חוששים שהזוגיות תהפוך לכלא? יש לנו פתרון
יצא לי לא פעם לשמוע על אנשים המגדירים את הזוגיות שלהם ככלא. בהגדרה המילונית שלהם זוגיות היא ההיפך הגמור מחופש, לצד שלל תיאורים נלווים כמו ביטול עצמי, ויתור והקרבה. אבל זה לא חייב להיות ככה
אני ואשתי גרות בבתים נפרדים. אומנם ברחוב הסמוך, קרוב-קרוב, ועדין לכל אחת מאיתנו יש את הבית שלה. רגע לפני שאתם מרימים גבה, אני כבר אומרת שהפתרון הזה לא מתאים לכולם. נכון שהוא חריג בנוף ויש לו את המחירים שלו, אבל עבורנו הוא עובד מצוין, תודה. במבנה האישיות שלי אני צריכה המון ספייס. הזמן האישי שלי מקודש ואין סיכוי שאוותר עליו בעד שום הון שבעולם. אף אחד לא מצחיק אותי כמו שאני מצחיקה את עצמי. אני יכולה לשבת עם עצמי שעות, להגות או סתם לכתוב הגיגים (שאחר כך הופכים לטורים אישיים) ולהיקרע מצחוק מבדיחה פנימית שעוברת בתוכי.
יש 5 שפות לאהבה. מהי השפה שלך?
כל אהוביי יודעים שבשעה שתיים פק"ל, גם אם זה בעיצומה של פגישה או אירוח, אני מחייכת לכולם וללא כל התנצלות נפרדת בחיבוקים ופורשת אחר כבוד לשנ"צ שלי, המקודש לא פחות. המסיבה יכולה להמשיך אבל אני לא שם. הלכתי לישון, נדבר בארבע. 'שתחיה', כפי שהבנתם, היא ההפך הגמור. מבחינתה, להיות כל היום ביחד, ואם אפשר אז לעשות את זה במגע וליטופים. אני זוכרת שבהתחלה, כבר מהחניה היא היתה מתקשרת לשאול לשלומי ולהגיד לי שהיא מתגעגעת. "מה מתגעגעת? הרגע נפרדנו", הייתי משיבה בכל פעם שהיא היתה מתקרבת אליי פיזית. אפשר אפילו להגיד שהייתי אלרגית למגע. במיוחד מהסוג הדביק והקרוב. בקיצור, הרבה משחקי "קירבה-הדיפה" היו מנת חלקנו עד שלמדנו לייצר מערכת יחסים אמיתית, שותפות אינטימית וחברות אמת, ועדיין לשמור על תחושת חופש ומרווח נשימה.
יצא לי לא פעם לשמוע על אנשים המגדירים את הזוגיות שלהם ככלא. בהגדרה המילונית שלהם זוגיות היא ההיפך הגמור מחופש, לצד שלל תיאורים נלווים כמו ביטול עצמי, ויתור והקרבה. אלא שכמו במילון, כך בחיים - הכול מתחיל ונגמר בהגדרות. בעידן שגם ויקיפדיה מאפשרת עדכון הגדרות ואפילו יצירתן מחדש בעצמנו, גם אנחנו יכולים לצקת תוכן חדש להגדרה של זוגיות במילון החיים שלנו. אין שום צורך להיצמד להגדרות ההיסטוריות שאנחנו מכירים מבית הורינו, מהקהילה או מהתרבות ממנה הגענו (חסידות גור, בשבילכם). כל מה שמתאים ונכון עבור הזוגיות שלכם הוא נכון. נקודה.
