הכל פוליטיקה: צומת הדרכים של הפועל באר שבע
הכישלון בבחירות, הביקורות על המאמן, היהירות בבניית הסגל וסוגיית הרעב של אלונה ברקת. הפועל באר שבע הגיעה לצומת קריטי והשאלה הגדולה היא: לאן היא מתכוונת לפנות?
קבוצת כדורגל נמדדת באמצעות מספר עצום של החלטות. כל בחירה בשחקן חדש, כל השקעה כספית במשהו אחד על חשבון האחר ואפילו בחירת הרכב שבועי. כך זה בכל העולם, אבל יש מקרים בהם קבוצה מגיעה לצומת ראשי, כזה שישפיע דרמטית על עתידה. הפועל באר שבע נמצאת בדיוק בנקודה הזאת.
נדיר שמועדון זוכה בשלוש אליפויות רצופות אחרי בצורת ארוכת שנים. לרוב, "מועדון הגדולות" לא נפרץ, לא מתרחב. הפועל באר שבע, כך נראה, הצליחה לפרוץ אותו, אבל כדי לאחוז בהישג היא צריכה להישאר בטופ לאורך זמן. לכן העונה הבאה היא קריטית בכל הקשור בקבלת החלטות ובכל המישורים. והכל מתחיל אצל אלונה ברקת.
הבעלות
האכזבה של אלונה
ביום שלישי האחרון הגיעה ברקת להרמת הכוסית של הקבוצה לכבוד החג. כמו פוליטיקאית טובה - זה מה שהאמינה שתהיה היום - הקריאה ברקת נאום שנכתב מראש. התייחסות מפורשת לתוצאות הבחירות לא הייתה שם, אבל הדגשה על כך שלבני ישראל לקח זמן לצאת ממצרים דווקא כן. היו שראו בכך רמז לכך שלמרות הכישלון הראשון, היא תמשיך בניסיונותיה להיכנס לכנסת. "ברור שאני מאוכזבת מהתוצאה, אבל נהניתי מהדרך", אמרה ברקת בשבוע שעבר. "ניקח כמה ימים וברור שאני הבעלים של הפועל באר שבע. בכלל לא עזבתי". האמנם? המנכ"ל אסי רחמים דווקא קיבל הודעה שממשיכים לפי התכנון, וברקת לא חוזרת לקדמת הבמה.
עם זאת, כעת אין צורך בכינוס ועדת העברת הזכויות של ההתאחדות, שכן ברקת לא מכהנת כחברת כנסת ואין מניעה שתמשיך להיות הסמכות הבכירה. השינוי הבולט, אם כן, יהיה במספר השעות היומיות והשבועיות שברקת תקדיש מזמנה לניהול המועדון. ביום רביעי האחרון, למשל, כשקבוצת הנוער של המועדון התמודדה ברבע גמר גביע המדינה, ברקת לא צפתה בהתמודדות. בעבר לא היה סיכוי שתחמיץ משחק כזה.
גם ההשקעה הכספית שלה תצטמצם. בעונות קודמות הצליחה ברקת להשיג, פלוס מינוס, איזון כלכלי בזכות המעבר לאצטדיון טרנר, שדרוג מכירת מרצ'נדייז והישגים באירופה. החלק השלישי נעלם בעונה האחרונה ובנוסף, למרות שכמות המינויים לא השתנתה, ברוב המשחקים לא נמכרו כל הכרטיסים.
ברקת חצתה מזמן את רף 100 מיליון השקלים שהשקיעה מכיסה במועדון. בעונה האחרונה עמד התקציב על 85 מיליון שקל ובעונה הבאה הוא אמור לרדת לסביבות 65 מיליון. אם בעונה הבאה, לראשונה מאז המעבר לטרנר, לא יימכרו כל המינויים שיוצעו למכירה, תהיה בכך פגיעה במערכת היחסים בין ברקת לאוהדים.
ברקת היא התמרור הקובע ביותר בצומת בו נמצאת באר שבע. הרמזור. היא זו שתשפיע על כל התחומים האחרים ואפשר לומר שיש שלוש שאלות עיקריות סביבה. הראשונה שבהן היא האם ברקת הייתה נכנסת לפוליטיקה גם אם מצב הקבוצה היה טוב? הבוסית, שהתרגלה להיות ראשונה, ראתה כישלון נוסף בצ'מפיונס ואיבדה עניין בליגה. האם אחרי שנים בצמרת נשארה בה תשוקה גם במקרה של ירידה בהישגים?
השאלה השנייה היא האם הפועל באר שבע הייתה רק מקפצה עבור ברקת בדרך לפוליטיקה? את התשובה לכך אולי נקבל באמצעות השאלה השלישית והחשובה מכל - האם היא מחפשת למכור את הקבוצה למרות שלא נכנסה לכנסת? לדעת רבים, אם משה חוגג, ששימש כספונסר המועדון, לא היה הופך לבעלים של בית"ר ירושלים הדרך שלו לבעלות על הפועל באר שבע הייתה סלולה.
הסגל
היהירות התחלפה בזהירות
אם תשאלו מנהלים מקבוצות אחרות בישראל על הדרך בה באר שבע בונה את עצמה תשמעו שוב ושוב את המילה "יהירות". "ברק בכר האמין שהוא יכול להפוך כל דבר לזהב", אומר איש מפתח באחת מקבוצות הליגה, "אבל לא כל הנוצץ הוא באמת כזה".
