השופט: "תמונה אחת שווה אלף מילים? לא במקרה של רפאלי ודיקפריו"
בפסק הדין של שופט המחוזי, אשר דחה את ערעורה של בר רפאלי נגד מס הכנסה, הוא קבע כי מרכז חייה המשפחתיים גם בשנות המס בערעור היה ונותר ישראל - ולא בלוס אנג'לס: "המערערת לא הביאה לעדות את ליאונרדו, או מי מטעמו - עדים שיכלו בוודאי לשפוך אור על נסיבות מגוריה בביתו באותן השנים"
"במאזן שבין משפחתה של המערערת בישראל, הוריה ואחיה, חברותיה וחבריה, אל מול מערכת היחסים הזוגית עם ליאונרדו, והחברים 'מעבר לים', ולאור התרשמותי ממגוון העדים שהעידו בנושא זה - אני מוצא כי כפות המאזניים נוטות לקביעה כי מרכז חייה המשפחתיים של המערערת גם בשנות המס שבערעור היה ונותר ישראל". כך קובע שופט בית המשפט המחוזי מרכז שמואל בורנשטיין, בפסק הדין הדוחה את ערעורה של בר רפאלי נגד מס הכנסה. כפי שפורסם מוקדם יותר היום (ב'), פסק הדין קובע כי בשנים 2010-2009 רפאלי הייתה תושבת ישראל ולכן צריכה לשלם מס על הכנסות של כ-16 מיליון שקל.
בר רפאלי תשלם מס על הכנסות של 16 מיליון שקל שצברה בחו"ל
דיווחים: בימים הקרובים - הודעה על אישום נגד בר רפאלי
חקירת בר רפאלי: "יש ראיות שהשתמטה מתשלום מיסים"
האם הייתה תושבת ישראל? השאלות בתיקי בר רפאלי
על התמונות הרבות שהוצגו בפניו בהם מופיעים רפאלי ובן זוגה לשעבר, השחקן ההוליוודי ליאונרדו דיקפריו, כתב: "אעיר כי במקרה דנן, ובהתחשב בכך כי מדובר במי שנמנים על תעשיית הבידור והזוהר, האמירה לפיה 'תמונה אחת שווה אלף מילים', אינה בהכרח נכונה".
בניסיון לקבוע כי מרכז חייה של רפאלי הוא בישראל טענו ברשות המיסים כי עד אוקטובר 2009 מרכז חייה היה בית הוריה בהוד השרון, אז החלה תקופת השכירות במגדלי YOO שבתל אביב.
השופט קיבל את עמדת רשות המיסים, לאור כך ששגרת חייה של רפאלי הייתה בבית זה כאשר שהתה בישראל. כך למשל התייחס לעדותה של אמה, ציפי רפאלי, לפיה "יש לה אגף בבית, יש בו הכל. פרחים ומבשמים". עוד הוסיפה במענה לשאלה כי בר תמיד מגיעה משדה התעופה ישר להוד השרון.
בנוגע לדירה במגדלי YOO, שהושכרה על שמה של אחיה, דור רפאלי, ב-2010-2009, והדירה שהושכרה במגדלי W בתל אביב על שמה של ציפי החל מאוקטובר 2010, קבע השופט כי "מחומר הראיות ומהעדויות עלה שהדירה במגדלי YOO עמדה לרשות רפאלי, לפי רצונה, לפי נוחותה ולפי צרכיה, באותן תקופות בהן שהתה בישראל. יתר על כן, מהעדויות עלה שרפאלי נהגה לעשות בה שימוש בפועל, לא כאורחת גרידא, אלא כדיירת". זה בהתבסס, בין היתר, על עדויות העובדים בבניין.
לגבי הדירה במגדלי W, שהייתה רלוונטית רק למשך חודשיים מהתקופה המדוברת, לא נקבע כי הייתה "בית קבע" לאור משך הזמן המועט בתקופה הרלוונטית; אולם עצם זה שהושכרה מיד בסיומה של תקופת השכירות של הדירה במגדלי YOO, יכולה להעיד על האופן שבו רפאלי התייחסה לדירה הראשונה.
"לא היה למערערת בית קבע בארה"ב"
רפאלי טענה כי ביתו של דיקפריו בלוס אנג'לס שימש לה כביתה שלה באותן שנים. אולם השופט התקשה לקבל קביעה זו. לטענתו, "קיים חלל ראייתי לא מבוטל באשר לנסיבות מגוריה של המערערת בבית זה..". השופט פסק כי "מסקנתי מהראיות שהיו בפניי היא כי לא היה למערערת בית קבע בארצות הברית, אלא בישראל בלבד".
