"מונוגמית? למה? לא אמרת שאת גרושה?"
"אין שום סיבה למונוגמיה, בשביל מה לך להגביל את עצמך?", הוא החל לפרוש את משנתו באוזניי. "את לא שייכת לאף אחד, ואין לך בעלות על אף אחד. יחסים פתוחים אפשריים כשאנחנו מוותרים על האגו. תביני את זה ותהיי בנאדם מאושר". לא יודעת, פקפקתי ביני לבין עצמי, אני מאושרת כשיש לי הרגשת בטחון בקשר
קולי נאלם, ליבי נרגש, בא לשכונה בחור חדש. "קוראים לי אסף, אבל את יכולה לקרוא לי לוציפר", הוא אמר. "בדיוק כמוהו, אני מפתה אנשים לסטות מדרך הישר על ידי ניצול חולשותיהם ותאוותיהם". במבט ראשון באמת לא היה לי אכפת שהוא ינצל כל דבר. גבר רזה עם עיניים שחורות ובלורית מתנפנפת, נשען לו על הקיר עם מבט מזוגג כאילו שתה קוקטייל חזק על הבוקר. "נשוי?", שאלתי אותו בתמיהה, כשאני מביטה בטבעת שעל האצבע שלו.
תופתעי, את ממש לא היחידה שפחות מתחשק לה סקס
כך פתרנו את הפער בין הפנטזיות המיניות שלנו
אם יש משהו שלמדתי ברבות השנים הוא קודם כל לבחון את אצבעות הידיים של הגבר שעומד מולי, ורק אחר כך לתכנן תכניות. "בנישואים פתוחים", הוא השיב, מפתיע אותי בכנות ובישירות שבה זרק את צמד המילים הללו לאוויר. בלעתי את הרוק שהצטבר לי בחלל הפה, הבטתי עליו והבנתי. כך נראה אדם נוטף תשוקה, תזזיתי, אשר לא נח לרגע. אדם שסקס מנהל את חייו. הוא עוצר רק כשהוא גומר, וגם זה לא בטוח.
"בדיוק התבטל לי דייט", הוא המשיך. "מה את עושה היום בערב?"
"בניגוד אליך, אני מנסה להיות מונוגמית", השבתי.
"מה?! למה שתעשי את זה?" הוא גיחך לעברי. "לא אמרת שאת גרושה? אז רגע, מה אמרת שאת עושה הלילה? אם את לבד, אני מגיע".
"אני לא לבד", ציינתי מיד. עם כל הכבוד לבלוריתו המפוארת, תהיתי איפה האיבר שלו ביקר ביממה האחרונה, וזה, איך לומר, קצת הוציא לי את החשק. "עכשיו צמצמתי", הוא אמר כמו קורא את מחשבותיי, "יש לי אחת בדרום ואחת במרכז. בכל אזור שאני מגיע אליו יש לי רק מישהי אחת. לא מתאים לי להתפזר יותר מדי". מה אתה אומר!
"אין שום סיבה למונוגמיה, בשביל מה לך להגביל את עצמך?", הוא החל לפרוש את משנתו באוזניי. "את לא שייכת לאף אחד, ואין לך בעלות על אף אחד. יחסים פתוחים אפשריים כשאנחנו מוותרים על האגו. תביני את זה ותהיי בנאדם מאושר". לא יודעת, פקפקתי ביני לבין עצמי, אני מאושרת כשיש לי הרגשת בטחון בקשר. ואם הקשר כבר לא מספיק מספק אותי, אני מעדיפה לפרום אותו במקום לארוג אותו בשמיכת חוטי צמר סבוכה. מרגיש לי כמו משחקים מסוכנים, ניסויים בבני אדם.
"כשאוהבים באמת, רוצים שלצד השני יהיה טוב, זה הכול", הוא הסביר לי בשפה שאני אצליח להבין. לא השתכנעתי. אם הצד השני ירצה להיות עם נשים אחרות הוא מוזמן, אני לא מגבילה לו את החופש. הוא רק לא יוכל להיות גם בן הזוג שלי באותה העת, וזה נראה לי אלמנטרי. "חוץ מזה", הוסיף וקטע את מחשבותיי, "כולם בוגדים. לא עדיף כבר לעשות את זה בגלוי?"
