הגנץ של נתניהו: קרב המתנחלים על לב ראש הממשלה
מאחורי מיזם "זזים ימינה" להגברת ההצבעה בימין עמד קרב בין שני מחנות ביש"ע על ליבו של נתניהו - מצד אחד ראשי המועצות יוסי דגן וישראל גנץ, ומהעבר השני מועצת יש"ע הממלכתית. ומה היה המסר האמיתי ששידרו למצביעים שדפקו על דלתם?
דקות ספורות לאחר שנשא את נאום הניצחון בהיכל שלמה בתל אביב, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו "זה הגנץ שאני שמח לראות". הנמען לא היה יו"ר כחול לבן, אלא ראש מועצת בנימין ישראל גנץ. לצדו היה גם ראש המתנחלים בליכוד יוסי דגן.
ביממות האחרונות לבחירות נרתמו השניים לקמפיין הליכוד, לקחו את שרי המפלגה ודפקו יחד, יד ביד, על דלתות בתי המצביעים ושכנעו אותם להצביע מחל. קמפיין "זזים ימינה", ואמירות התודה של נתניהו, הם רק חלק מקרב יצרי בין המתנחלים על לבו של ראש הממשלה.
בדצמבר האחרון התרחש פיגוע הירי בגבעת אסף, שבו נפלו שני לוחמי צה"ל ודם המתנחלים רתח. דגן וגנץ ניהלו מחאה ציבורית ענפה על ראשו של נתניהו ואף קיימו הפגנה מול ביתו בירושלים. גם ראשי מועצת יש"ע, שנמצאים איתם בנתק מוחלט, עשו אותו הדבר.
ההבדל היה ביחסו של נתניהו לשני המחנות. ראש הממשלה החליט לזמן אליו לפגישה דווקא את נציגי מועצת יש"ע והותיר את דגן וגנץ מחוץ לתמונה, וכך נוצר משבר בין נתניהו לשני ראשי המועצות.
במקביל, בתיווכו של בכיר ההתיישבות זאב חבר (זמביש), נתניהו מינה את שילה אדלר כיועצו לענייני מתנחלים. לאדלר יש חשבון פתוח עם דגן וגנץ. בתפקידו הקודם הוא היה מנכ"ל מועצת יש"ע והיה בנתק יצרי עם דגן, כמו כל חברי המועצה.
באוקטובר הוא עזב את מועצת יש"ע והתמודד בבחירות המוניציפאליות בבנימין נגד גנץ. זו הייתה מערכת בחירות יצרית, שבה גייס אדלר את תמיכת נתניהו, אך בסוף הוא הפסיד ומונה ליועצו של ראש הממשלה. זה היה שלב נוסף בהתקררות היחסים בין דגן-גנץ לנתניהו. אבל אז הגיעו הבחירות.
כחלק מחיזוק גוש הימין החל אדלר לטפח את הרעיון של "זזים ימינה". למרות שיש יועצים שטוענים שהרעיון היה שלהם ובלשכת נתניהו "שתו להם אותו". הרעיון המרכזי היה יצירת שיתוף פעולה של פעילי מפלגות הימין במטרה להגדיל את הגוש.
אדלר יצר קשר, באמצעות השר זאב אלקין, עם יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ', שבהתחלה הביע הסכמה להשתתף במיזם, אך ביום הבחירות עצמו הוא סירב להשתתף.
בעקבות המיזם נקנסה מפלגת הליכוד מכיוון שנעשה ניסיון להציגה כא-מפלגתית. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, קבע גם שמדובר בעבירה פלילית "לכאורה", שדינה להיחקר על ידי המשטרה.
ביום חמישי שעבר התקשר ח"כ יואב קיש לישראל גנץ ובירר מה מצב התמיכה ביהודה ושומרון. בתגובה ענה לו גנץ: "על הקרשים. אתם צריכים לשתף את ראשי המועצות בתהליך, בסוף רק הם יכולים להביא פעילים לשטח". שיח דומה התנהל במקביל בין אלקין לדגן.
במוצאי השבת בישר קיש לגנץ כי נתניהו מתכנן פגישה עם ראשי הערים והמועצות ובירר אם הוא ודגן יגיעו, למרות התקררות היחסים בין השניים לנתניהו. גנץ ענה שיבואו, אך ביקש פגישה אינטימית יותר לאחר הפגישה הכללית.
ואכן, נערכה פגישה מצומצת עם נתניהו בהשתתפות גנץ, דגן, ראש מועצת קריית ארבע אליהו ליבמן וראש מועצת דרום הר חברון יוחאי דימרי. בפגישה חולקו גזרות הפעולה של המועצות – דגן קיבל את אשדוד, גנץ קיבל את בית שמש וכמה שכונות בירושלים.
השניים עברו פיזית יחד עם שרים מהליכוד על דלתות הבתים, כל אחד בגזרתו. גורם שהיה מעורה בפרטים הסביר מדוע צורפו דווקא שרים מהליכוד: "נכון שזה מיזם הצבעה למפלגות הימין, אבל כשדופקים אצל הבוחר בבית שרים מהליכוד, ברור לו מה הוא צריך להצביע". לפי נתוני המתנחלים, הם הצליחו להעלות את אחוזי ההצבעה ובערב – הם כבר הגיעו למטה הליכוד ודאגו להראות לנתניהו מי סייע לו.
ומה השניים מצפים לקבל בתמורה? דגן וגנץ הם ראשי מועצות ביהודה ושומרון שמטפחים מול נתניהו מדיניות שונה מזו של מועצת יש"ע. הם תוקפים את נתניהו גם תוך סיכון מערכת היחסים, דורשים אישור תב"ע ליישובים, הקמת כבישים עוקפים והחלת ריבונות על יהודה ושומרון.
מולם נמצאת אסכולת מועצת יש"ע שרוצה את אותם הדברים, אך עושה זאת תוך ניהול משא ומתן ולא מתדרדרת למחאה. נתנהו מצידו מטפח את שתי האסכולות ותמיד שומר על מתח ביניהן. זה משרת אותו ונותן לו את היכולת לא תמיד לשלם את מה שהצדדים רוצים.
לפנייה לכתב/ת 