לדבריו, "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערערת לא הביאה לעדות את ליאונרדו, או למצער, מי מטעמו, עדים שיכלו בוודאי לשפוך אור על נסיבות מגוריה של המערערת בביתו של ליאונרדו באותן שנים".
בעיה שנייה שהעלה השופט היא כי לרפאלי עמדו שתי דירות נוספות - אחת בניו יורק של דקפריו ואחת של קרוב משפחתה בלוס אנג'לס.
בעיה שלישית הייתה שרפאלי לא רשמה את כתובתו של דיקפריו בשום מסמך. לדבריה, "לא הייתי נותנת את הכותבת שלי ושל לאו לאף אחד".
עוד ציין השופט כי לא הוצגו ראיות בנוגע לתדירות השהות של רפאלי בבית בלוס אנג'לס. בעיר עצמה שהתה 61 יום ב-2009 ו-106 יום ב-2010 בלבד, כאשר הייתה בשימושה דירה נוספת בלוס אנג'לס. מעבר לכך, עדותה של ציפי כי בר מצטרפת לדיקפריו כאשר הוא מצלם מסביב לעולם או נוסעת וחוזרת, "ובמידה וזה מצטלם באירופה באה לבקר בארץ"; וכן עדותה של בר לגבי הפרדה רכושית מלאה בינה לבין דיקפריו העלו שאלות לגבי סוגיית התשובות, כך לדברי השופט.
השופט בורנשטיין ציין כי "עניין זה מעורר תמיהה, לאור העובדה כי לדברי המערערת הסיבה שליאונרדו נמנע מלסייע לה בהליכי הערעור, היא חששם של עורכי דינו מתביעה ממונית". לדבריו, "בנסיבות אלה עולה ספק מה הייתה מידת השיתוף האמתית בין המערערת לליאונרדו, בכלל, ובאשר לאותו בית בלוס אנג'לס בפרט, וממילא - עד כמה ניתן להתייחס אל בית זה כ'בית קבע' של המערערת".
"הרושם שהייתה 'הסכמה בשתיקה' מצד רשות המיסים"
מפסק הדין עולה כי למרות המחלוקת על תושבותה של רפאלי בשנים 2010-2009, בשנתיים שקדמו לכך הכיר מס הכנסה בשנים 2008-2007 כי לא הייתה תושבת ישראל, במסגרת הסכם שנחתם בסוף 2009.
לטענת רפאלי, ההסכם לאותן שנתיים משקף הסכמה של פקיד השומה לראות בה תושבת חוץ בשנים שלאחר מכן; אולם השופט ציין כי "לא רק שאין כל עיגון לכך בחומר הראיות, אלא שהיא אף אינה מתקבלת על הדעת מאחר שכל שנת מס עומדת בפני עצמה, וממילא לא נכון לכבול את שיקול דעת פקיד השומה הנדרש לבחון את המאפיינים הרלוונטיים של הנישום בכל שנה". בכל מקרה, מפסק הדין עלה כי "הוסכם כי כל ההכנסות של רפאלי לשנת 2007 ייחוסי לשנת המס הקודמת (אז הייתה תושבת ישראל - ע"מ) והמשיב יקבל את הצהרתה לשנת 2007 לפיה היא אינה תושבת ישראל באותה שנה...".
השופט בורנשטיין ביקר את רשות המיסים על ההסכם שנחתם ב-2009 וכתב: "אקדים ואציין כי דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהסכם השומה, האופן שבו הוא נערך ומההתנהלות שהייתה בקשר אליו. הרושם שנוצר מהעדויות הוא כי הייתה בין הצדדים מעין 'הסכמה בשתיקה', לפיה כל צד יוכל לפרש את ההסכם באופן הנוח לו, אך בלא שקיימת הסכמה ממשית ואמיתית למשמעותו המלאה והשלמה...".
ואולם, לצד הביקורת קבע השופט כי בכל מקרה ההסכם כלל אינו מסדיר את שאלת מעמדה של רפאלי מבחינת תושבות, ומכאן ועד הגדרתו כ"הסכם ניתוק תושבות", כפי שטענה רפאלי, באופן שמשליך גם על שנות מס נוספות - "הדרך ארוכה".
