איך לבצע שינויים בתוכנה באמצעות המחשבה בלבד וכך לשנות את המציאות בתוך המטריקס. למשל להעניק לו יכולת לחמוק מקליעים, שהרי הם בעצם לא באמת שם, הם רק אשליה.

ניאו מצליח לעשות את זה טוב יותר מעמיתיו, ומצליח להיות גורם משבש של המטריקס כולו, מהסיבה שמלכתחילה הוא תוכנת על ידי המטריקס להיות מעין ממשק דיבאגינג של התוכנה כולה. אבל את כל זה בוודאי ידעתם אם כבר ראיתם את הסרט. התקציר הזה נועד לטוד מקארתי, כי לא מאוחר מדי להבין.

4. אקשן זה לא ההפך מאינטליגנציה

"מטריקס" הפך לתופעה תרבותית אייקונית בן לילה, קודם כל מבחינה ויזואלית. הסרט יצר איקונוגרפיה קולנועית מזוהה וקלה לחיקוי — בגדי עור, משקפי שמש, מבט חתום, הילוך איטי, וקטעי אקשן שנראו כמו מחול. אבל בניגוד למה שטוד מקארתי כתב ב"וראייטי", הוא לא היה רק ספקטקל אפקטים ופעלולים, אלא גם אגדה פילוסופית הגותית מתוחכמת למדי על מהותה החמקמקה של המציאות.

"מטריקס" הפך לתופעה תרבותית אייקונית בן לילה, קודם כל מבחינה ויזואלית(צילום: באדיבות yes)

וכך כתבתי עליו בביקורת שלי ביוני 1999: "'מטריקס' הוא סמורגאסבורד של רפרורים תרבותיים מקיפים. מוטיבים ממיתולוגיה נוצרית, בודהיסטית ויהודית (אולי אפילו ציונית) מצפים את הטכנו־מיתולוגיה הזאת ומעניקים לה משמעויות שהם בה בעת עמוקות, אך גם רדודות להפליא, שיהיו כאלה שימהרו לבטל כהבל, בעוד שיהיו אחרים שיכתבו עבודות אקדמאיות המפרקות ומפענחות את משמעויות הסרט. הסרט כה עמוס במשחקי מילים, אזכורים היסטוריים ורמיזות חבויות עד שאי אפשר שלא לחשוד שהבמאים ניסו להפוך אותו למין שעשועון שבו הקהל נדרש להקיף בעיגול כל אזכור ולחבר אותו בקו לזה שבא אחריו, עד כדי כך שנדמה שהמשחק 'מצא-את-הציטוטים' חשוב יותר בסרט מהניסיון האמיתי לפענח את משמעותם.

"כמו סרטי 'מלחמת הכוכבים', 'מטריקס' מנסה לתרגם את סיפורי המיתולוגיה לעידן הקיברנטי. מין סיפור נוצרי על הנבחר, על אישה בשם טריניטי, סוכן המנסה לצלוב אותו ויהודה איש קריות המלשין עליו. לתוך זה נשזרים אינספור רמזים וציטוטים, החל מ'אליס בארץ הפלאות' ו'הקוסם מארץ עוץ', דרך גלות בבל ועד המשטר הרייגניסטי של שנות ה־80. חלקם מפרים את הטקסט והופכים אותו הרה משמעות, חלקם אווריריים וילדותיים ונמצאים למען עצמם, נטולי חשיבות ספציפית. אך לפעמים זה הגודש הזה, הסבסוב הנוסף על רחבת הריקודים, שהופך את תרבות הפופ של ׳מטריקס׳ לכה מסעירה, כה סמוקה מרוב התרגשות".

5. "זמן קליע" זה כל כך 1999

דווקא האפקטים — החידוש הוויזואלי הכי מרשים של הסרט בזמנו — הם הדבר הכי פחות מסעיר כיום. האחים וואשובסקי ואיש האפקטים ג׳ון גייטה (שזכה על הסרט באחד מארבעת האוסקרים שלו), השתמשו בטכניקה בשם "זמן קליע", שנראתה לראשונה שנה לפני כן בסרט "אבודים בחלל", ושאיפשרה תנועת מצלמה בהילוך רגיל תוך כדי האטת הסרט להילוך איטי. זה היה מרשים לאללה ונראה יפהפה עד היום, אבל האפקטים המשיכו להתפתח מאז בקצב מסחרר. אפקט "זמן קליע" מוצה, והטכנולוגיה הזאת כבר לא רלוונטית. "מטריקס", אם ככה, מלמד אותנו היום שזה לא באמת משנה איך אתה יוצר את השוט — השאלה היא מה אתה עושה איתו, האם זה נראה טוב והאם זה משרת את הסיפור. וזמן הקליע אינו לבד. הסרט הפך גם את טלפון הסליידר של נוקיה לפריט נחשק. זוכרים נוקיה?

