שלושה גיבורים בתוך הטרגדיה התימנית

העולם עדיין אדיש לזוועה המתחוללת במדינה במסגרת מאבקי הכוח בין איראן וסעודיה. אבל שתי עיתונאיות וצלם מתעקשים לא לתת לכם לשכוח

סמדר פריפורסם: 18.04.19 , 11:38

תימן חות'ים מגייסים ילדים חיילים מלחמה נגד סעודיה (צילום: AP)

ילדים לוחמים בתימן(צילום: AP)

מה אנחנו באמת יודעים על מעשי הזוועה שמתחוללים בתימן? ועם יד על הלב: את מי זה מעניין בכלל? תימן רחוקה, אחת המדינות העניות בעולם, ובשלוש השנים האחרונות היא הרבה יותר ענייה ושסועה בין הסעודים לאיראנים. מצד אחד ניצבים תומכי הנשיא עבד מנסור האדי, שקיבל חסות בריאד וקופץ רק לעיתים רחוקות לעדן; ומהצד השני החות'ים תומכי איראן, שמחזיקים בבירה הרשמית צנעא את הנשיא שאינו מוכר בקהילה הבינלאומית, מהדי אל-משאט. בראייה רחבה, זו המלחמה הלא מוכרזת בין ריאד לטהרן על הרחבת השליטה באזור. מיליוני התימנים הסובלים לא מעניינים את בית המלוכה הסעודי בדיוק כפי שהם לא מעניינים את המנהיג העליון חמינאי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

והנה, שלושה אנשי תקשורת זכו השבוע בפרס פוליצר היוקרתי על דיווחיהם העקשניים מתימן: העיתונאית מגי מיכאיל מקהיר, הצלמת נארימן אל-מופתי, גם היא מקהיר, וצלם הווידיאו מעאד אל-זיכרי מתימן. שלושתם עובדים בסוכנות הידיעות AP, שהחליטה לא לוותר אף שאין מקום לא מסוכן בתימן. את אל-זיכרי הם נאלצו להוציא משם פעמיים, אחרי שהתקרב עם המצלמה לאזורי שליטה בעייתיים, ובשני המקרים החזירו אותו לשטח לאחר מכן.

גם אנחנו בתקשורת הישראלית הסתייענו לא פעם בדיווחים האמיצים של מיכאיל. אני זוכרת את הסיפורים קורעי הלב שלה – לצד התמונות של אל-מופתי – על אימהות בתימן שחוסכות מפיהן מזון כדי לתת את המעט שנשאר לילדיהן. אני גם זוכרת את התמונה של אב שיצא לרחובות העיר תעיז עם בנו הקטן בזרועותיו, "כי בבית מסוכן בגלל הטילים, בגן הילדים לא בטוח בגלל פלישות פתע, ובבית המחסה השכונתי הכי מסוכן, בגלל מחלות מידבקות". או את הסיפור על האם ששני ילדיה חלו, אין דרך להצילם, והיא לא יודעת אם לטפל בהם או להעניק את תשומת הלב לשתי בנותיה הבריאות.

לפחות 100 אלף בני אדם נהרגו בשלוש שנים של לחימה, ועוד עשרות אלפים – מרביתם ילדים – נכנעו למחלת הכולירע. רק בתימן יש היום כולירע, במספרים מבהילים, ובהיעדר תרופות היא מתפשטת ממקום למקום. בתי המרקחת של תימן סגורים כבר שנה. את המשלוחים של האו"ם משאירים בנמל ואף אחד לא מתקרב, או שגונבים את הסחורה ומוכרים למי שיכולים לשלם. אם אין כאלו, זורקים לים.

אינספור הסיפורים הקשים, בעיקר על הילדים, קורעים את הלב לרגע אחד – ואז ממשיכים הלאה. אבל ישנם עיתונאים שמתעקשים להמשיך ולסקר למרות האדישות העולמית. כך, החשיפות של אל-זיכרי על בתי הסוהר של תימן הציגו מסכת התעללויות, עינויים ופשעי מלחמה, לצד סיפורי שחיתות בקרב הפקידות הגבוהה ועצימת עיניים מול הסבל.

רק שכבה דקיקה של מתעשרים חדשים מצליחה בינתיים לשרוד בתימן. מיליונים נופלים, ואין יד מושטת לעזרה. פה ושם מתפרסמות תמונות קשות, והעולם דבק בחוסר עניין. בינתיים אי אפשר לברוח מתימן. הגבול סגור, ואוניות הסיוע מסרבות להעלות עליהן אנשים. שלישיית העיתונאים זכתה בפוליצר, ועוד מעט גם הם ייעלמו, או שישכחו אותם.