ביקורת סרט - "לגו 2": פרסומת ארוכה ושטחית
לא כל כך ברור למי מיועד "סרט לגו 2" - למבוגרים שאמורים להבין את כל הבדיחות הפנימיות או לילדים שידרשו ערכות לגו לאחר הצפייה. כך או כך מדובר בסרט עמוס מדי עם מסר שהוא לא יותר מהמלצת קנייה
ההצלחה הגדולה של "סרט לגו" (2014), שהכניס פי 7.5 מעלויות ההפקה שלו, השתרשרה לשני סרטים בעלי פוטנציאל להפוך לסדרות שירוצו במקביל - "סרט לגו באטמן" (2017) ו-"סרט לגו נינג'גו" (2017). בשנה הנוכחית, מלבד "סרט לגו 2: החלק השני", אמור לצאת גם הסרט The Billion Brick Race שיתמקד בלגו מרוץ מכוניות. כל הסרטים עד כה הצליחו להרוויח, אבל ראוי גם לשים לב שהיחס בין עלויות הפקה להכנסות נמצא במגמת ירידה משמעותית ("באטמן" פי 4, "נינג'גו" פי 1.75, ו"לגו 2" 1.85). כשמוסיפים לעלויות ההפקה גם את עלויות השיווק זה בוודאי לא משפר את הנתונים.
סרט "לגו הראשון" זכה לביקורות נלהבות על האנימציה המתוחכמת שהופגנה בו. הן המורכבות, וגודש של דמויות ואירועים, והן האופן שבו הוא הצליח להיות שני דברים סותרים – מכונת שיווק אפקטיבית לקניית ערכות לגו, וסוג של ביקורת א-לה-מטריקס על מה שמצוי מאחורי המציאות שבה חיות דמויות הלגו. המגוון האינסופי של ערכות הלגו הודגם בו היטב, בעיקר אלו הנסמכות על סרטי פנטזיה (גיבורי-על של DC, "שר הטבעות", "מלחמת הכוכבים" וכו'), ומנגד הוא הכיל גם "מסר" רב תרבותי, ואפילו נון-קונפורמיסטי.
קהל היעד הבוגר של הסרט היה אמור לזהות את האיזכורים הרבים לדימויים, דמויות וקווים עלילתיים הנובעים מהתרבות העכשווית. לא ניתן היה להטיל ספק ביכולתם של הבמאים-תסריטאים פיל לורד וכריסטופר מילר לכדרר באופן וירטואוזי ריפרורים כאילו היו ההארלם גלובטרוטרס של הגיקים. זה עדיין לא אומר שהתחכמות במצב טורבו היא תחליף לחוכמה.
לביקורות קולנוע נוספות:
בצפייה בסרט הראשון לא הבנתי למי בדיוק הוא מיועד, תהייה שרק התגברה נוכח הסרט השני. העלילה דחוסה באירועים ועשרות דמויות משנה (ספרתי כ-50 דמויות בסרט בחלק השני), נעה בקצב מסחרר, וכוללת שינויים תכופים במקומות ההתרחשות ובהיגיון של ה"הדמויות", כלומר, בפרטים של ערכות הלגו המוצגות.
לילדים בגילאי הגן-תחילת היסודי (ומן הסתם גם לילדים ובוגרים רבים), חלק גדול ממשחקי הריפרור יעבור מעל הראש. גם כשיש זיהוי הוא לא יוצר דבר בעל ערך אלא מתקיים כתצוגת גודש המרוצה מעצמה. לדוגמה - ב"לגו 2" מוקדשות 10 שניות אינטנסיביות כדי לספר לנו ממה לקחה אחת הדמויות חלקים לבניית מכונת זמן. "מ(מכונית)הדלוריאן של "דוק" (מהסרט "בחזרה לעתיד"), מ"תא הטלפון של ביל טד" (מהסרט "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד"), "מה"טארדיס" של ד"ר הו" (סדרת הטלוויזיה "ד"ר הו"), מה"דבר כמו האופניים של ה.ג וולס" (כלומר, מהעיבוד הקולנועי לספר "מכונת הזמן" של ה.ג וולס), מה"מה שלא יהיה שסקיינט משתמש בו" (הבינה המלאכותית ששולחת סייבורגים מחסלים לעבר ב"שליחות קטלנית") ומה"הג'אקוזי הזה" (מהסרט Hot Tub Time Machine). 6
ריפרורים ב-10 שניות, לארבעה סרטים, סדרת טלוויזיה אחת וספר/סרט. אז אם כל זה לא רלוונטי לצופים הצעירים, מה שנשאר הוא הרעש הוויזואלי הקדחתני של שלל בובות וצבעים, חלקי לגו דיגיטלי מתפרקים ומתחברים לדגמים של כלים, נשקים ומבנים. כמו סרטי רובוטריקים, ולא הרבה יותר מזין מהם.
