לראות מעבר למוגבלות: העיוורת שמסייעת במציאת עבודה
זיו כהן, עובדת סוציאלית תעסוקתית שהתעוורה בשנים האחרונות, קיימה לא פחות מ-20 ראיונות עד ששירות התעסוקה מצא מקום שיקבל אותה לשורותיו. כעת היא מסייעת לאחרים בדיוק במקום שבו היא התקשתה
כהן, כיום אם לשני ילדים, נולדה וגדלה בשדרות. בעיה עצבית-גנטית הביאה לפגיעה בעיניה. בילדותה, לדבריה, היא עוד רכבה על אופניים ושיחקה קלאס, אך בארבע השנים האחרונות מצבה הידרדר והיא הוגדרה כאישה עיוורת.
לפני כשלוש שנים נכנסה לחייה דיווה, כלבת הלברדור שלה שמלווה אותה לכל מקום. סביבת הילדות של זיו, והחינוך שקיבלה מבית הוריה, הכינו אותה להתמודדות עם כל מכשול שניצב לפניה. "כשהייתי ילדה ומשהו נפל על הרצפה, הייתי אומרת לאמא שלי 'נפל לי, תרימי לי'. היא אמרה לי - 'את לא רואה אבל את יכולה למשש'. ככה למדתי להתחשל ולהבין שזו רק בעיית ראייה, וזה נתן לי במהלך החיים את הכלים לקום, לצאת מהבית כמו כל נערה "רגילה", לגור בירושלים ולעשות שירות לאומי בבית הנשיא. היום אני מנקה, מבשלת ומגדלת ילדים - אין לי הקלות".
נוסף למגבלת הראייה, כהן נאלצת לחיות יחד עם שני ילדיה והכלבה דיווה בצל איום הרקטות שהפך לשגרת חייהם של תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה. "הבן הגדול שלי בן שבע, כך שיותר קל היום להסביר ולומר לו שכשיש צבע אדום לתת יד לאחותו, לתת יד לאמא ולרוץ יחד לממ"ד. גם דיווה רצה. אם אנחנו בחוץ כשיש צבע אדום, באופן אינסטינקטיבי היא תוביל אותי אפילו בכוח למיגונית הראשונה".
על אופי עבודתה החדשה סיפרה כהן כי "עובד סוציאלי תעסוקתי מקבל בעצם את המשתתפים עם החסמים התעסוקתיים היותר מורכבים, אנשים שמגיעים מאוכלוסיות רווחה, אוכלוסיות קצה, אנשים שלא עבדו הרבה שנים ואנחנו עוברים תהליך תעסוקתי יחד".
בנוסף, כהן ציינה כי מאז שהחלה לעבוד היא נתקלת בתגובות מופתעות מהאנשים שלהם היא עוזרת. "כשנכנסים אליי לפגישות ושמים לב שאני לא רואה, אני נותנת להם את הבמה כי לפעמים זה בועט, זה צף. יש שאלות - 'רגע, את עובדת סוציאלית. איך תטפלי בי אם את לא רואה?'". לצד זה, כהן חווה גם תגובות חיוביות. "הרבה פעמים כשאני באה לחזק אני יוצאת מחוזקת, ומבחינתי זה משרת את המטרה".
על הסיבה שבגינה הפכה להיות עובדת סוציאלית סיפרה כהן: "גדלתי עם 'כפית של כסף', שום דבר לא חסר בבית. דווקא החברה הכי טובה שלי גדלה בשכונת מצוקה, ההורים שלה התגרשו והם סבלו מעוני. מצאתי את עצמי בתור ילדה בכיתה ג' משחקת איתה בבובות, שומעת את ההורים שלה מתווכחים ברקע, וחושבת: איך אני מפייסת ביניהם? אולי אשלח אותם לאיזה בית מלון? אז עבודה סוציאלית תמיד הייתה ברקע".
למרות מסע התלאות שעברה, הסירובים הרבים והתחושה שקיבלה מראיונות העבודה הרבים שקיימה, לכהן יש מסר ברור וחיובי לבני האדם בכלל ולמעסיקים בפרט: "תראו קודם את האדם שעומד מולכם, ולא את המגבלה שעומדת מולכם. תבחנו את היכולות, תכירו את האישיות של מי שאיתכם, תדברו איתו, תשמעו אותו, תלמדו אותו ואת הנושא, ובטח ובטח תסייעו להכניס אותו לעולם העבודה. אל תפסלו אותו בשל העובדה שתצטרכו להתאים עמדת מחשב, או כי לפעמים זה פשוט קצת יותר מאתגר".
לפנייה לכתב/ת 
