קריית הליכוד וקריית כחול לבן: השכנים שהצביעו אחרת
הקריות כמקרה מבחן: בקריית אתא ובקריית ים נרשם ניצחון לליכוד, בעוד בקריית ביאליק ומוצקין הסמוכות, הנמצאות באשכול סוציו-אקונומי גבוה יותר, הצביעו לכחול לבן. "הצעירים התחברו פחות למפלגות מסורתיות", אומר בן 34 מקריית ים. מה הפערים בין באר שבע לבין עומר? ומה הצביעו בקיסריה?
האם גם בצפון הצביעו תושבי הערים המבוססות בעיקר לרשימות מהמרכז שמאלה, בעוד היישובים הפחות מבוססים הצביעו לליכוד וימינה ממנו? מהשוני בהצבעות בין הקריות השונות קשה לקבל תשובה חד-משמעית, אולם בקריית אתא (אשכול 6) וקריית ים (אשכול 5) ניכר ניצחון מובהק לליכוד, בעוד בקריית מוצקין וקריית ביאליק - הנחשבות מבוססות יותר (אשכול 7) - נרשמה תוצאת תיקו עם יתרון קל לרשימת כחול לבן. בראש ארבע הערים, יש לציין, מכהנים ראשי ערים מהליכוד או שהם מזוהים עם התנועה.
בקריית ים ניצח הליכוד עם 41.99%, בעוד כחול לבן קיבלה כמחצית מנתון זה, 20.64%. ישראל ביתנו הגיעה למקום השלישי וכולנו לרביעי. הפער בקריית ביאליק בין כחול לבן המובילה לבין הליכוד הוא של 71 קולות בלבד. רשימתם של גנץ ולפיד קיבלה בקריה 34.89% מקולות הבוחרים, לעומת 34.57% לליכוד.
חלוקה דומה הייתה גם בבחירות 2015, אז נרשמה תוצאה צמודה בביאליק בין הליכוד עם 29.5% לעומת המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג, שזכתה ב-25.15%. יש עתיד של יאיר לפיד הייתה במקום השלישי, וזכתה ל-14.10% מקולות הבוחרים. בקריית ים, לעומת זאת, זכה הליכוד ב-2015 בפער משמעותי,34.4%, פי שניים מהרשימה הבאה אחריו, ישראל ביתנו שזכתה ב-17.15% בלבד. השלישית הייתה מפלגת המחנה הציוני בראשות הרצוג.
ב-2015 זכה הליכוד בפער גדול בקריית אתא (35.44% לעומת 14.7% למחנה הציוני), ואילו בקריית מוצקין היה הפער מצומצם בהרבה, 27.95% לליכוד ו-23.58% למחנה הציוני.
גם השנה ניצח הליכוד בקריית אתא, ובפער משמעותי: 43.83% לעומת 20.43% לכחול לבן. אחוזי הבחירה בליכוד בקריית אתא בבחירות לכנסת ה-21, הם הגבוהים ביותר בערים שבהן מעל 50 אלף תושבים. בקריית מוצקין היו התוצאות קרובות לשוויון: כחול לבן עם 34% מול 33% לליכוד.
עו"ד אלון מזרחי, בן 34 מקריית ים, הצביע ליכוד אך הופתע לשמוע את הנתונים. הוא העריך שחלק מהשוני נובע מהעובדה שמוצקין וביאליק נחשבות קריות צעירות יותר מבחינת גיל האוכלוסייה: "זה מתקשר לשכבות גיל, במוצקין וביאליק האוכלוסייה צעירה יותר, ואלה דברים שאני שומע וקורא מול חברים ואנשים אחרים ברשת. שהצעירים יותר נוטים שלא להתחבר למפלגה מסורתית.
"בנוסף, בהחלט יש חלוקה לאשכנזים ומזרחיים, גם היא קיימת, ושתי הקריות האלה נחשבות יותר אשכנזיות. זה לא משהו שנעלם עדיין, אני רואה את זה גם אצלי במשפחה. מי שמהצד האשכנזי הם יותר מפא"יניקים, גדלו על ערכי העבודה, ומי שמהצד השני גדל עם דעות יותר ימניות ושמרניות".
הוא העריך כי אין קשר בין ראשי הערים שהם אנשי ליכוד לבחירת התושבים: "רואים בבירור שהבחירות המוניציפליות הן על החיים עצמם, הזבל ברחוב, הבריאות והחינוך. הבחירות הארציות הן על מה שקוראים בכותרות. הביטחון, יחסי החוץ. בגלל זה רואים שם את הגנרלים ואת האנשים ה'גדולים'. בבחירות המוניציפליות רוצים יותר תכל'ס".