אין בסרטים אלו דבר שיכול להסב הזדהות רגשית מלבד אותה התפעלות מהתזזיתיות של הדימויים. הבעות הפנים הן אוסף קבוע ומצומצם של אפשרויות שינוי, בהתאם למנעד הרגשי המוגבל של דמויות בלגו. הדמויות זזות בדרכים שניתנות לזיהוי כביטוי רגשות כמו "כעס", "שמחה", "עצב" וכו', אך הבנה זו של הרגש לא מייצרת תגובה רגשית מקבילה בצופה. קשה להבין כיצד ניתן להזדהות עם הדמויות או לפתח מעורבות רגשית במתרחש.
ב"סרט לגו" נחשפה המציאות מאחורי דמויות הלגו. המקור לצרות בעולם הלגו הוא ילד אנושי בן 8.5 בשם פין (ג'יידון סאנד), שאביו, המזוהה כ"איש מלמעלה" (ויל פארל), רוצה למנוע ממנו מלערבב חתיכות ממערכות לגו. הבן מאלתר ואילו האב מקפיד לעבוד בהתאם לתוכנית ההרכבה – וחושש ממה שהבן יעשה לדגמים השלמים אותם הוא בנה. כדי לעצור את היצירתיות הכאוטית של הבן האב זומם להדביק את מה שבנה בדבק מגע ("קרייזי גלו" הוא, בשיבוש לשון, ה"קרגל" המאיים על עולם הלגו). לבסוף האב מתרצה בשם טיפוח היצירתיות של הילד, ה"רב תרבותית" של עולמות הלגו המעורבבים, וקידום המכירות לשלל סטים של לגו שכעת הקהל הצעיר מוזמן לקנות ולערבב.
ב"לגו 2" הסרט מתחיל מתוך הבנה של קיום "העולם האנושי" שההתרחשויות בו משפיעות על עולם הלגו. כך שההברקה של הסרט הראשון היא מצב נתון. בנוסף האירועים מושפעים מכך ש"האיש למעלה" מאפשר לביאנקה (ברוקלין פרינס), אחותו הקטנה של פין (שוב סאנד - שהפך בשנים שחלפו לנער צעיר), לשחק בדמויות הלגו של אחיה. לכן חייזרים שהם יצירי לגו דופלו (DUPLO) (המיועדים לילדים צעירים במיוחד) באים במגע עם דמויות הלגו "הרגיל". מאי הבנה זו נוצרת מהומה המניעה את עלילת הסרט. 100 דקות מאוחר יותר יגיע המסר: אפשר לערבב לגו ילדים קטנים עם לגו ילדים גדולים. לקח שתמיד חשוב ללמוד לתפארת הכנסות התאגיד.
לורד ומילר, שני הבמאים-תסריטאים-מפיקים המפקחים על מותג סרטי הלגו, הוכיחו את כישרונם בסרט האנימציה זוכה האוסקר "ספיידרמן: ממד העכביש". מקוריות סגנונית, מהירות והעזה באנימציה, והכרה רבת רבדים של חומרי תרבות הפופ מתקיימים גם בסרטי לגו וגם ב"ממד העכביש", אולם האחרון מציע שימוש הרבה יותר מרשים בכישוריהם. בסרט הנוכחי הם משמשים כתסריטאים-מפיקים והבמאי הוא מייק מיצ'ל (סרטו המשמעותי ביותר עד היום היה "טרולים"). "לגו 2" מתאים לאלו שממש, אבל ממש, נהנו מהסרט הקודם. סביר להניח שעבורם דרגת האיכות הפחותה של הסרט השני לא תפגע באופן משמעותי בהנאתם.