6. בשביל הטוויסט הגדול היינו צריכים לחכות 17 שנה

אני מודה שהיה לי קליק אדיר עם "מטריקס". הוא דיבר אליי בול. אבל כשאני קורא את מה שכתבתי עליו בזמן אמת, אני מופתע עד כמה קלטתי אותו. כך כתבתי: ״הדמויות האנדרוגניות, תלבושות העור הנוצצות, המיניות שתמיד נוכחת אך לא מוצהרת והליהוק עם הקריצה של שני גיי-אייקונס, קיאנו ריבס והוגו וויבינג ("הרפתקאות פרסיליה מלכת המדבר"), לא מותירים מקום לספק: ׳מטריקס׳ הוא סרט שהנושא המוצהר שלו — המעבר הנזיל בין מציאויות — נושא בחובו גם נושא מוצפן: המעבר הנזיל בין זהויות, ובכלל זה זהויות מיניות. העיסוק הנונשלנטי, אך בעל מאפיינים מציצניים, של ׳קשורות׳ במיניות והאווירה הקינקית שלו הפכו אותו למהתלת פשע מקאברית על חיים בקצה: קצה החוק, קצה המוסר, קצה המיניות. ׳מטריקס׳ מתחיל בקצה ועד מהרה מראה עד כמה קל ונזיל המעבר מצד אחד לצד שני, זה רק עניין של מודעות".

ב-2008 לארי וואשובסקי (יליד 1965) הפך ללאנה וואשובסקי וב-2016 אנדי וואשובסקי (יליד 1967) הפך ללילי וואשובסקי (צילום: Kevin Winter-Getty Images IL)

אין לי מושג מאיפה הבאתי את הרעיון על נזילות מגדרית, אבל זו כנראה הקליעה הכי טובה שלי ככותב. לא ידעתי כלום על האחים וואשובסקי אז, והם אכן שמרו על חשאיות קנאית, אבל כיום הן האחיות וואשובסקי. ב־2008 לארי וואשובסקי (יליד 1965) הפך ללאנה וואשובסקי; וב־2016 אנדי וואשובסקי (יליד 1967) הפך ללילי וואשובסקי. כיום שתי הנשים הטרנסג׳נדריות האלה חותמות על סרטיהן בתור "הוואשובסקיות". זה הופך את "מטריקס" לסרט שיש בו סאבטקסט אישי מרגש, של יוצרות שמשתמשות בכל מה שספרות המדע הבדיוני הציעה להן באותה תקופה כדי לדמיין עולם שבו יש להן כוח לשנות את החוקים ולהפוך מדמות אחת לדמות אחרת. אני ראיתי את זה מיד, אבל עכשיו זה גלוי לעין: "מטריקס" הוא סרט קווירי.

7. מטריקס הוא עדיין השחור החדש

עם תקציב לא מאוד גבוה, "מטריקס" היה סרט שכל בחירה ויזואלית בו הייתה נכונה — בין אם מקורית או גנובה מסרטים אחרים — והוא השפיע על איך סרטים נראים למשך כמה שנים טובות. אפילו קיאנו ריבס הבין את זה והשיק בשנים האחרונות את סדרת סרטי האקשן "ג'ון וויק", שאמנם לא עוסקת בעתיד ובפילוסופיה אבל מחזירה אותו להיות אייקון קולי של איש אקשן רב פעלולים עם מבט נטול הבעה. ב״ג׳ון וויק 3״, שייצא בחודש הבא, הוא אפילו שב לשתף פעולה עם לורנס פישברן, שגילם את מורפיאוס ב"מטריקס".

אחד הדברים שהאחיות וואשובסקי ייבאו לסרט זה את אמנות הלחימה של יואן וו־פינג. הקהל ההונג קונגי הכיר את כוריאוגרפיות הקרבות שלו היטב בזכות הסרטים המוקדמים של ג׳קי צ׳אן וג׳ט לי, אבל עבודתו ב״מטריקס״ הפכה אותו לשם שגור בכל העולם, וסגנון הכוריאוגרפיה שלו גויס גם ל״נמר, דרקון״ של אנג לי וגם ל"להרוג את ביל" של טרנטינו. זאק סניידר, נדמה לי, הוא היוצר הכי בולט של ימינו שעדיין שבוי באסתטיקה של ״מטריקס״, בעיקר בסרטיו "השומרים" ו"סאקר פאנץ'", ובריאן סינגר יצר גרסה משלו, דיגיטלית הפעם, לזמן הקליע ב״אקס־מן: העתיד שהיה״, לפני חמש שנים.