אני נמנית עם אלה שלא מאמינים ב"סיר ומכסה" או בקלישאת ה"חצי השני". סורי. אתם לא חצי, אתם הרבה יותר מזה. כל אחד מאתנו הוא לגמרי שלם, עם רצונות וחלומות וגם פחדים וחלקי צל מבאסים. רק בנקודה שבה אנחנו תופסים את עצמנו כשלם, מתחילה הזוגיות האמיתית: שני שלמים במסע משותף, וכמו שאתם כבר יודעים - השלם תמיד עולה על סך חלקיו. חוץ מזה, אחרי אלפי שעות קליניקה שלי ושל צוות המטפלים שלצדי, אני יכולה להגיד לכם שריצוי וביטול עצמי הוא הגורם המרכזי לבגידות ומשברים קשים בזוגיות.
זה מצחיק כי הייתם חושבים שאולי "בזכות" הביטול, ההקטנה והניסיון לרצות, הזוגיות אולי תחזיק יותר, אבל המציאות מוכיחה אחרת. להיות שלם, מלא ועומד בפני עצמו זה אולי המפתח החשוב ביותר, אבל בשביל שתוכלו לתת חופש וגם לקבל אותו, בשביל שתהיו בני חורין בתוך הזוגיות שלכם ובכלל, אתם צריכים לחזור ולתפוס את עצמכם כשלמים.
אני לא הגבול שלך, אני האהבה שלך
הדבר הבא שחשוב לזכור בזוגיות הוא שאף אחד לא משאיר את השני בכוח. זאת בחירה יומיומית, אם תרצו, בחירה חופשית. אנחנו ממש התאמנו בלזכור ולהזכיר האחת לשניה עד כמה בנות מזל אנחנו. כל כך קל להישאב אל תוך השגרה השוחקת והילדים, במיוחד בזוגיות ארוכת שנים שעלולה ליפול למלכודת "המובן מאליו", שלא לדבר על זוגות שמשלבים זוגיות ועבודה יחדיו (על כך אספר לכם בטור נפרד). כדי להילחם בכך החלטנו להקפיד להשאיר האחת לשניה פתקים מקודשים על מראת השירותים (קיטש דביק וכיפי להפליא), ולא להפסיק להתפעם בקול על כך שיש לנו זו את זו (תנסו את זה!).
לא פעם אני מסתכלת עליה, עדיין מופתעת, ואומרת: "תגידי, מה את עושה במיטה שלי?". ובאמת, זאת זכות גדולה מאוד עבורי להיות בת הזוג שלה. אני לא לוקחת בעלות עליה ואין לי שום רצון בכך. אני יודעת וסומכת שהיא תבחר בי בכל יום מחדש. אף אחת לא מחזיקה את האחרת בכוח ואין אסור ומותר. השער פתוח, ובגן עדן אין גדר או חומה. אבל תגידו לי ברצינות, למה שמישהו בכלל ירצה לצאת מכאן?
לסיכום, אני אגיד לכם שאתם לא צריכים להתחיל לחשוב מאיפה תביאו עוד משכנתא לבית נוסף. גם בבית שלכם, בית אחד ומשותף, אתם יכולים למצוא את המרחב הפרטי שלכם. להקצות לעצמכם פינה שתהיה רק שלכם (אפילו בשעות מסוימות), זמן אמבטיה ארוך ומפרגן במיוחד, לשבת בערב במרפסת עם עצמכם, ממש להכניס ללו"ז זמן שבו תהיו לבד רק עם עצמכם. זה לגמרי אפשרי ואין בריא מזה.
בעיניי, הדרך לחופש בזוגיות עוברת דווקא בשחרור ואי-היצמדות. הם אלו שמאפשרים את החיבור האמיתי, את הדבק. מבינים מה אני אומרת? בשורה התחתונה, היום אני מרגישה יותר מתמיד שאני רוצה להיות כל היום בתחת שלי אשתי. הכי כיף לי שם. אמיתי. אבל הידיעה שבכל רגע נתון אני יכולה להיות בתוכי, עם עצמי, שיש לי את המרחב שלי בתוך הביחד שלנו, זו מבחינתי החירות האולטימטיבית.
חג שמח ואהבת אמת!
פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. לאירוע "לצאת מהמטריקס" הקרוב לחצו כאן
