תירוצים בקנה ובנות בצריח
הנימוק הרעוע שבו משתמש צה"ל כדי לא לשבץ נשים כטנקיסטיות נועד להסתיר את ההדתה שמאחורי ההחלטה. כבר היינו שם בבג"ץ אליס מילר
בוגרות הפיילוט להכשרת לוחמות טנקים(צילום: דובר צה"ל)
לקראת גיוסה לצה"ל בנובמבר 1993 ביקשה אליס מילר לזמנה למבדקי התאמה לקורס טיס. היא נענתה בסירוב בטענה שאין לשבץ נשים ב"מקצועות לחימה". מילר עתרה לבג"ץ, ובפסק הדין – שהפך מאז קאנוני – נקבע שסגירת קורס טיס בפני נשים פוגעת בכבודן ומשפילה אותן, ולפיכך צה"ל לא יכול להשתמש בטענה שנשים פסולות לתפקיד כלשהו מחמת היותן נשים. מילר נשרה בסופו של דבר מהקורס, אבל העתירה שלה פתחה את הדלת לשילוב נשים במערך הלוחם של חיל האוויר. מאז ועד היום סיימו יותר מ-50 נשים בהצלחה קורס טיס, חלקן כטייסות קרב. לאחרונה מונתה אישה למפקדת טייסת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
והנה, היום (א') פורסם שבצה"ל החליטו שלא לשבץ נשים כטנקיסטיות בחיל השריון. זאת אף שפיילוט שבמהלכו הוכשרו עשר טנקיסטיות (ארבע מהן כמפקדות טנקים), הסתיים בהצלחה כבר ביוני 2018. בצה"ל הסבירו ששיבוצן בפועל מחייב גדילה משמעותית בכוח האדם ותשתיות למימוש התהליך. במילים אחרות: מדובר, לכאורה, בשיקולים תקציביים.
הרשו לי להניח שבבסיס ההחלטה עומדים שיקולים נוספים הקשורים להעדפתו של חלק מציבור החיילים שלא לשרת בקרבת נשים. בשנים האחרונות אנו שומעים עוד ועוד עדויות על פרקטיקות של אפליה והדתה בצה"ל, החל מדרישות צניעות שונות ומשונות (למשל, איסור על לבישת בגד ים בבריכה), וכלה בהזזת חיילות מתפקידן נוכח צירופם של חיילים דתיים ליחידותיהן.
מספר המקרים הנ"ל היה כה רב, עד שביולי 2018 נאלץ ראש אכ"א להפיץ למפקדים איגרת, שבה הזכיר כי הם לא רשאים להחמיר בדרישות הלבוש על דעת עצמם.
לא יהיה מוגזם לקבוע שאנו מצויים בעיצומו של תהליך זוחל אשר מגמתו הדרת נשים מהמרחב הציבורי. למעשה, ניתן למתוח קו ישיר בין החלטת צה"ל בעניין שילוב נשים כטנקיסטיות ובין ידיעה אחרת שפורסמה היום, ולפיה עיריית פתח תקווה תשתתף במימון של אירוע, בהשתתפות ראש העיר, המוגדר "לגברים בלבד". זאת חרף הנחיה מפורשת של המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, למנוע את קיומם של אירועים מפלים במרחב הציבורי.
טענת הנגד הנשמעת בדרך כלל היא שעלינו לכבד את אורחותיו של ציבור שרגיל לנהל חייו תוך הפרדה – חמורה יותר או פחות – בין גברים לנשים. ח"כ בצלאל סמוטריץ' צייץ היום ש"נגמרו הימים שבהם הליברליזם הפונדמנטליסטי כופה את ערכיו על הציבור הדתי", וש"אין שום אפליה בקיום אירועי תרבות נפרדים".
אולם, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, הפרדה בין קבוצות על בסיס קריטריונים שרירותיים, לעולם אינה ניטרלית. היא מונעת תמיד מרצונה של קבוצה חזקה אחת שלא להתערבב עם קבוצה חלשה אחרת. לבנים עם שחורים או יהודים עם ערבים, למשל. במגזר הדתי והחרדי נובעת ההפרדה מחלוקת התפקידים המסורתית בין האישה והגבר ("כל כבודה בת מלך פנימה"), ומתפיסתה כ"מפתה" מעצם קיומה. מכוח תפיסות אלה מבקש ציבור מסוים לייצר מרחבים "סטריליים" מנשים.
עו"ד ליעד ורצהיזר(צילום: לירון ויסמן)
מדינה המחויבת לערכים דמוקרטיים אינה רשאית להניחם בצד כל אימת ששיקולים אחרים – חשובים ככל שיהיו – מונחים על הכף.
נחזור להחלטה בעניין שילוב נשים כטנקיסטיות. "הגנה על זכויות אדם עולה כסף", הזכיר בג"ץ בעניין אליס מילר. גם שם טען צה"ל שהדרת נשים מקורס טייס נובעת מטעמים תכנוניים, לוגיסטיים ותקציביים. אולם בג"ץ הבהיר כי משקלם היחסי של השיקולים הללו, כשממול ניצבת תביעה למימוש זכות יסוד – אינו יכול להיות גדול. כפי ששיקולים תקציביים אינם יכולים לשמש עילה לאפליית נשים, כך גם השיקול בדבר כיבוד אורחות חייו של ציבור מסוים ייסוג, בדרך כלל, בפני הזכות לשוויון.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד ליעד ורצהיזר
צילום: לירון ויסמן
מומלצים