אבל לא רק מכות ומשקפי שמש. עצם העובדה שסרט יכול להיות להיט ענק כשהוא בעצם עוסק ברעיון אבסטרקטי למדי — האופן שבו אנחנו חווים את המציאות כאשליה, ושרוב העלילה למעשה מתרחשת בתוך תודעתו של הגיבור — אפשרה לדור שלם של יוצרים להיכנס עוד ועוד למוחם של הגיבורים בסרטים הכי מיינסטרימים. חלומות, זיכרונות, תעתועי תודעה — אלה היו חומרי הגלם של סרטים סוריאליסטיים וסרטי ארט־האוס מאתגרים, מ"כלב אנדלוסי" ועד "פרסונה", ועכשיו הם מוצרי היסוד של הוליווד המסחרית. האם אולפני וורנר היו מבינים מה כריסטופר נולן רוצה מחייהם ב״התחלה״ אם לא היה להם את ״מטריקס״ להישען עליו? ״התחלה״ הוא עוד סרט פעולה המתרחש ברובו בתוך מוח של דמות ולא במציאות החיצונית (עד כדי כך שהשאלה שנשארת פתוחה בסופו היא אם אנחנו לכודים בתוך ראשו או מסתובבים במציאות הממשית, ולמה זה בעצם משנה).

ומילא כריסטופר נולן, הוא באמת מתוחכם. אבל זה הגיע אפילו לפיקסאר: "הקול בראש" היה סרט שהתרחש כולו בראשה של ילדה, ואף מבקר לא התבלבל בעת כתיבת הסינופסיס וחשב שגיבורי הסרט הם אנשים אמיתיים. זה הכל בזכות העובדה שב־20 השנים האחרונות יותר ויותר עלילות נכנסו לתוך התודעה והתת־מודע של הדמויות. זו מהפכה תפיסתית של הקהל, שמסוגל לעבד עלילה אבסטרקטית. אבל ״מטריקס״ לא היה שם לבד כי —

8. ב-1999 חיינו על הקצה

1999 הייתה השנה האחרונה של המאה ה־20 ושל המילניום השני. וזה גרם לעולם להתנהג קצת משונה — כמו למשל לחשוש שבאג יפיל את כל המחשבים בחצות, יפיל מטוסים וינתק את החשמל, ואולי אף ישגר מעצמו טילים בליסטיים. סרטי 1999 איכשהו הגיבו לתחושת החרדה הזאת עם יצירות שעוסקות באנשים הנמצאים על הקצה: קצה החיים, קצה השפיות וקצה התודעה. כמו שניאו מתחיל להבין שהמציאות סביבו היא רק קוד מחשב שניתן לשינוי, כך גם הסרטים שיצאו בסמוך עסקו במציאות כאשליה."עיר אפלה", שיצא כמה חודשים לפני ״מטריקס״, ו״מועדון קרב״, שיצא כמה חודשים אחריו, מתרחשים גם הם בתוך מוחן של הדמויות, הזיותיהן וחלומותיהן. "המופע של טרומן" הציג מטריקס משל עצמו, של אדם שמגלה שכל המציאות שלו היא בעצם בדיה.

9. תנו הזדמנות לסרטי ההמשך

"מטריקס" היה סרט כה מלהיב, מקורי ויוצא דופן, שלא היה סיכוי ששני סרטי ההמשך שלו שיצאו ב־2003 היו מצליחים לעמוד בציפיות שהוא יצר. ואכן, כגודל הסופרלטיבים לסרט הראשון, כך הייתה עוצמת השנאה לסרטי ההמשך. אני מסכים שהם היו סרטים מיותרים שדיללו קצת את ההיקסמות המוחלטת שלנו מהוואשובסקיות. אבל צפו בהם שוב.

אחרי שההייפ עבר — ואיתו גם תחושת האכזבה מכך שסרטי ההמשך לא פוצצו לנו את המוח כמו המקורי — אפשר לשים לב שיש בהם כמה רעיונות מעולים, בעיקר בסרט השני. דמות הארכיטקט, התוכנה שיצרה את המטריקס, באחד הדימויים הכי טובים שנראו לאלוהים בסרט קולנוע, היא הברקה שאני חושב עליה לא מעט. הוא אומר דברים מעניינים, כמו למשל, שהמטריקס שבו מתקיים הסרט הוא לא הניסיון הראשון, ושקדמו לו כמה וכמה גרסאות בטא שנכשלו והובילו ל"איבוד תבואה ניכר" (קרי מוות המוני של בני אדם).