מזרחי הוסיף כי הוא אינו "קהל שבוי" ולא הצביע לליכוד רק בשל המסורת: "בבחירות הקודמות הצבעתי ליאיר לפיד, כי אני מגדיר את עצמי חילוני וליברלי, והאמנתי שהוא יצליח לשנות. במהלך השנים האחרונות חזרתי לתפיסה שצריך לחזור ולהצביע לגושים. גם כחול לבן הם גוש, הבעיה שבכחול לבן יש הרבה אנשים חזקים שמושכים לכיוונים שונים. אני לא מצביע על פי חוש. אני קורא וחוקר, יודע מי הנבחרת של הליכוד ומעריך אותם – סער, ארדן ומירי רגב – וכמובן את מנהיג המפלגה, בנימין נתניהו".
יואב לורנץ, בן 34, מוזיקאי המתגורר בשכונת סביניה בקריית ביאליק, מעריך גם הוא כי גילם הממוצע של המצביעים הוא גורם משמעותי: "אנחנו גרים פה חמש שנים, ושמנו לב שרוב האוכלוסייה פה היא של הורים צעירים עם ילדים, למעט איזה אזור קטן שבו מתגוררים תושבים דתיים. רוב הקולות שאנחנו שומעים בחברה שבה אנחנו חיים מדברים על הצורך בשינוי. שינוי של איכות החיים, יוקר המחיה. דברים שמעסיקים את האנשים שמנסים להתפרנס, לקנות דירה, לגדל משפחה. הצעירים שאיתם אני נפגש, בעיקר מחפשים את השינוי החברתי-כלכלי, פחות את הביטחוני. הם גם פחות מקובעים על מפלגה מסוימת".
הוא הוסיף כי הקשר בין היותם של ראשי הערים בקריות אנשי ליכוד, לאופי ההצבעה של התושבים, קלוש: "לא ראיתי שלמישהו זה משנה אם ראש העיר הוא ממפלגה כזו או אחרת. מה שמשנה, לפחות אצלנו, הוא שראש העיר יעשה דברים למען התושבים והצעירים".
שכנים ופערים
הקריות בצפון אינן מקרה בודד של פערים בהצבעה ביישובים סמוכים. בגוש דן זכתה מפלגת כחול לבן ברוב הקולות בתל אביב, רמת גן, וגבעתיים, בעוד הליכוד ניצחה בחולון, בת ים, אזור ופתח תקווה.
למשל, בבאר שבע הליכוד ניצח בפער גדול עם 43% מהקולות, בעוד המועצה המקומית עומר הצמודה לה השיגה כחול לבן רוב של 45%. הדבר ניכר גם כמה דקות נסיעה משם, ביישובים הבדואים: בתל שבע ובאום בטין מובילה רע"מ-בל"ד, בעוד בכפר אל סייד הסמוך המובילה היא דווקא ש"ס, ככל הנראה מפני ששר הפנים הוא אריה דרעי.
תמונת מראה נוספת של יישובים צמודים שהצביעו אחרת ניתן למצוא במישור החוף הצפוני: קיסריה, שבה מתגוררת משפחת נתניהו, הלכה באופן מובהק דווקא אחרי גנץ ולפיד ונתנה להם 53% מהקולות. מעברו השני של כביש החוף, באור עקיבא, הליכוד הוא זה שקיבל 53% מהקולות, ואילו כחול לבן משתרכת מאחור עם 13% בלבד. בג'סר א-זרקא, שגובלת בקיסריה, הלכו הבוחרים עם חד"ש-תע"ל (39%) ועם רע"מ-בל"ד (27%). לא רחוק משם, בזיכרון יעקב, הגיעה מרצ למקום החמישי, אבל פוריידיס הסמוכה היא מהיישובים הבודדים בארץ שבהם למקום הראשון הגיעה מפלגת מרצ למקום הראשון.
גם בשפלה היו פערים בדפוסי ההצבעה. ברמלה, בלוד ובמושב מצליח הגיע הליכוד למקום הראשון בפער גדול, בדומה לבחירות לכנסת ה-20. לעומת זאת, במודיעין-מכבים-רעות השיגה כחול לבן רוב משמעותי, כך גם בנס ציונה, מזכרת בתיה וכרמי יוסף, שהלכו בבחירות הקודמות עם המחנה הציוני. במושב טל שחר השיגה כחול לבן 57%, אך תושבי מושב צלפון הסמוך לו הליכוד הוא זה שהשיג את שיעור הקולות הזה.
לפנייה לכתב/ת 
