מרוקאית, פלסטינית, רוסייה: סינדרלה כמו שלא הכרתם
סינדרלה צרפתייה, פלסטינית ומרוקאית נכנסות לארמון - זו לא התחלה של בדיחה. לאורך השנים המעשייה האהובה זכתה לשלל גרסאות. אנחנו מכירים את זו עם הפיה הטובה והדלעת, אבל מה לגבי סינדרלה שהובלה אל חתונתה על גמל? וזו עם כיסוי הראש? מיצב חדש מקים לתחייה ארבע סינדרלות קצת אחרות
שלום ילדים. היום נקרא את סיפורה של סינדרלה. לפני כן, יש לי שאלה. מי מכם כבר שמע על סינדרלה? יוגב, אתה שמעת? לא לא מצחיקול, היא לא הפכה לדלעת. אלא שהפיה הטובה הפכה עבורה דלעת לכרכרה. את בגדיה המרופטים הפכה לשמלת נשף חגיגית, ולבסוף – את נעליה הבלויות עשתה לנעלי פאר מבהיקות. כשהקסם פג והנסיך תר בכל הממלכה אחר בעלת נעל שאבדה, הוא מצא את סינדרלה, ולמורת רוחן של אימה החורגת ובנותיה המרושעות – נשא אותה לאישה. והם חיו באושר ובעושר, חיים בורגניים בארמון אי שם בצרפת.
אלא שממש באותה השעה, ילדים, במקום אחר בעולם – פלשתינה, צעיר אחר חיפש את אהובתו, בעלת הנעל המיוחלת. שלוש פעמים הוא נשבע בשמו של אללה לשאתה לאישה, ולבסוף מצאה – שמה היה תלג'יה ("נערת שלג" בערבית). השמחה הייתה גדולה, והשניים חגגו את נישואיהם. האם החורגת ובנותיה האכזריות נאלצו להאזין לצהלולי השמחה בחתונה, בעוד שהנערה המכוסה בצעיף ישבה על גמל הכלולות והובלה אחר תהלוכה גדולה לבית בעלה.
באותו זמן בערך, ברוסיה הקרה, נערה בשם וסיליסה עבדה ללא מנוח ותפרה תריסר חולצות. היא לא ניחשה שצאר עשיר ומאוהב אחד כבר יושב בארמונו, יודע את מה שהיא עדיין לא – לא רחוק היום והיא תהיה אשתו.
ואני שואלת אתכם, ילדות וילדים, מי משלושתן היא סינדרלה-על-אמת, זו שבספרים? התשובה תפתיע אתכם: כולן סינדרלות במידה שווה. שלושת הסיפורים הללו הם גרסאות שונות למעשייה האהובה, ולרובנו מוכרת הראשונה. אך טיבן של מעשיות להיות מסופרות בעל פה מדור לדור בשלל תרבויות. כך, גם סיפורה של סינדרלה מצא לו גרסאות רבות, ובכל אחת מהן קיבל מאפיינים ייחודיים. כעת ארבע מתוך שלל הסינדרלות – הרוסייה, הפלשתינאית, הצרפתית והמרוקאית – קמות לתחייה במיצב אמנותי מרתק בחלל חדש בשם "המרחב השלישי", אשר בבית הגפן בחיפה.
האמנית אמי ספרד צללה אל שורשיה של אגדת סינדרלה, ויצרה מעין משחק מחשב שמאפשר הצצה לעולמן של כל אחת מהגיבורות, נאמן עד כמה שניתן לסיפור המסופר. ספרד מזמינה אנשים מגילאי 4 עד 90 להתרווח על כורסה מול מסך, לבחור אחת מארבע שפות סיפור, ואת העלמה הרצויה, ולשוטט יחד עם הדמות בין חללים - החל מהמטבח דרך הנוף המקומי בחוץ, ועד לאולם הנשפים. כשברקע נשמע הסיפור – על מאפייניו השונים. ספרד חתכה אלמנטים מתוך ציורים של התקופה ושל כל אזור גיאוגרפי, והכניסה אותם לתוך עולם הסיפור שבראה.
