שלושה סרטים ישראלים התקבלו לפסטיבל קאן

המהדורה הרשמית של פסטיבל קאן לא מכילה אומנם אף סרט ארוך ישראלי השנה, אולם התעשייה המקומית יכולה להתגאות לפחות בשלושה סרטים קצרים מתוצרת כחול לבן אשר יוקרנו כחלק ממפגש הפסגה של הקולנוע הבינלאומי. "פרפרים" של יונה רוזנקיאר ו"איה" של דקל ברנסון נכללים בתחרות הסרטים הקצרים של הפסטיבל, בעוד שסרטה של ירדן ליפשיץ לוז "נתק" נבחר לתחרות סרטי הסטודנטים.

מפסטיבל קאן נמסר כי לא פחות מ-4240 סרטים קצרים נשלחו לתחרות הרשמית, מהם נבחרו 11 בלבד, שניים מתוכם נעשו על ידי יוצרים ישראלים - יונה רוזנקיאר ודקל ברנסון. רוזנקיאר, שרק לאחרונה חגג את הסרט הארוך בבימויו "הצלילה", הוא בוגר סדנת הקולנוענים של פסטיבל קאן, ועל כן רק טבעי ש"פרפרים" בן שבע הדקות ימצא את מקומו בתחרות הקצרה בריביירה הצרפתית. ברנסון המתגורר ועובד בלונדון מרחיק ב"אנה" (15 דקות אורכו) עד למזרח אוקראינה שם מתחוללת עדיין לחימה בין כוחות השלטון לבדלנים הרוסיים. אנה היא אם חד הורית שמחפשת מוצא מהמבוי הסתום בו היא לכודה ומצטרפת לחבורת תיירים אמריקנים התרים אחר אהבה.

מתוך "נתק"

תחרות הסטודנטים של פסטיבל קאן מסבירה פניה בדרך כלל לבתי הספר לקולנוע בישראל. שנה אחר שנה מתקבלים אליה נציגים של בית הספר ע"ש טיש באוניברסיטת תל אביב וסם שפיגל בירושלים, ששניים מבוגריו - אלעד קידן עם "המנון" ב-2008, ואור סיני עם "אנה" (אין קשר לסרטו של ברנסון) ב-2015. השנה הנציגה הישראלית היא דווקא ממכללת ספיר שבשדרות. בסרטה "נתק" ליפשיץ-לוז מביאה סיפור משפחתי על נערה לאב מובטל שמחפשת פתרונות יצירתיים לניתוק החשמל בביתם. בר מרון וגלי רשף מופיעים בתפקידים הראשיים.

"פרפרים"

בין 14 הסרטים בסינפונדסיון השנה, שנבחרו מתוך 2000 הגשות מבתי ספר מרחבי העולם, נכלל גם Ambience של וויסאם אל ג'אפארי, סטודנט פלסטיני ממכללת דאר אל קאלמה לאמנויות שבמזרח ירושלים. הסרט בן 15 הדקות מלווה שני צעירים שמנסים להקליט מוזיקה בביתם שבמחנה פליטים, אלא שהמהומות בחוץ מפריעות, על כן הם מחליטים על פתרון מקורי: להקליט את צלילי השגרה של המחנה ולהפוך אותו למוזיקה.

"אנה"

סרטו של אל-ג'אפארי מצטרף לנוכחות ההולכת וגוברת של הקולנוענים הפלסטינים בריביירה הצרפתית. השנה נכלל בתחרות הרשמית על דקל הזהב סרטו החדש של איליה סולימאן It Must Be Heaven בכיכובו של עלי סולימאן (ויש בוודאי מי שיקבעו שהשניים בכלל ישראלים כפי שיעידו תעודות הזהות של ילידי נצרת). העלילה מלווה את הבמאי עצמו בחיפושיו אחר מקום בעולם להתיישב בו, הרחק מהמציאות העגומה במולדתו, אולם במהלך סיוריו מסביב לגלובוס - מפריז ועד ניו יורק - הוא חווה גזענות, חשדנות, ודחייה מהזן המוכר לו מהמזרח התיכון. לפחות על פי תקציר העלילה, סרטו החדש של סולימאן, הראשון שלו מזה עשור (מאז "הזמן שנותר" מ-2009), נראה כמו רימייק פלסטיני לסרטו של נדב לפיד "מלים נרדפות" העוסק בשאלות של זרות, ניכור והגלייה עצמית, מהצד הישראלי.