דוגמאות טובות הן החתמות של שחקנים דוגמת חן עזרא ועדן בן בסט בעונה האחרונה. שחקנים שעזבו או נפלטו מקבוצות גדולות אחרות ובכר היה בטוח שיעצב אותם בדמותו, אולי מבלי לקחת בחשבון שאלה שחקנים שכבר אינם ניתנים לעיצוב. עכשיו שניהם, שמחזיקים בחוזים כבדים, צריכים למצוא יעד חדש. זה אינטרס גם של באר שבע.
למעט מתן אוחיון, לכל הישראלים בסגל יש חוזה לפחות לעוד עונה, אבל אצל חלקם המצב לא ברור. קחו לדוגמה את בן שהר. הוא אולי יהיה מלך השערים, אבל כולם זוכרים את הניסיונות בתחילת העונה לגרום לעזיבתו. אולי זה יקרה בקרוב כיוון שבבאר שבע מחפשים חלוץ.
אריאל הרוש מככב בנבחרת, אבל יושב על הספסל של באר שבע. המטרה היא למכור אותו ולהביא שוער אחר שיתחרה עם אוהד לויטה. הבלמים המובילים ישארו חאתם עבד אל חמיד ולואי טהא, כשאליהם יצורף כנראה בלם זר ועמית ביטון שיחזור מהשאלה בבני יהודה. יהיו מספר מושאלים שיחזרו וינסו להילחם על מקומם וביטון הוא הבולט שבהם.
יותר מהכל, נדמה שבאר שבע זקוקה לעוד שחקן יצירתי במרכז המגרש, כזה שיכול להפוך את הנעת הכדור האינסופית שלה למצבי הבקעה של אחרים. מאור מליקסון, צריך לזכור, יהיה בן 35 קצת אחרי פתיחת העונה הבאה. חנן ממן, שהיה חלק משמעותי בחצי העונה האחרונה של האליפות השלישית, הפך לאחת מאכזבות העונה הנוכחית ואולי יבקש לעזוב. פה חייב לבוא חיזוק.
ויש כמובן את שאלת השחקנים הזרים, תחום שבו בלטה באר שבע מעל יריבותיה. טוני ווקאמה היה השחקן המסוכן בישראל לצד ערן זהבי. ג'ון אוגו היה דומיננטי בצורה נדירה. מיגל ויטור, כששיחק, היה הבלם הטוב בליגה. אובידיו הובאן סיפק מנהיגות וסדר ועזיבתו פגעה בקבוצה גם בעונת האליפות השלישית. לצד כל אלה נרשמו נפילות, אבל הן פחות הורגשו עם ההצלחות. הקיץ הכל התפוצץ.
יאניס אנסטיס ספג חמישייה מדינמו זאגרב ושוחרר. ז'וליאן סטו הופיע בשני משחקי ליגה בלבד. בעקבות המקרים האלה בקבוצה הולכים על בטוח - החתמה רק של זרים מתוך הליגה. כך הגיעו עוד בסוף הקיץ אריק סאבו ונייג'ל האסלביינק. קווין טאפוקו הצטרף בינואר. שלושתם יישארו בקבוצה, אבל בינתיים לא עומדים בציפיות.
האימון
השריון של בכר נסדק
לפני כחצי שנה, במשחק מול מכבי פ"ת, ברק בכר החליט להחליף את שהר שהבקיע צמד. התוצאה הייתה קריאות בוז מאוהדיו שלו ובכר הגיב בתנועת יד מזלזלת. זה היה רגע שסימן שבכר כבר לא חסין. יש כבוד רב לתארים שהביא למועדון, אבל השריון חטף חבטה.
בפעם הראשונה בכר היה צריך להתמודד עם ביקורת מתמשכת ולא עשה זאת בהצלחה גדולה - גם הוא יודה בכך. זה נראה בבחירת השחקנים, במהפכות בסגל, ובחוסר ההצלחה להטמיע סגנון ברור ורציף. אפילו בדיבור. בעבר נחשב בכר למאמן שמדבר בצורה ישירה אחרי ניצחונות והפסדים כאחד. העונה הוא הפך למקריא סיסמאות וקלישאות שכמו נכתבו מראש על ידי דוברים.
יותר מהכל נראה שבכר וצוותו איבדו שליטה על שחקנים. משהו נסדק בחדר ההלבשה.
במקביל למעבר למתקני המועדון החדשים והפרידה מאצטדיון וסרמיל, רמת המשמעת בחדר ההלבשה ירדה פלאים. ההדלפות הפכו לדבר שבשגרה. ממן לא הסכים לבעוט פנדלים והושעה. לשיר צדק הודיעו לחפש קבוצה ובסוף הוא נשאר. את גיא חיימוב זרקו לא בגלל הצד המקצועי.
בכר עדיין מוערך מאוד בבאר שבע ובכל מקרה הוא ממשיך יחד עם הצוות המקצועי שלו, שאולי יחוזק באדם או שניים. לא משנה מי וכמה יגיעו, בכר הוא הדמות המרכזית בפאזל ויצטרך להוביל את הפועל באר שבע כדי שתחצה את הצומת הקריטי בצורה הכי בטוחה. ויותר חשוב: שתיקח את הפנייה הנכונה.
לפנייה לכתב/ת 