כדי ליצור את דמותה של סינדרלה היא נעזרה בתמונות של נשים טיפוסיות מכל תרבות, וניסתה לבנות מהן דמות מייצגת עד כמה שניתן – כשהפרצופים עצמם הם פניהן של נשים כפריות מהמאה ה-19. גם הלבוש משתנה מדמות לדמות: הסינדרלה המרוקאית נראית כשהיא צועדת בסביבה מדברית, עטוית כיסוי ראש, גם ראשה של זו הפלסטינאית מכוסה, והיא לבושה שמלת בורדו כהה. סינדרלה הרוסייה היא בהירת שיער, והוא קלוע בצמה, ואילו זו הצרפתייה חובשת מטפחת בד ושמלה כחולה עם סינר לבן – לבוש המזכיר בצורה מובהקת את הדמות המצוירת מסרטו של דיסני. "אני משערת שבדיסני עשו מהלך מאוד דומה לזה שלי וחקרו את הלבוש. כל העולם הצרפתי מאוד מתחבר לאימג' המוכר", היא מספרת על הגרסה הצרפתית, שהחלה אף היא כסיפור מפה-לאוזן, ועלתה על הכתב בין השאר על ידי הסופר הצרפתי שארל פרו, בקובץ מעשיות שלו שיצא ב-1697.
ספרד העמיקה במחקר, כיתתה רגליה בין מוזיאונים ולמדה כיצד נראו כלים אותנטיים מהתקופה, אותם שתלה בתוך עבודתה. "נגיד, במקרה הפלסטיני הייתי צריכה לחפש את המורשת וההיסטוריה הפלסטינית", היא מספרת. "הסיפור עצמו נאסף ממשרתת נוצרייה בבית לחם, אז הלכתי לחקור את בית לחם, את המסורת שלה ואיך היא נראתה בתקופה העתיקה, הגעתי לספרים שנכתבו במאה ה-19, למשל של שבוי בריטי של שליט מרוקו, שכתב ספר על השבי ותיאר את החיים במרוקו. ככה דליתי פרטים.
"המטבח של סינדרלה, למשל, הוא נקודה מאוד מעניינת", היא ממשיכה ומספרת על ההבדלים בין העולמות השונים. 'סינדר' זה אפר בלטינית (כמו גם באנגלית א.ו), ובכל הסיפורים יש את האלמנט הזה – למשל במרוקאי הם סוגרים אותה בחדר האפייה אז יש עליה הפיח והלכלוך של האפייה. מעניין לראות את ההבדלים בין המטבחים בסיפורים, כי סינדרלה הוא סיפור על אישה, והמטבח, היסטורית, היה מקום של נשים. בסיפור המרוקאי המטבח הוא מן טאבון שעשוי מאדמה; במקרה של סינדרלה הצרפתייה זה תנור-אח כמו בסרטים במאה ה-18, והיא מתוארת ישובה למרגלותיו; בתנור הפלסטיני היה להם כמו מנגל נייד מחרס; חיפשתי ציורים של מטבחים רוסיים ומתוכם למדתי איך נראו באותה תקופה תנורים ברוסייה – מדובר בתנור מאוד מיוחד עם מערכת שמחממת את הבקתות".
שוני נוסף בולט בין הגרסאות הוא בתיאור סצנת הנשף: בגרסה הפלסטינית, המשפחה השאירה את סינדרלה לשמור על הכרם, כך שהיא כלל לא השתתפה במסיבה אלא רק צפתה בה מרחוק. הסינדרלה המרוקאית אף היא לא לוקחת חלק פעיל בנשף: "התרבות המרוקאית מפרידה את הנשים – הן נהגו לשהות במן הרמון", מסבירה ספרד. "אז במקרה הזה היא הולכת במסדרון שמקיף מן חצר פנימית בהרמון מרוקאי ורק מסתכלת מבחוץ על הגברים שיושבים ומעשנים נרגילות".