בגרסה הראשונה של הסימולציה, הארכיטקט בתבונתו ובטוב לבו (הווירטואלי), החליט להציג לאנושות סימולציה של אוטופיה. אם כבר מכניסים לראשם אשליה, אז שתהיה מושלמת, אידילית, מתוקה מדבש. אבל זה לא עבד. המוח האנושי דחה את מראות האוטופיה, הבין שזה שקר. התוצאה: מוות מוחי המוני. מי שרצה המחשה למימרה "בורא עולמות ומחריבם", היא נמצאת בסרטי ההמשך של ״מטריקס״. אני מאמין שמשני סרטי ההמשך אפשר לערוך סרט מבריק אחד בן שעתיים. מי מתנדב?

10. תכלס, זה סרט לפסח

הסיבה ש"מטריקס" נותר סרט שאוהבים לחגוג לו ימי הולדת ולהיזכר בו קשורה בפנימיות שלו, ולא רק בחיצוניות. נכון, הוא היה מגניב, אבל הוא גם היה חכם. פילוסופים משתמשים בו כדי להסביר מושגים כמו "אונטולוגיה" ו"אפיסטמולוגיה", בודהיסטים משתמשים בו כדי להסביר את הרעיון שכל המציאות אינה אלא חלום, נוצרים נעזרים בו כדי לספר את סיפורו של ישו — האחד שנבחר לגאול את העולם, מת, וקם לתחייה (באמצעות דמות בשם טריניטי).

והיהודים? להם הייתה שמחה וששון ואורה ויקר מהסרט הזה. "מטריקס" הוא מתנה לכל מי שרוצה ללמד מושגי יסוד ביהדות, קבלה וחסידות. חפשו ביוטיוב "רוני אילון מטריקס" ותמצאו סדרת הרצאות שעושה בדיוק את זה: איך "מטריקס" הוא ייצוג לרעיונות קבליים מיסטיים על מבנה העולם ותכלית האדם. זה לא רעיון מופרך: הוואשובסקים נולדו לאב יהודי אתאיסט ולאם קתולית ששלחה אותם לבית ספר קתולי. אבל בבגרותם הם למדו פילוסופיה ועשו קורס בקבלה, ורואים את הבקיאות שלהם ברעיונות רוחניים.

מורפיאוס מתאר לניאו את המצב שבו הוא נמצא: ״אתה עבד, ניאו. כמו כולם אתה נולד באזיקים, בכלא שאתה יכול לראות או לחוש. כלא לתודעה שלך״. ולכן מורפיאוס נותן לניאו תפקיד: לשחרר את העבדים, ולהעלות אותם לציון. מה שאומר ש״מטריקס״ מתאים בול לסיפור ההגדה של פסח, שחרור עם ישראל מעבדות ויציאת מצרים. ואם אתם נוצרים, אז ניאו כישו מתאים בול לפסחא, החג המציין את הצליבה והשיבה לחיים של ישו. וגם זה קורה בסרט.

11. וגם שעון מעורר לא רע

"תן לי להסביר לך למה אתה כאן", אומר מורפיאוס לניאו, "אתה כאן כי אתה יודע משהו. משהו שאתה לא יכול להסביר, אבל אתה מרגיש אותו — שיש משהו פגום בעולם. אתה לא יודע מה, אבל זה שם, תקוע כמו קוץ במוח שלך, משגע אותך. התחושה הזאת הביאה אותך אליי".

Get up, אומרת טריניטי לניאו בסרט שוב ושוב. "קום" — או "התעורר". ואכן, ״מטריקס״ הוא גם סרט מעורר. בין אם תיקחו אותו כסרט המעורר לאקטיביזם ולפעילות חברתית, ובין אם להתעוררות רוחנית ולחזרה בתשובה, יש בו עוצמה קתרטית שמוציאה את הצופה מהקולנוע עם התובנה שיש לו משימה: להתעורר, לקום ולפעול לתיקון העולם. לשבש את המטריקס. לפקוח עיניים. להפסיק להעביר את חייו בשינה.

12. העתיד מאחורינו

הנה פסקה נוספת מתוך הביקורת המקורית שלי ל״מטריקס״. צדקתי בכל, חוץ מתשע המילים האחרונות: "אין לצופי ולמבקרי הקולנוע הרבה הזדמנויות לראות סרט ולקלוט בזמן אמת שמדובר בנקודת מפנה בתולדות הקולנוע, ומהבחינה הזאת בכורת 'מטריקס' היא בהחלט אירוע היסטורי. עשר שנים מהיום נדבר על 'מטריקס' במובן של לפני ואחרי. אין לכם ריגוש גדול מזה, מהידיעה שאנו חוזים בסרט שיפתח עידן חדש בהוליווד, ובצמד במאים כה מצוינים, שהתחושה היא שעד כמה ש'מטריקס' מצוין, בהחלט ייתכן שיצירת המופת הגדולה שלהם עוד נמצאת לפניהם".