"ומה עושים עם הקנאה?", התעניינתי. "מתמודדים. מדברים על זה. זה גם טוב לקנא קצת. כשאשתי חוזרת אחרי דייט, זה הרגע שבו אני הכי חושק בה. בלילה כזה היא יודעת שהיא לא נחה לרגע".
"להתאוורר", הם קוראים לזה. לפחות אחת לשבוע אחד מהם יוצא "להתאוורר", והחוק היחיד הוא שלמיטה נכנסים רק עם אנשים זרים, ושחברים הם מחוץ לתחום. "בדיוק אתמול היא יצאה להתאוורר, אז היום תורי. את עוד יכולה להתחרט", ניסה שנית, אבל לא היתה בי חרטה. חרף המשיכה העזה שחשתי כלפיו, לא יכולתי שלא לתהות עם כמה בחורות הוא שוכב בשבוע, ומה כמות הנוזלים שמוחלפת בכל פעם ופעם. וכך, אף על פי שהוא הבטיח לי ששניהם עושים בדיקות תקופתיות, העדפתי שכל אחד יישאר עם החיידקים של עצמו.
אולי זהו סוד הנעורים, חשבתי פתאום. ליבידו חי. הרי כולם יודעים כמה קשה לשמור על תשוקה בתוך הנישואים. עצם השגרה - יש בה משום אפקט של דעיכה, ובעוד שאחרים דוהים ודועכים להם, הבחור הזה עף לו משוחרר כמו בלון שזה הרגע הוציאו ממנו את האוויר. עד לא מזמן גם אני חשבתי בעצמי שמונוגמיה היא בלתי אנושית ושזה לא הגיוני לשכב רק עם אדם אחד לשארית חיינו, אבל ככל שחולף הזמן ופצעי הגירושים נרפאים, אני חוזרת להיות הבחורה שהייתי לפני שהאהבה הראתה לי את הצד המכוער שלה. כלומר, מונוגמית להפליא וטוטאלית להחריד.
אני גם נוטה לחשוב על עצמי כעל בחורה נטולת אגו, ובכל זאת המחשבה שמי שאני נמצאת אתו במערכת יחסים יתערבב עם אישה אחרת, מדירה שינה מעיניי ומעלה בי תחושת קבס, ממש כמו אחרי אכילת חומוס מקולקל. בתור טיפוס רכושני עם חרדת נטישה ופחד להיפגע, אצלי הקנאה היתה חוגגת. בעיניי, יש אפילו משהו סקסי בקנאה. בניגוד לחברותיי הפמיניסטיות אני גם מחבבת את המילה "בעלי", וכשהגבר שאיתי מרגיש שאני "הרכוש" שלו ולא מסוגל לדמיין יד זרה נוגעת בי, אני מרגישה עוד יותר אהובה ונחשקת. לא הייתי רוצה להיות עם מישהו שיהיה מסוגל לוותר עליי בקלות, רק בשם הריגוש שבדבר.
למעשה, אנחנו נוטים לדבר על ריגושים במובן אחד, אבל אולי הריגוש האמתי טמון דווקא באינטימיות. כי עם כל הכבוד לסקס מזדמן, סוער ככל שיהיה, למחרת הוא כבר מביא עמו ריקנות. תחושת סיפוק, לעומת זאת, מגיעה מתוך שמירה על חברות, על אינטימיות ועל תשוקה לאורך שנים. אפשר לכנות אותי רומנטיקנית חסרת תקנה (או סתם לא שפויה), אבל עבורי הרבה יותר מרגשת הבחירה באדם אחד והידיעה שיש מישהו בעולם הזה שיאהב אותי עד כדי כך שהוא לא ירצה לשכב יותר עם אף אחת אחרת לעולם, או לפחות עד שייפרדו דרכינו. כי גם זה קורה, מסתבר.