אלא שהאתגר היה להתעלם מהשיפוטיות שעמדה במרכז הציורים ששימשו לה השראה, וצוירו מנקודת מבט אוריינטליסטית – על ידי ציירים מערביים שהביטו מבחוץ, ובהתנשאות-מה, על מושאי הציור שלהם. "היה, למשל, מי שצייר את ההרמון כבית לסקס וסמים וזה לאו דווקא היה נכון", היא אומרת. "ניסיתי להראות את היופי שבתרבויות האלה מנקודת מבט שיוויונית. התאהבתי קשות בכל אחת מהתרבויות. גם המרוקאית, גם הפלסטינית וגם הרוסית אלה תרבויות שקיבלו בארץ יחס לא שוויוני, מזלזל. התרבות המרוקאית היהודית, למשל, היא מפוארת ועשירה. ליהודים יש תפקיד חשוב בהיסטוריה של מרוקו וזה לא דבר שאנחנו לומדים עליו בבתי הספר. לכן היה לי חשוב להוכיח שאומנם יש צורות שונות להסתכל על החיים, אבל בסוף כולנו מספרים אותו סיפור".
אז אילו עוד הבדלים ניכרים בין הגרסאות? ובכן, במעשייה המרוקאית מדובר בטלנובלה של ממש: הנערה המסכנה, סמירה רמידה שמה, פותתה על ידי האם החורגת להרוג את אימה הביולוגית, וכך זו המרשעת נישאה לאביה. סמירה מפצחת אגוזים, מתוכם מופיע לפתע שד רכוב על סוס ירוק, לראשו כפייה ירוקה, והוא לבוש שמלה ירוקה וחרב ירוקה - ולוקח אותה אל אהובה שבארמון; במעשייה הפלסטינית, נעלה של סינדרלה, אותה איבדה, יקרת ערך לא משום שניתנה לה יד ראשונה מפיה, אלא כי היא עשויה עור דמשקאי אדום משובח, מתנה מהאב המנוח; אם נבחן את הגרסה הרוסית ניווכח כי הדמות המרושעת איננה אם חורגת, כי אם מן מכשפה בשם באבה-יגה, שאיננה מצטיינת בתקינות פוליטית, שכן הגעתה מתוארת כך: "במכתש נוסעת, בעלי נדחפת, במטאטא עקבות מוחקת. עצרה מול השער, רחרחה וצעקה: 'פויה! ריח של נפש רוסיה! מי כאן?'. מי שלבסוף נחלצת לעזרת הנערה במעשייה זו היא בכלל בובה, אותה קיבלה מתנה מאימה המנוחה.
עוד ועוד עלילות פתלתלות נפרשות בסיפורים השונים. מאות גרסאות נודעו לסינדרלה על פני השנים, יש שטוענים כי עוד לפני הספירה הסיפור התגלגל בכל מיני וריאציות. גם אמי ספרד בעבודתה התלבטה בין מגוון גרסאות, ונאלצה לזנוח את חלקן על רצפת חדר העריכה: "היה סיפור אתיופי שהוגדר על ידי חוקרי מעשיות כסיפור סינדרלה, אבל הוא פשוט לא היה מספיק דומה", היא אומרת, ומספרת גם על סיפור בוכרי ששבה את ליבה, כמו גם הגרסה הגרמנית שדמתה אף היא לזו המוכרת לנו כיום.
מרתק לגלות הבדלים בולטים בין תכונות האופי של הסינדרלות. אם זו המוכרת מחכה פאסיבית לישועה מהפיה הטובה ומנסיך הכתר, אחרות דווקא משמשות מודל לא רע לחיקוי גם בעידן ה-me too: "הרוסייה אחראית לגורלה, מוצגת כדמות יותר חזקה ועצמאית משאר הדמויות", מסבירה ספרד. "אומנם גם בגרסה הרוסית יש בובת קסם שעוזרת לה, אבל בסופו של דבר היא יותר אקטיבית בלהציל את עצמה. גם בגרסה הגרמנית של האחים גרים הדמות של סינדרלה היא סוג של מכשפה, שמייצרת את הכלים שעוזרים לה להינצל. היא שותלת את העץ שמביא לה את השמלות, מדברת עם ציפורים שעוזרות לה, סוג של קוסמת".
ומה בסוף? אתם שואלים. ובכן, ילדים, אל תצפו לרב תרבותיות, לאידאולוגיות שונות או לשלל תרחישים. הסוף, בכל המעשיות, זהה: חתונה, אושר וגם עושר, עד עצם היום הזה.
.jpg "מתוך עבודתה של אמי ספרד")
