10 המכות שנוחתות על הרווקות בחג, בכל שנה מחדש
זה מתחיל בהשוואות לבני הדודים ולילדים של השכנים שהתמסדו והביאו ילדים, ומסתיים בציפייה שתסכימו לכל דייט שמציעים לכם: ליל הסדר הוא מכה ישראלית ידועה, אבל רווקות מעל 30 חוטפות אותה חזק מכולם
שוב ליל הסדר, שוב ארוחה משפחתית, שוב אתן הרווקות היחידות מעל גיל 30 (מצטערת. רווקה בת 25 היא לא "רווקה", היא בחורה חמודה שעדיין מרשה לעצמה להתעלל במחזרים שלה). שוב השאלות, "נו, יש מישהו? הבת של בתיה כבר התחתנה והיא רק בת 28, למה את חולמת?", או התוספת שרצה ממש חזק בשנה האחרונה, "רחלי, תרשמי אותה כבר לחתונה ממבט ראשון". אז כדי שתעברו את החג בשלום, קיבצתי לכם, רווקות ורווקים יקרים, את עשר המכות שמחכות לכם בליל הסדר, כדי שתוכלו להיערך אליהן ועדיין ליהנות מהחג, גם כשכולם מסביב מציקים.
מדריך: לצלוח את החג מבלי לשנוא את בן הזוג
סדר פסח: לנקות את האקסים של בני הזוג מחייכם
"בקרוב אצלך"
אמרו לכם "בקרוב אצלכם" מסביב לשולחן? דודה סימה איחלה לכם שלראש השנה כבר תגיעו עם אהבה? במקום להדוף את הברכות ולהתעצבן, תגידו תודה יפה. למה? כי עדיין מאחלים לכם ומאמינים בכם, ומה צריך בעולם הזה יותר ממישהו שיאמין בנו? רוצים לענות בצורה מצחיקה? כשדודה רחל אומרת, "יאללה, בקרוב אצלך", תעני לה, "דודה, את כל הזמן אומרת את זה וזה טרם קרה, אני לא אאמין לך יותר".
כשמתחילים להשוות אתכם לאחרים
מתישהו מגיע השלב הבלתי נמנע הזה שבו מתחילים להשוות אתכם לילדים של השכנים: "הבת של תחייה כבר נשואה והיא רק בת 28", הם יגידו לך. במקום להיפגע, תעני: "נכון, אמא, אבל אל תשכחי שאלה נישואים ראשונים. בואי נראה מתי היא תתחתן בפעם השנייה".
סבתא עושה רגשי
ומה עם אותה הסבתא שמציקה כי היא חושבת רק על עצמה? זאת שלא יודעת כמה זמן עוד נשאר לה? כאילו, מה אתם אמורים לעשות עכשיו? להיכנס לבר, לגשת למישהי ולשאול אותה אם היא רוצה להתחתן, "פשוט כי סבתא שלי לא יודעת עוד כמה זמן נותר לה?", ובכן, פחות. עדיף שתשיבו בחיוך: "סבתא, האמת היא שכבר התחתנתי, פשוט לא הוזמנת", ואל תשכחו להוסיף קריצה כדי שהיא לא תתעלף ותנשל אתכם מהירושה.
האחיין המביך
ארוחת חג, כולם מחויכים וסך הכול האווירה נעימה או לפחות נסבלת, עד שאחיין אחד פולט, "איך יכול להיות שאת גדולה מאמא שלי אבל אין לך ילדים?". כשזה קרה לי ממש רציתי לזרוק אותו למרתף, אבל אין, אנחנו לא בניו ג'רזי, אז פשוט חייכתי אליו ואמרתי לו שאני כמו הילד הזה בכיתה שתמיד מגיע אחרון בשיעורי ספורט, אבל מה שבאמת חשוב זה שהוא מגיע. הסברתי לו גם שלכל אחד יש את הקצב שלו ושזה ממש לא קשור לגיל. לבסוף הצעתי לו עסקה: "אם אתחתן, אשמח שתהיה השושבין".
רווקה? תעזרי לקפל
אף משפחה לא תודה בזה בריש גלי, אבל מרווקים מצפים ליותר מבחינת מטלות הבית השונות. מבחינת האנשים האלה, אנחנו רווקות הרי, זה לא שיש לנו ילדים לדאוג להם. "נו, תבואי לפני לעזור קצת, תחתכי את החסה, תורידי את הזבל ותפני מהשולחן". ואז הם ספק יתנצלו, ספק יגרמו לך להרגיש עוד יותר גרוע כשיגידו: "זה לא שהאחרים לא רוצים לעזור, הם פשוט עסוקים עם הילדים שלהם".
מה עושים במקרים כאלה? מחייכים ואומרים שהסדר הזה החלטתם להעמיד פני נשואים ולכן אתם משחררים את עצמכם ממטלות הרווקים ויוצאים מעבדות לחירות. "מה נשתנה הלילה הזה? שכולנו מפנים", תשירו לדודה שתעקם את פיה. רוצים טקטיקה נוספת? בעולם האימון אומרים שכדי שמשהו יתממש יש להתנהג כאילו שהוא כבר ישנו. אז הנה, אתם לא מפנים את השולחן. ככה זה כשנשואים, לא?