השופט התייחס לחוסר במידע שהיה בפני רשות המיסים, שמקורו במצגים שהציגה רפאלי לפקיד השומה. כך, למשל, במסגרת שאלון התשובות שמילאה ב-2008: "על השאלה האם היו ברשותה כרטיסי אשראי של בנקים ישראלים בתקופה בה שהתה בישראל, השיבה רפאלי בשלילה, חרף העובדה כי החזיקה כרטיס אשראי ישראלי ואף עשתה בו שימוש בפועל. על השאלה באשר לרכוש בבעלותה (לרבות כלי רכב), השיבה רפאלי כי אין לה כל רכוש בישראל, חרף זאת שהיה בבעלותה באותה עת רכב מסוג פולקסווגן.
"לאור מבחן חזקת הימים, המהווה אחד מהמבחנים לקביעת התושבות (לפיו מי ששוהה יותר ממחצית השנה בארץ הוא תושב ישראל), חזקה שרפאלי תושבת ישראל בשנת 2009. חזקה זו אינה חלה ב-2010. עם זאת, היקף וימי השהייה שלה בישראל לעומת ימי השהייה במדינות אחרות, מספר הביקורים והזמן ששהתה בישראל, יש בהם אינדקציה כי מרכז חייה הוא בישראל", קבע השופט בורנשטיין.
השופט הוסיף כי "המערערת לא סיפקה הסבר ברור, להבדיל מהשערות גרידא, שלא הוכחו, אודות הסיבה שבעטיה לא נשמע קולו של ליאונרדו במסגרת ההליך דנן. למעשה, אף חברותיה הקרובות של המערערת התקשו להעיד על אודות הלך רוחו של ליאונרדו. לצד זאת יש לציין כי השניים נפרדו לפני כשמונה שנים, ומאז נישאה רפאלי לעדי עזרא".
בנוגע לטענת רשות המיסים כי הדירה שנרכשה על שמה של אמה ב-2011 בפרויקט בלו היא למעשה של רפאלי, התייחס השופט לתכתובות בין רפאלי לאמה שם נראה כי בר שואלת: "בכמה קניתי את הדירה בבלו?", "כמה מזה כבר שלמתי"? בהתכתבות אחרת, כתב אביה לבר "גם כשאימא סידרה את הדירה בבלו עבורך, בקנייה הרווחת סכום ענק ושרבבו את שמך". רפאלי טענה בעדותה כי ייתכן ומדובר בטעות כתיב וכי מדובר בהתכתבות הלקוחה "מריב של שנה ומשהו אי אפשר לקחת משפט אחד בלי קישור".
בנוגע למחלוקת על ההכנסות מפרסום ויחסי ציבור, "הנחות הסלב", כמו למשל ההנחה בשכירות בפרויקטים YOO ו-W, כתב השופט: "סבורני כי נדירים המקרים בהם ניתנות 'מתנות חינם', בפרט כשמדובר במסגרת יחסים עסקית, להבדיל ממסגרת משפחתית או חברית קרובה, ובנסיבות העניין ההגיון והשכל הישר מלמדים כי אף בהעדר הסכמים כתובים ומפורשים, מאחורי תשלום אותם סכומים, עומדת ציפייה לקבלת תמורה, במישרין או בעקיפין, בדמות פרסום ויחסי ציבור".
עוד ציין כי מדברי נציגי החברה "עלה בבירור כי הסכימו לשלם את אותו סכום וזאת על מנת שיתאפשר להם לעשות שימוש בשמה של המערערת לצרכי יחסי ציבור כמי שמתגוררת שם". סמנכ"לית שיווק ומכירות בקבוצה המחזיקה בפרויקט YOO, שסיפרה כי סייעה לגשר בפער שבין מה שבעל הבית דרש לבין מה שרפאלי הייתה מוכנה לשלם (לאחר שהתקיימה פגישה בינה לבין רפאלי והוריה בה בחנו את האפשרות לרכוש דירה לרפאלי), הסבירה בעדותה את הרעיון השיווקי מאחורי המיתוג. לדבריה המטרה היא שרפאלי "תהיה בתוך הפרויקט. תגור בפרויקט, תסתובב במסדרון, תהיה במכון כושר, תביא את החברים שלה".
בעוד שציפי רפאלי טענה כי לא ידעה על התשלום הנוסף מצד החברה, לשאלת ביהמ"ש השיבה הסמנכ"לית כי "ברור שם שידעו על ההבנה שהם יקבלו השלמה של שכר דירה". הסמנכ"לית הדגישה כי "אני לא זוכרת אם נאמר לך (לציפי-ע"מ ות"ג) או לא, אבל אני חוזרת ואומרת שבהיגיון שלי, ההיגיון שלי אומר שאני אמרתי להם כדי שירגישו את המחויבות".
רפאלי נדרשה בסופו של דבר לשאת בהוצאות משפט חריגות בהיקף של 120 אלף שקל.
לפנייה לכתב/ת 
