העניים הצביעו נתניהו, והייתה להם סיבה

המספרים ברורים: היישובים המבוססים הלכו עם גנץ, הפריפריה החברתית עם הליכוד. לשני הצדדים, כל אחד מסיבותיו, יש אינטרס למחוק את השיח הכלכלי

דני גיגיפורסם: 17.04.19 , 08:44

(צילום: MCT, רויטרס)

הבחירות עברו בלי שיח כלכלי אמיתי. המפלגות שכן ניסו להציג אג'נדה כלכלית לא עברו את אחוז החסימה או נכנסו לכנסת ממש בקושי. לכאורה נראה שכל מה שעניין את הציבור זה ביבי או לא ביבי, אבל ניתוח דמוגרפי של הקלפיות מציג תמונה אחרת לחלוטין שאין עליה דיון: הפערים הכלכליים-חברתיים ומאבקי הזהות הם אלה שהכריעו את הבחירות בישראל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בעצימת עיניים ניתן לנחש באילו יישובים ניצח נתניהו ובאילו גנץ, ולכן עבודת הסוקרים לא הייתה מאוד מסובכת. ברור מהתוצאות שנתניהו ניצח בערים העניות וגנץ ביישובים החזקים. האשכול הכלכלי של העיר/יישוב קובע באיזה מחנה תושבי העיר תומכים.

בתל אביב (אשכול 8 החזק) הניצחון של כחול לבן הוא מוחץ (45.75% לעומת 19.22% של הליכוד), הניצחון של נתניהו מוחץ בירושלים שהיא באשכול 3 (24.76% לעומת 11.76%).

כחול לבן ניצחה בקלות גם ביישובים באשכול 9, כך למשל בשפיים (59.12% מול 2.59%), כחול לבן ניצחה בקלות גם בלהבים (47.97% לעומת 20.81%), בעומר (45.25% לעומת 25.78%), בכוכב יאיר (52.18% לעומת 16.11%), בכפר ורדים (51.44% לעומת 12.05%), ברמת השרון (55.55% לעומת 17.14%), בשוהם (46.30% לעומת 21.37%), במיתר (39.15% לעומת 24.55%) שכולם יישובים עשירים מאשכול 9 הצביעו בעד גנץ.

לעומת זאת עיירות פיתוח ויישובים באשכול 4 נתנו את קולם באופן מובהק לנתניהו: קריית שמונה (49.03% לעומת 11.15%), קריית גת (41.93% לעומת 12.35%), עכו (38.91% לעומת 10.30%), מגדל העמק (38.94% לעומת 12.47) וירוחם (41.81% לעומת 10.56%) וטבריה (48.31 לעומת 10.37).

חשוב לשים לב: החלוקה הדמוגרפית בבחירות האלה היא לא בין פריפריה גיאוגרפית לבין מרכז הארץ, אלא בין מעמד הביניים הנמוך והעניים לבין האליטה הישראלית. ההוכחה לכך היא שיש פערים בין ההצבעה בשדרות וקריית גת לעומת ההצבעה במיתר ועומר, אף שהן סמוכות.

בוודאות אפשר לקבוע שזה לא שהפריפריה תמכה בליכוד והמרכז בכחול לבן, אלא שהעניים הם הצביעו ביבי והעשירים בחרו בגנץ.

יש מי ששואל למה העניים בוחרים נתניהו שלכאורה רומס אותם מבחינה כלכלית, והתשובה שהיא הם נרמסו ונרמסים הרבה יותר על ידי האליטה הישראלית, שמחוברת היום לגנץ. נתניהו אומנם רומס אותם בשם אידיאולוגיה קפיטליסטית קיצונית שהוא מקדם, אבל תנועות השמאל שמצד שני, שמחוברות לתנועה הקיבוצית האליטיסטית וההסתדרות, רומסות אותם באמצעות "סוציאליזם למקורבים".

הסדר החברתי והאפליה שקבעה מפא"י כלפי המזרחים קיים גם היום, ולכן ביישובים העניים לא מסוגלים להצביע לאף מפלגה שמחוברת לתנועות השמאל הישנות. בטח ובטח לא למנהיגים מההסתדרות שנתפסים כחלק ממנגנון הקיפוח של מפא"י.

גם כיום, חלוקת הקרקעות שקבעה מפא"י היא הגורם מספר אחד לאי-השוויון בישראל. 14% מהאוכלוסייה בישראל מחזיקים יותר מ-85% מהקרקע. הקרקע היא משאב אינסופי שעומד לרשות הקיבוצים והמושבים, שמשתמשים בכספים המושגים ממנה לחינוך טוב יותר עבור ילדיהם, לדיור למשפחות שלהם ולתנאי רווחה מופלגים עבור הקהילות שלהם. לעומת זאת, בעיירות הפיתוח אין קרקע לבנות דירות, אין כספים לחינוך ומערכות הרווחה קורסות. מדובר במדיניות שמקורה אמנם בתקופת קום המדינה אולם היא נמשכת גם היום.

תוצאות הבחירות מצביעות על כך שהדיון צריך להיות כלכלי, אבל יש ניסיון לטשטש אותו. השמאל לא רוצה לדבר על אי-השוויון כי בסיס התמיכה שלו זה האליטות, ואת נתניהו אי-שוויון לא מטריד כי בנשמתו הוא קפיטליסט קיצוני.

נתניהו ניצח כי הוא מכיר את הנתונים האלה ויודע לגעת בדיוק בנקודות הרגישות של העניים בישראל, באמצעות חיבור הן לפחדים שלהם והן לתחושה המוצדקת שלהם, ולפיה הם קורבנות של אליטה אכזרית.