שתסכימו לכל דייט שמנסים לסדר לכם
"דוד יוסי רוצה להכיר לך מישהו מקסים מהעבודה שלו. אומנם פיסח, גמד ועילג, אבל מנהל מחלקה. "אהה, את לא רוצה? חבל! את רואה? בגלל זה את רווקה!". מכעיס, נכון? ההצעה שלי היא להשיב מיד: "לא, לא בגלל זה, דודה יקרה, אלא בגלל שאת לא חושבת שמגיע לי יותר. תביאי לי גבר נאה, מצחיק וחכם ואני מבטיחה לצאת איתו לדייט".
לאכול אחרונים
אצלנו, המזרחים, קודם אוכלים הילדים, אחריהם המבוגרים ורק אז הרווקים. הדרך היחידה שבה הצלחתי לשנות את הסדר הייתה כשאמרתי לאמא שלי באחד החגים, "אמא, את יודעת שמי שאוכל אחרון מתחתן אחרון, נכון?". מאז אני אוכלת ראשונה וישר מהסיר.
להישאר לישון
במשפחות מסוימות העובדה שאתם כבר בני 35-40 לא מפריעה להורים שלכם ללחוץ עליכם להישאר לישון אחרי הסדר. "עכשיו תנהגי את כל הדרך לתל אביב?! תישארי לישון, תשתי איתנו קפה בבוקר ואז תיסעי", הם יציעו, אבל זהירות! מדובר במלכודת שכוללת לינה לא נעימה במיטת נוער ועזיבה רק בשש בערב (אחרי הקפה מגיע הבראנץ ואז לאנץ'). פשוט תרגיעו אותם ותגידו, "זה בסדר, אני אסע בזהירות ובמהירות", וצאו מיד מהחדר.
להחזיר את סבתא
מישהו צריך להחזיר את סבתא או את הדוד משה והרי מושב עמיקם הוא גם ככה על הדרך מחדרה לתל אביב. בכיוון ההפוך, כמובן. הבעיה היא שאי אפשר לסרב לבקשה כזאת כי זה מוציא אתכם אגואיסטים. מה עושים? מסתכלים על זה כעל הזדמנות טובה לזמן איכות עם סבתא. מצד שני, תמיד אפשר להשתמש בזה כנשק כשמציקים לך: "שתדעו שאני לא מתחתנת רק בגלל שחשוב לי שיהיה מי שיחזיר את סבתא".
לבלות את כל החג עם המשפחה
הציפייה הזאת שתבואו גם לחג הראשון וגם לחג השני, גם בחול המועד וגם באיסרו חג. "מה זאת אומרת יש לכם תכניות עם חברים?" הם יגידו בעצב, "אבל מי יהיה איתנו? מה, תשאירו אותנו לבד?". במקרה כזה תמיד אפשר לענות, "אבא, אמא, הנה לכם הזדמנות טובה להתאהב האחד בשנייה מחדש. וחוץ מזה, תגידו תודה שלא טסתי לתאילנד השנה".
"רק אהבה עצמית מביאה אהבה זוגית"
אבל כדי שתוכלו בכלל להשתמש בהומור מול המשפחה, אתם חייבים לקבל את העובדה שאתם שלמים ואוהבים את עצמכם גם כרווקות ורווקים. זה לא פשוט, אני יודעת. בכל זאת, יש לי שלושה אחים קטנים שהתחתנו לפניי, אבל אין ברירה. כמיטב הקלישאה, רק אהבה עצמית מביאה אהבה זוגית. והומור. אז כדי שתוכלו להשתמש בכלי הזה בצורה חכמה ומיטיבה, זכרו שהומור הוא רק ביטוי של משהו עמוק יותר - בטחון עצמי, אופטימיות ותקווה. אגב, להיות שלם עם משהו זה לא אומר שאין רצון לשנות אותו. זה רק אומר שכרגע אתם מקבלים את המצב כפי שהוא. תופתעו לגלות שדווקא הקבלה מאפשרת תזוזה.
ואם הטיפים האלה לא מרגישים לכם נכון, זכרו שרק אתם מחליטים עליכם, ולפעמים אפשר פשוט להגיב בחיוך. "תסמכו עליי שאני על זה ופחות בא לי שיציקו לי, אז אם חשוב לכם שזה יקרה בקרוב, הדבר שכרגע אני הכי זקוק/ה לו זה מילה טובה, ושתאמינו שזה אפשרי עבורי".
זה, או לברוח לתאילנד.
שיהיה לנו חג שמח, מלא אהבה וצחוק ואמן שבפסח הבא נריב אצל איזו משפחה עושים את הסדר.
אודליה יקיר היא מאמנת להתפתחות אישית ומחברת הספר "עד החתונה זה יעזור", הומור, דייטים ומה שביניהם.
